שלושה קודקודי קונסרבטיביות

משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

תל”ם כ-ימין מייצג

קונסרבטיביות, שמרנות תפישתית היא שימור סדר ידוע, קבוע, מובחן בסוגיות אחו פרט–חברה–ריבון.

שילוש מאפיין

תודעה אנושית מארחת מאפיינים קונסרבטיביים, ימניים, אלה באשר הם, בלא תלות זמן או גיאוגרפיה מתאפיינים בבסיס בן שלוש רגליים תפישתיות עיקריות:

  1. כוח,
  2. אמוניות,
  3. לאומנות.

קונסרבטיביות – פרוגרסיביות

הבחנה בין הטייה בין קונסרבטיביות לפרוגרסיביות תפישתית, היא במובחנות ההטייה למימוש עקרונות אלה.

ייצוג

משה בוגי יעלון

מאפיין
  • גישה רציונלית פרקטית, נטולת אורנמנטים מיסטיים כגורל משותף, קדושה,
  • נסמך על סנטימנט הפעלת כוח, נטול אמון.
ברשימה

מוביל מסיבות טמפורריות, בשל

  • יוזמה,
  • מוטיבציה,
  • ניסיון קודם,
  • מוכרותו הציבורית,
  • בכירות תפקידיו.
ז’אנר

יצחק שמיר. וולדימיר פוטין. אביגדור ליברמן [בניכוי התנהלותו המניפולטיבית].

אישית

מעריך אותו מאוד ואת גישתו, שכן אינני מאתר את אלמנטים אמוניים לאומניים בתפישתו,
גם אם אין אמפטיה לאישיותו ולא שותף לסנטימנטים המפעילים אותו.

תפישתי המנוגדת אינה ‘טובה’ ו’נבונה’ מזו, ייתכן ששלו, הארצית, קורקטית עניינית מתואמת למרחב הגיאופוליטת, ‘טובה’ יותר, או בטוחה יותר לטווח הארוך. גם העתיד לא יכריע בסוגיה, שכן לא ניתן לבחון אלטרנטיבה.

יועז הנדל

מאפיין
  • גישה אמונית [גם אם נתפשת כמתונה] – המניחה קיום כוח עליון מארגן, בגרסתו האלוהית, וייצוגה בייחוס מיסטיות למבנה מדיני,
  • התכנסות הזדהותית לקולקטיב מובחן,
  • שילוב אורנמנטים מיסטיים כ- גורל משותף, שימור מסורת ציביונית,
  • מוטי סנטימנט מלל רהב, מלים בוראות מציאות,
  • נסמך על סנטימנט הפעלת כוח, נטול אמון.
ברשימה

מספר שניים מסיבות טמפורריות, בשל

  • מוכרותו הציבורית,
  • יכולתו לספוח אמפטיה מציבור שאינו הערוגה בה צמח,
  • מתוייג כבעל יכולת אינטלקטואלית בוחנת ומערערת, שלאחריה – בשונה מעמיתים לכישור ממוקם בימין הקונסרבטיבי לאומני.
ז’אנר

יוסף בורג. נפתלי בנט. משה ניסים.

אישית

מעריך אותו, את גישתו האינטלקטואלית הבלתי מתלהמת, את יכולתו לבחון, לערער, כשהתכנסותו, להבנתי, הינה לרעיון הכוח העליון ולאקסטנציית המדינה, המתונה, כנראה, אינני בטוח, נראה שלעת הזו לפחות, בגרסתה הדמוקרטית חילונית.

צבי האוזר

מאפיין*
  • גישה לאומנית – מניחה קיום כוח עליון מארגן, בגרסת המדינה על ההיבטים הפרקטיים של ריבון חזק במנעד פרט–ריבון,
    וכן הסנטימנט הלאומי – זיקוק אלמנט ה’לאום’ כמשמעות אובייקטיבית,

    • התמרה אלכימית, אל-תפישתית, של עצם לשם תואר,
    • זיקוק תת-שם התואר – לאומנות מקומית,
    • טעינתו במשמעות ערכית, נשגבות,
    • עיסוק מבחין בין שם תואר, לאחר,
    • גזירת פרקטיקות מעשיות מההתמרה התודעתית,
      כנדבך בסיסי הכרחי להיות מדינת לאום.
  • החלת סדר נכפה,
  • התכנסות הזדהותית לקולקטיב מובחן,
  • שילוב אורנמנטים מיסטיים כ- גורל משותף, שימור מסורת ציביונית, משני לפרקטיקה שלטונית,
  • נסמך על סנטימנט הפעלת כוח, נטול אמון.

* פחות חשוף ומכיר אותו, ואת משנתו הסדורה, לכן משער.

ברשימה

מספר שלוש מסיבות טמפורריות, בשל

  • מוכרותו הציבורית המשנית,
  • ממלכתיותו,
  • מתוייג כבעל יכולת אינטלקטואלית פרקטית, ממלכתית, מתועלת למבנה מדיני.
ז’אנר

גדעון סער. יריב לוין. איילת שקד.

אישית

חושש, משכמותו. בצד היותו ‘הוגה’ קונסרבטיבי – פונקציה יחסית נדירה באחו פרט–חברה–ריבון, תפישתו את המרחב הציבורי כ

  • שייך לרוב,
  • ומכאן לריבון המחוקק,
  • ומכאן שעליו להחיל ציביון מודרך, מוכוון, מובחן
  • וזאת על מצע פרקטי אקטיבי, מתנסח,
  • ויכולת ביצוע,

מבעיתה אותי. לז’אנר הזה אין אלוהים, לא כפפות ולא הומור. כן יכולת ביצוע.

 

 

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share