משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מתבקש – הוא יכול
בעלי מכניקת מחשבה אמונית לאומנית משמרת התכנסות הזדהותית, להלן קונסרבטיבית, שואבים לגיטימיות מנרמול אי-רציונליות, בבחינת “יש עוד אמוניסטים כמוני, אמונתי ‘צודקת’.”
זהו בסיס המיסיונריות [אם לא סופרים את המניע העכלכלי של עוד מכלכלי מוסדות האמונה] – קבלת לגיטימציה על ידי המרת תודעה תועה נוספת לצבר אמונות במתכונת המיסיונר.
לכן, דתיים ‘מזמינים לשבת’.
חותרי רציונליות, אינדיבידואליות, חופש פרט, שיוויון, ליברליות שלום, אוניברסליות, להלן – פרוגרסיבים, מבינים ששתי מכניקות מחשבה אלה, הן שתי סְפֶרות דיכוטומיות, אינן נפגשות על בסיס רציונלי.
לכן לא דחוף לחותר רציונליות אתאיסט ‘לארח’ אמוניסט.
הליכה לקראת אמוניסט היא צעד אנתרופולוגי, תיירותי, חושף את שיגיונו של האמוניסט.
ויתור האתאיסט הוא רעיוני, בעוד שוויתור האמוניסט פוגש את בסיס אמונתו, אותה העלה, לא רציונלית ובמודעות לרמה קיומית.
