אוטונומיה צפירתית

שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:

"כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?"

להלן הממצאים:

 מי

מענה

הרוב המוחלט: "כן". עומד.
רבים: הוסיפו ל"כן" חיזוק וודאי. מין גערה כזו בשואל, שכך מבחינתם היה צריך להניח עליהם שזו תשובתם.
כ-10%: לא ענו כלל
אחת: "לא"
אחיה:  "כשעץ נופל ביער ואף אחד לא היה שם, הוא באמת נפל?
כן. עומד
."
עוד אחד: עשה שימוש בקוקוס נופל בחוף הים.
נורמטיבי שלא חושש לבחון התנהלותו לאחור בביקורתיות: "כן, אבל כשחושב על זה- מצחיק."
נורמטיבית פרקטית, גיורת, שחייה המקצועיים והחברתיים העצמאיים הם בקהילת מוצאה, אך נשואה להיפר נורמטיבי ומדברת עם ילדיה עברית: "yes, why?"
נורמטיב, איכותי ומדוגם, קצין ותריאטלוניסט: אחרי שמוודא שהשאלה רצינית, "על הזין שלי העולם ואשתו. אני עומד כי בשבילי עוצר לרגע מהמירוץ, חושב קצת על הצבא, על החברים שהשתחררו ועל מפקד שנשאר בן 20… כך שלשאלתך – כן"
הבחור המוכשר ביותר בריבוי דיסציפלינות שלא קשורות אחת לשנייה, ותמיד יש בדבריו נדבך תוכן נוסף. לאטנטי: "כן אבל מחטט באף"
עוד נורמטיבית, לא שקטה, מחטטת, מתפרעת, אבל זהירה, אולי בגלל שנשואה לבכיר בכוחות הביטחון: "תלוי למי התשובה שלי מיועדת אם לגוף רשמי כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אז כן. אם זה לך, אז כן אבל אני גם מרשה לעצמי לעמוד על רגל אחת, לחטט באף ועוד דברים לא מכובדים נוספים…" 
פחות נורמטיבית שרוצה להיות יותר: "אני עומדת כמו כל העדר."
אופטימיסט מובהק, רפובליקן, ליכודניק שנמוך לו להצביע ליכוד אז הצביע יש עתיד, שחי בעולמו: "כן, אני עומד בשל רגשות עמוקים למורשת ולעם בלי קשר לסביבה או עם מי אני נמצא." ועל הדרך מגייר "ואתה עושה זאת רק על מנת לרצות או לכבד את הרוב. אז אולי תבוא במערכת ליכוד כי זה מה שהרוב עושה? תצביע ליכוד.
אני פשוט קורא לך להתחיל להתחבר לעצמך לאחר שנים של הכחשה.
לדעתי קראת את ניטשה בגיל צעיר מדי"
כשמשיב ש'אפילו לא יכול להתפאר בכך שקראתי אותו', האיש לא נוטש את עמדתו המצוינת עם:"מזל שהיום יש תקצירים לכל."
אינסטרומנטליסט שדוחה כהשמצה את תיוגי אותו כמתכנס לנורמטיביות כמצפן תפישתי: "אני אף פעם לא לבד. מניח שכן. הנורמטיביות המפורסמת שלי מוטמעת עמוק בראש."
חמלתי: "מכבד את זכרון הנרצחים."
נחרצ מרץה: "עומד. ביום חמישי, בשידור משחק של מכבי, הייתי לבד בסלון, עמדתי בתקוה."
'מאויימת שלווה', בעלת יכולות גיוס שחוותה טראומות רגשיות: "כן, אתה יודע שיש לי את הקטע הזה: כבוד וכיבוד."
עוד מאויימת שלווה, כריזמטית, עטורת אינטליגנציה רגשית ויכולות גיוס לנטייה הפותרנית, עם צרכי שליטה ושימור אופציות פתוחות לייצוב רוחה. [האם אימת השאלה זיהמה את נחרצות התשובה? וואי, מקווה שלא.]: "תלוי ב- SOM, סטייט אוף מיינד. אין פרוטוקול. סורי. נסיבתי."
מנכ"ל חברה, מנהל ביצועיסט, מאותגר שלווה ונחת: "ברור, למה"
'עצם התשובה מעניינת אותי לשאלה. אם בא לך תרחיב, 1. למה עומד בהיעדר אנשים? 2. למה זה ברור?'
"ברור כי כך מרגיש לי שנכון לעשות. לא ברור למה מכל האנשים בחרת לישאול אותי אחרי חודשים רבים שלא שמעתי ממך"
1. כלומר ברור לך, לא לי.
2. שואל כמה תריסרים ממכריי. זכרתי שבלוויות אינך חובש כיפה, תמהתי על עמדתך כאן.'
3. בייחסי לך היפר פרקטו-קונקרטיות, הצחיקה אותי הסיטואציה של הפרחת שאיילה כזו לכיוונך.
4. שאלה זו הייתה כדי לשבור את האמברגו של חדשים שאתה חוגג שלא הצקתי לך.
עניתי?'
"בלויות תלוי מי הנפטר ומשפחתו. אם דתיים אז חובש כיפה…
לגבי השאר דש"
הנתפש כחסר הגבולות: "בוודאי שכן. אתה יודע שיש לי חינוך."
התכליתי שנתפש כאנאלי עם יתר מעצורים, אלוף הגזירות השוות הנורמטיביות, קבלן האם-אז ההתנייתיים, המזקק מציאות לציוויי פרוטוקול: "אם עומד עם אנשים עומד כשלבד."
אשתו עו"ד
הפרקטו-קונקרטית:
"ברור! אני עומדת בצפירה לא עבור אלה שרואים אותי או לצורך כיבודם, אלא עבור עצמי, נפשי והכבוד שאני רוחשת לאלה שנתנו את חייהם כדי שאני אוכל לשבת היום איתך ולהתכתב…"
המתוק, המבולבל קיומית, שמפלרטט עם הדיכאון, חי בטבור הנורמטיביות ולא יכול לשאת את זה. "לא. בורח מכל תופעת עדר. לכן גם לא יורד למקלט באזעקת טילים."
מאותגרת הומור:
[ווי יא וולי, איזה תגובות, אי מענה, כפול, וכעס משולש, חילצתי.]
gkrep
אנרכיסט מתוק מיוגה ודבש:
"אני לא נוהג לעמוד בצפירות כשאני לבד או כשאני לא לבד
אשתדל לא לפגוע באחרים, כלומר אשתוק ואצמצם נוכחות
אבל כל עניין הצפירות הזה הוא ממלכתי ומטרתו לייצר חברה מגוייסת, כמו עוד שלל דברים אחרים
לצערי המטרה הזו מושגת ואנשים מפתחים קשר אמוציונאלי עם דבר כל כך יבש ופרקטי שנקרא "מדינה".
זה כמו שאפתח קשר עמוק לארון העץ אשר יושב אצלי בחדר, הזהות שלי תהיה קשורה אליו. 
אם מישהו ילכלך עליו אשכים להורגו,
אם מישהו יחליט שהוא רוצה לשבור אותו לחתיכות אצא למלחמת חורמה כדי להגן על הארון שלי.
זה הגיוני?
לתפיסתי מדינה היא בסך הכל ארגון למטרות תועלת, כלומר קבוצת אנשים שמתארגנת על שטח כלשהוא ומנסה לייצר מנגנון שישרת את חבריה לוגיסטית
כדי לשפר את חיי היום יום שלהם, כדי להקל על השרדות האדם בטבע.
לעיתים כוחה של קבוצה עולה על כוחו של יחיד, ורק במקרים שכאלו יש להשתמש במגנון הזה שנקרא מדינה.
בשונה מחברה עסקית, מטרתו לא אמורה להיות רווח כספי, אלא מה שנקרא "נון פרופיט אורגניזיישן".
מטרתו מתן שירות.
כל דבר מעבר לזה הוא טירוף שלא לומר טפשות כרונית של המאסות.
ואם באבל עסקינן אז מדוע קובעים לי מתי ואיך?
אבל זה אולי הדבר הכי אישי שאדם יכול להרגיש
גם לגביו אפשר לומר כמה מילים, שלא אומר כרגע"
הצעיר ששמו מתכתב עם ה-צורר, שמזהה בתפישותיהם דימיון בנוקשות והנחרצות ושונא את הוריו שהתעללו באחיו ובו: "כן, יש בי עניין של לכבד תרבות של עמים באשר היא, מבחינתי, זה כמו לשאול אם כשאני לבד אני עובר באדום או לא."
ימני שמרן שמפעיל מחשבה על גירויים חיצוניים. "לא רואה צורך בטקס בשביל עצמי. אם רוצה להקדיש מחשבה לנופלים, יכול לעשות גם ללא עמידה.

הנ"ל נובע מחשיבה על הנושא בעקבות שאלתך. אם להיות כן עם עצמי, יכול להיות שברגע האמת הייתי עומד מתוך התניה, או כדי להראות לעצמי שאכן מקדיש מחשבה לנופלים. אם אזכור את הדיון הזה, לא אעמוד.

אפשר גם לשאול, מעבר לעניין העמידה, האם בכלל צריך להתייחס לצפירה אם לבד."

הטכנאי המצביע מפלגונת ימנית שלא עברה את אחוז החסימה, שמציין את  נחרצותו האלימה של אביו: "ביום הזיכרון כן, ביום השואה לא.
מצדיע לחיילים ובז ליהודונים."
גנרל בחוד היוקרה: "עומד. כך מבטא את ישראליותי."

מה יש יותר, מי שמעיד שעומד, ולא עומד,
או,
מי שהעיד שלא עומד, ועומד?

אני מה?

עומד? לא.
למה? מבחירה, נמנע מכל הסמלות.
הסמלה היא תחליף מניפולטיבי נגטיבית למהות.
אם לבד, המחווה הריקה לא נתפשת בתודעת אחר כלשהו.
 כבוד למתים: לא מכיר בקיום דבר כזה. אוקיסמורון.
המתים, כאמור מתים.
כבוד לחיים: אז זהו, שאם החיים לא יודעים- לא סופחים כבוד. פעולה סתמית שעוסקת בתחזוק עצמי, פארשי.
למה עומד בציבור: לנהל שגרה ליד חיים שעומדים, זו הפגנת תפישה שאין לי עניין לעשות בהקשר זה.
האם יש לקיים את הטקס? כן, מפני שיש לו ביקוש בין המקיימים אותו.
מבחינתי? כן, זהירות (התנשאות)- יש מי שהטקס מהווה להם כלי, אינסטרומנט, לזהות עצמית, חלק מקולקטיב שהם מזהים כערכי, המשרת מצב, תחושת סדר בכאוס, סובלימציה של התנהלות אחרת המתמירה לתחושה ערכית חיובית, טריגר למחשבה, רגשות, שמשרת אותם.
משירות זה, בטווח הקצר, באפקטיבי, גם אני נהנה.
נורמטיבית? העומד בצפירה כשהוא לבד מטמיע רובד, ממד נוסף. של נורמטיביות, אם עושה זאת במודע או כי אינו זוכר, מתמלל, למה.
מבחינתו (העומד): סופח לעצמו תחושת ערכיות על שעושה זאת מ'בחירה', ללא כפייה.
אישית עבורי? ניתן לבטל. מיידית.
בטווח הארוך והנשאף- גורם רע, מתעה. מטעה.
Share

השאר תגובה