פינת הפרדוקס

משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

פעולות או משפטים שמכילים יותר נפח ממה שיכולים לשאת מושכים את תשומות לבי. כלומר את תשומות תודעתי כמובן.

אלה אינם אוקסימורונים, שכן אוקסימורון הוא צירוף לשוני המכיל הפכים.

אלה מתכתבים עם קלישאות, רק שקלישאות מתארות, לא מובילות למעשה.

אלה ביטויים שבעזרת מלל מנכיחים, מחזקים, נטולי יושר אינטלקטואלי, מוכיחים טענה מקדמית, בה אוחז המשתמש בהם.

ככאלה, פעולות ומשפטים אלה לוקחים טענה, ומשווים לה משמעות, בעיקר ערכית שמשרתת את הדיאלקטיקה של הדובר, שרוצה לקדם/למנוע עמדה.

משפט הדגשה מראה מקום

אבא תמיד אמר: “מועדון זה משהו שלא נפרדים ממנו, לטוב ולרע”

זו הסיבה שהוא שם?

ואם אבא לא היה אומר?

שמעון מזרחי, כלכליסט, 20/10/2016

“אם אני יכולה, כל אחד יכול”

מה הקשר בין הישגה האישי הראוי להערכה ליכולת אחרים? דימוי עצמי נמוך שלה? רצון ‘לעודד’ אחרים? כתבה ערוץ 1, על פרופסור מונא מארון.

“אני רוצה להיתפש כליברל רציונאלי עם עומק תרבותי היסטורי.”

מעשים כמילה, צומות, טקסים הם ‘עומק תרבותי’? ש.ז., המבקש להחיל חוקים משמרי מסורת לטובת שימור צביון יהודי 21/9/2016.

“…אני עיתונאי כבר ארבעה עשורים בקירוב, וטרוריסט רק ללילה אחד…”

חגי סגל מבקש להתפש, לשלוט בתפישת ייצוג, אחרת ממה שנתפש, מפני שבמעשה בילה יותר זמן באחר. חגי סגל, פייסבוק

“באמת…”

במיעוט המקרים פתיח לשקר. בשאר – חיזוק דובר את אמירתו, בהיעדר יכולת לאישוש. אמירה עממית.

“היעדר הרגולציה היחסי ברשת, בעיקר בזמן השידור החי ברשת החברתית, הוא במובן מסוים רישיון להרוג.”

‘רישיון להרוג’ של מי למי, על מה נסמך? מוסף הארץ, בדרך לדיסטופיה, נועם פיינהולץ, 5/8/2016.

גם יו”ר התאחדות השחמט האיראנית, מהרדאד פאחלואנזדה, ניסה להגן על ההחלטה לערוך את האליפות בארצו: “הקריאות לחרם הן לא הוגנות. בכל מקום בעולם יש חוקים לגבי האופן שבו אתה צריך לכסות את הגוף שלך, אין מקום בעולם שבו אנשים יכולים להסתובב ערומים בפומבי”.

יש מקומות בהם אנשים יכולים להסתובב ערומים בפומבי.

ואם אין מקומות כאלה, אז מה אם אין?

  Ynet 15/10/2016

מיטרה חג’זיפור הוסיפה: “חיג’אב הוא לא אמצעי דיכוי. אנחנו רגילות ללבוש חיג’אב, זה חוק כאן ואנחנו מכבדות אותו”.

אם חבישת חיג’אב חוק, זה לא נתון לשיקול דעת. יהיה הליך אילוץ. הכרח = דיכוי, אם לא ייחבש.

 Ynet 15/10/2016

“הסרט משרטט משוואה ברורה, שעל פיה אינטראקטיביות משמעה רצח וצפייה פסיבית בתכנים כאלו היא אקט אלים כשלעצמו.”

צפייה פסיבית היא אקט אלים מוסף הארץ, בדרך לדיסטופיה, נועם פיינהולץ, 5/8/2016.

“הצבא הכי מוסרי בעולם”

משפט קיווי שאין לו התכנות. פתגם עממי ישראלי.

“מדינה יהודית דמוקרטית”

“מי שלא מבקיע, סופג”

פתגם עממי.
“סניף הבנק ימוזג” ימוזג? הסניף נסגר, לא?

מיזוג = סגירה

“עברתי אונס וירטואלי”

אונס וירטואלי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4855942,00.html, 17/9/2016
פנייה למת על פי קברו המת שומע? גיאוגרפית המת שם?
אה, זה בעצם לחיים הנותרים?
מנהג רווח.

לצערי לא תיעדתי את תועפות הביטויים שהתעופפו להם בסביבות תודעתי.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share