קטלוניה – שחרור לאומי, או התכנסות

עצמאות קטלוניה – קונסרבטיביות או פרוגרסיביות

אינני בקיא בנבכי הפרטים הפוליטיים בספרד–קטלוניה, האם שואפי ההתנתקות הקטלנית מספרד זו

  • בניית זהות לאומית עצמאית,
  • או, פרקטיקה ליברלית, ריאל פוליטיק, שמבקשת להתנתק מלאומיות?

כשהייתי בברצלונה מי שדיברתי איתו על הנושא, צידד בהתנתקות מהשתייכות לספרד.
לא עלו רגשות לאומיים קטלוניים, אלא פרקטיקה בדגש על כלכלית.
ולא, אינני סומך על סקר זה. 😁

מנגד, האם יש בקטלוניה מי ששואף לבנייה לאומיות קטלנית בנוסח דומה לזו הלאומית ספרדית, קונסרבטיבית מקובלת, רק בצבעים זהב אדום (במקום אדום זהב)?

השערה

מניח שכן. סנטימנט התכנסות הזדהותית קולקטיביסטית רווח בין אנשים.
משער שאחוז שוחרי רציונליות אינדיבידואלית פרוגרסיבית בין הקטלונים דומה למדינות אירופאיות,
פחות מאשר בין הצפוניות הקלוויניסטיות פרוטסטנטיות, ויותר מאשר במזרח אירופאיות הפרבוסלביות.

באמירה זו אני מתגזען בכך, שגוזר הערכה התנהלותית ערכית על פי מאפיינים לאומיים, ומשייך בגרות ליברלית דמוקרטית פרוגרסיביות ללאומים על פי גיאוגרפיותם.

בין הקטלנים, אינני יודע את כמות שוחרי דה פרגמנטציה הלאומית, לעומת שוחרי הפרגמנטציה, לצערי, אינני מודע לתפישות מבשרי הלאומיות, למקבילי נתניהו, בנט ולפידי הקטלנים. ברוח ימים אלה, בהם הקונסרבטיבים האירופאים התחזקו בעולם – ישראל, ארה"ב, טורקיה, רוסיה, אנגליה, גרמניה, הולנד, צרפת, אניח:
שאיפת העצמאות הקטלנית היא סוג של התעוררות לאומית, קונסרבטיבית,
שנדמית כפרוגרסיבית לאור רצון ההתנתקות מקונסרבטיביות עמוקה יותר, זו הספרדית,
הנמצאת מימין לקטלנית מבחינת מאפייניה.

כלומר:
בהשקפתי על מנעד בין קונסרבטיביות אמונית לאומנית מתכנסת לבין פרוגרסיביות שואפת רציונליות חופש פרט,
השאיפה להתנתקות קטלוניה מספרד,
היא בבחינת פעולה קונסרבטיבית, שתכליתה מיצוב חברה שמתמקמת משמאל לקונסרבטיביזם הספרדי.

ובהחלט ייתכן שאני דומה פה לכבאי שכששאלו אותו מה ההבדל בין פסנתר לכינור, ענה, שפסנתר בוער יותר זמן.

Share

השאר תגובה