סיכויים-סיכונים

  • ראיתי כאלה שבמצב של סיכוי, הגדילו סיכון כדי להגדיל רווח,
  • וכאלה שהאמינו שלהגדלת סיכון יש תגמול כשלעצמו;
    • אלה, הלכו רחוק מדיי וחשבו שבעצם נטילת הסיכון גלום רווח.
Share

הצעה להבחנת תצורות מחשבה

בתצורת המכניקה המחשבתית, ישנה אבחנה ראשונית, ברורה, גולמית, דיכוטומית, בין מאפיינים:

חתירה מעשית קונקרטית חקירה ערטילאית תיאורטית
מיישמת חוקרת
מצמצמת מרחיבה
מעש חזון
מציאות חלום
מפשטת (מלשון ‘פשטות’) מפשיטה (מלשון ‘הפשטה’)
בניית סדר בסיסי ניפוץ סדר קיים לטובת סדר מורכב נשאף
מיידית ארוכת טווח
תכלית תהליך
מחויבות לתוצאה רצויה מראש מחויבות לרעיון, ‘אמת’ או ‘יושר’ בהיבטם האינטלקטואלי
שימור סדר קיים חיפוש סדר חדש
שמרנות רדיקליות
אינדיבידואלים כמולקולות החוברות על בסיס זמני למשימה משותפת האינדיבדואלים כחרוזים על חוט אידיאולוגי משותף
נאמנות למבנה מוצק כמדינה מאובחן כלאום נאמנות למבנה אמורפי כחברה או שותפי רעיון
פותרנות מונעת תהליכיות נמנעת
חיפוש ה’נכון’, היעיל חיפוש ה’צודק’, האסתטי
טולרנטיות לריבוי פרדיגמות מינימליזציה פרדיגמטית
ווריאציות מערכות אמונה כדרך חיים הדרת תפישות אמונה מפני רציונל
 אינסטרומנטליזציה של תפישות מסמילות רתיעה מייצוגי מציאות

שבאים לביטוי באבחנה בין

דמויות מרכזיות מקדמות את הדומים להן במאפייני הסוציו-אקונומיה דמויות מרכזיות מקדמות את השונים מהן סוציו-אקונומית
חיזוק הרוב על חשבון החלשת מיעוט החלשת רוב לטובת תמיכה במיעוט
כמיהה למבנה מדינה הדוק וחזק הסתפקות במדינה מוגבלת בכוחה
חתירה לעושר חתירה לאינטלקט
תמיכה פוליטית ב’רפובליקניות’ תמיכה פוליטית ב’דמוקרטיות’
ימין שמרן שמאל ליברלי
ריאליות הומניות
אנשי מכירות מתמטיקה, פיזיקה, מכניקה, כירורגיה, רפואת שיניים מפיקים פילוסופיה אמנות, פסיכולוגיה (פסיכו תרפיה פחות), סוציולוגיה, תקשורת, מורים
מצביאים מדינאים

חיווי

ברוב המקרים האבחנה נעשית על פי החיווי האדם על עצמו. תיוגו העצמי מבצע את השיוך.

אז זהו, שלעתים תיוג עצמי לא תאם את אבחנתי.

בבחינת פרסונות אחרות, ישנה נטייה לתייג אותן על פי:

  • התייחסותן שלהן לנטייתן,
  • הצהרה, נקיטת עמדה, הצבעה פוליטית- פעולה של פרסונה הנתפשת כמייצגת צד באבחנה,
  • החצנת אהדה לתפישה מאובחנת, או של ממד אישיותי,
  • הכרת הסוציולוגיה העוטפת את הפרסונה, ושיוכה למערכת תפישות.

המקרים המרתקים הם אלה שנראים לא תואמים התנהלות פרסונה-תיוג, למשל, כאלה הגורסים שיש לנהוג באוכלוסיות פלשתנאיות ביד קשה, ולחתור לתהליך שלום, כפי שיש עולים מחבר העמים המעידים שכך גורסים.

ישנן דמויות פוליטיות עם סתירה (שאני מוצא) בין מאפייני אישיותן (הנתפשת) לאכסניה הפוליטית שאליה התנקזו:

מכניקה ימנית, התאכסנו לשמאלם

מכניקה שמאלנית, התאכסנו לימינם

 יצחק רבין, אריק שרון, ציפי לבני, טומי לפיד  שמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט, דן מרידור

שיטת ממשל מרובה מפלגות מאפשרת, אולי מאיצה ואף מאלצת, תנועה.
אישיות עם מאפיינים אישיותיים תהגר לצד שונה ממאפייניה בשל:

  • חתירה לנורמטיביות סוציולוגית המקיפה אותה,
  • יישום תפישת קידום אינטרס.

כשפעולה או מחשבה מניבים התנהגות, שלכאורה, נתפשת כלא תואמת הצהרתית את הפרסונה, מצפה (יותר) שאישיות ימין תתנהג כשמאל מאשר להיפך.

להבחנתי*, הזליגה האבחנתית מאפיינת יותר ימניים שמזוהים כשמאל. יישום, ביצוע רעיונות שמאליים יכול להיעשות על ידי מאפיינים אישיותיים ימניים מובהקים, שנקלעו לסוציולוגיה או יישום תועלתי במסגרת שמאלית.

אבסורד ככל שייתפש, מנהיגים שמאלנים מיישמים אידיאולוגיות שמאל בעזרת מאפיינים ימניים דומיננטיים מגוייסים.

סטאלין כדוגמא קיצונית, יישם רעיונות שמקושרים לטור השמאלי של הטבלה. אישיותו המשתקפת ממעשיו, היא הקצנה של הטור הימני.

צעדי נדידה מצד אחד לאחר, הם יחסית נדירים.
החיוויים של מי שמחווה שנע מצד אחד לצד שני, מעטים.
המעברים משקפים יכולת (נדירה) של בחינת מצב ושינוי, ולכן אפשרי, צפויים, מעברים חוזרים.

מכיוון שאישיות, לנסיוני, לא באמת עוברת מטא-מורפוזה, במקרה של חיווי שינוי, מצפה לאימוץ מרכיב יחיד מהטור הנוגד. במקרה של חיווי על שינוי, השינוי יהיה של מרכיב אחד.
שאר המאפיינים יישארו יציבים (גם אם תהיה עדות הפרסונה על שינוי מקיף.)

הערות:

באבחנות, הנכתב מתכוון לנטרל ערכיות ועדיפות.

* ייתכן שיש לי תפישה כזו ומגבה אותה בתצפיות שתואמות אותה.  😳

Share

השוואת מידע

אחד ממאפייני השונות האישיותית בתקשורת, מיני רבים, הוא המידה בה המאזין משווה את המידע החדש לאצור הקודם,

  1. מי שעושה זאת ברמה התפישה, הרעיון,
  2. ומי ברזולוציה מולקולרית.
Share

מנחת האלים

קאדי, כומר ורב מחליפים התרשמויות מקצועיות איך להתנהל עם כספי צדקה.

  • הקאדי: אני אוסף את המטבעות, מעיף הכי גבוה לשמיים. כשנוחתות, את מה שנוצץ מעביר לצדקה ואת המלוכלך- אליי.
  • הכומר: אני משרטט על הרצפה קו. זורק לשמיים בכל כוחי. מה שמצד ימין לקו אני מקצה לצדקה, היתר- אליי.
  • הרב: אני מותיר את ההחלטה בידי אלוהים- אני מעיף אליו, בכוונה מלאה. מה ששומר לעצמו- שלו. היתר- אליי.
Share

מקור הסמכות

בקפה, אחת מיושבנותיו משתעשעת עם בתה הפעוטה בכאילו שש-בש.
הבת מעיפה את הקוביה בחוסר מיומנות ודעת.
“בואי נחפש את הקוביה, כדי שסימצ’ו (בעל הבית), לא יכעס.”

לא כדאי לחנך את הילדה שהסיבה לעשות משהו או לא,
הוא קידום העצמי ולא דמוניזצית האחר?

Share

אהבה, רוטינה, עשייה וטקסים

יום אחד שאל החכם יעיש אלפסי את אשתו צ’ארנע-ריבקע,
או שמא היה זה רב’ הרשל’ה בער את אשתו אלגרה-פורטונה,
לא זוכר, זה היה מזמן, להמשיך לקרוא אהבה, רוטינה, עשייה וטקסים

Share

חינוך, מכניזם

  • לא ברורה תפוקת הסיבה-תוצאה,
  • אין באמת שליטה על תפוקות,
  • לבטח לא על תוצרים.
  • יש העברת מסרים,
  • במגוון אמצעים,
    • שעיקרם מלל מייצג תוכן,
    • והשאר מעש מייצג,
  • שנקלטים ברמה זו או אחרת,
  • ומוטמעים עד לרמה מסוימת
  • על מצע אישיות בסיסית,
  • והתפתחות מקדמית
  • ומקבילה
  • על ידי סוכנים, דמויות משמעותיות.
Share

זווית הסתכלות

שלושה עיוורים ופיל

השלושה התדיינו על מהותו:

  • אֶצ’ו, החליק בידו על חט היונק וקבע, ‘פיל הוא – דק, קר, קשה, וחלק.’
  • פֶּצ’ו, מישש את הבהמה, וטען בלהט, ש’פיל רחב, פּושֶר, יבש ומחוספס.’
  • סִימְצ’ו עמד על שלו, שֶ’פּיל הוא בכלל רך, לח, שעיר וחמים’, שכן, ליטף לו ת’ביצה.
Share

מצוינות

בחתירה לקבלת תוצאות מקוות-

התמקדות במימוש ערך מסוים
תוך מתן ערך חיובי להתעלמות מערכים המפירים את ההתמקדות.

Share

הומור

dirty_humorהיכולת לבחון, להגיב וליהנות מתפישת מצב ביותר מ –

  • זווית הסתכלות אחת מתבקשת,
  • ממד, רובד, נדבך צפוי אחד,
  • מגָון מונוכרומטי חד ערכי.
    להמשיך לקרוא הומור
Share

נחיתות*, פריכות תרבותית


* המושג נחיתות תרבותית נגוע.

בעידן הפוליטיקלי קורקט,
לא יאה
לתייג תרבות אחת
כ-‘נעלה’
על תרבות אחרת.

מה שכמובן,
לא הופך
את אי נאותות הקביעה
לבלתי נכונה. להמשיך לקרוא נחיתות*, פריכות תרבותית

Share

עליונות*, עוצמה תרבותית


* המושג עליונות תרבותית נגוע.

פיעפוע תרבות עליונה לנחותה

תרבות: קבוצת אנשים החולקת סט ערכים, סטנדרט של אסתטיקה.

בעידן הפוליטיקלי קורקט,
לא יאה
לתייג תרבות אחת
כ-‘נעלה’
על תרבות אחרת.

מה שכמובן,
לא הופך
את אי-נאותות הקביעה
לבלתי נכונה. להמשיך לקרוא עליונות*, עוצמה תרבותית

Share

דחיינות עצלנית

דובר עליה רבות;

  • היפוכה יכול לנבוע הן מיעילות- טריוויאלי,
  • אך גם מעצלות- הסרת שיטתית של חסמים לסתלבט,
  • וגם מאיפיון אישיותי שלא סובל לכלוכים תודעתיים מעיקים.

כעצלן,
עושה עכשיו! או לא עושה בכלל.
גם אם לא יעיל,
גם אם מוציא על כך יותר אנרגיה,
אף אם ייתכן שההתקדמות תייתר את הצורך-
מעדיף לעשות מיידית, מהר,
על לכלוך תודעתי עתידי מתמשך, מקנן ומציק.

רגע מעיף ת’מטלה,
וחוזר לסתלבט, עם תודעת תינוק.

Share

מבטחינו באל

עבדתי בחברת פורקס- עיסוק בתפר שבין השקעות להימורים חוקיים.

במיקרו אנווירונמנט, ישראל מעצמת פורקס, התפעלתי מהתופעה הרווחת בין אנשי המכירות של ריבוי הדתיים, מתנועת ההתחזקות כלפי פרקטיקת הדת במהלך העבודה, חבישת כיפות שחורות, התכנסות יומית לתפילה משותפת.

ההסברים האפשריים לעובדת קיום פרקטיקת הדת בסיטואציה המסוימת, שחורגת מהמצופה לעובדים בחברות הטרוגניות דומה, ואופיינית לפעילות פורקס:

  • העיסוק בפורקס דומה ליהדות-
    • נשען על אקסיומה בלתי ניתנת להוכחה,
    • ויש עליו תלי תלים של הנחות מורכבות, התפלפלויות לעתים סותרות.
  • גיוס האל להצלחה נגד הסטטיסטיקה-
    • הסיכוי להצלחה בשיחת המכירה הבאה הוא פחות מ- 1 ל- 30. כדי לגייס אנרגיה את האנרגיה והאופטימיות יש לפנות לכוח עליון חיצוני, שיעזור, פרילאנסר הזמין והנכון לקריאה,
    • ההבנה שהצלחה תלויה בגורמים בלתי תלויים בו, במזל, גורל, מפנה לאל.
  • אי-נוחות מול הסמכות המוסרית העליונה-
    • לעוסקים במכירת הפורקס יש תחושה של מעשה שמשיק לחוסר הגינות. הם מתמודדים עם חוסר ההגינות המקומית על ידי ריצוי ישירה של הסמכות העליונה- האל. 

 

Share

השתכשכות באחווה

  • האם מסת מפגינים כפול האנרציה עושה את דרישתם צודקת יותר בעיני
    • עצמם?
    • אחרים?
  • האם התנהלות הביחד-נס מעצימה את מחשבתו העצמאית של האינדיבידואל המשתתף?
Share

מציאות תפישתית

מה שנתפש בתודעה כגירוי באמצעות חוש אחד או יותר,
מעובד עצמאית,
ויכול להיתפש באופן דומה על ידי לפחות תודעה נוספת אחרת.

Share

הטיות פרדיגמטיות

  • מאורע, בהתרחשותו, מהווה אישוש להנחות מקדמיות שאומצו טרם קרות האירוע,
  • הנובעות מתפישות עולם שהוטמעו בעבר.
  • המעניין, שאותו אירוע יכול לאושש פרדיגמות שונות ואף מנוגדות.
Share

תשומות אינטלקטואליות

האם משלב מסוים,
עיקר תשומותינו האינטלקטואליות
מופנות לגיוס המאורעות שאנחנו חווים,
לאישוש הפרדיגמות המוטמעות בנו?

Share

עלבון, הפחתת ערך

  • הפקרת תפישת ערכו העצמי של הנעלב,
  • על ידי הפקעתו מעצמו,
  • באמצעות הפקדתה ברשות האחר – המעליב.
  • הנעלב בוחר, וולונטרית, לשתף פעולה עם תפישת המעליב,
  • ולהפחית בתחושת הערך העצמי שלו.

להמשיך לקרוא עלבון, הפחתת ערך

Share

איכות אנושית

נראה, שמי שנצמד לפרוטוקול התנהגותי מאובחן, נתפש כפרסונה איכותית יותר ממי שלפני צומת החלטה, מקבל החלטה איך להתנהל, בכל אירוע מחדש.

Share

הטיות פרדיגמטיות

מאורע, בהתרחשותו, מהווה אישוש להנחות מקדמיות שאומצו טרם קרות האירוע, הנובעות מתפישות עולם שהוטמעו בעבר.
המעניין, שאותו אירוע יכול לאושש פרדיגמות שונות ואף מנוגדות.

Share

יושר אינטלקטואלי

אחיזה תפישתית

ניסוח תפישת מציאות, בעיקר בהיבטים ערכיים, במנותק מהשלכות אישיות.

נדירות

“יושר אינטלקטואלי נדיר,
לא בשל מחסור בו,
אלא, כי אין לו ביקוש.”

ערך נדיר-

  • לא בשל היותו מועט,
  • הביקוש  לו נמוך.

הסתייגות

לסובייקט יש רק את כליו התודעתיים שלו לתפוש את המציאות.

אובייקטיביות מוחלטת לא תיתכן, מעצם תפישת המציאות הסובייקטיבית.

לכן, מלת המפתח ‘חתירה‘ ליושר אינטלקטואלי.

שני מצבים

ברור ומטושטש

  1. הימצאות המצב מוגדר של היעדר יושר אינטלקטואלי, מצב ברור בו ישנה תפישת מציאות המקדמת ערכית את תפישת בעליה,
  2. תנועה על נתיב בחתירה, ברצון, בשאיפה לתפוש מצב במנותק מערכיות בעליו.

הפחתת ערך של דובר לעצמו יכולה להתפש כחתירה ליושר אינטלקטואלי, ועם זאת ייתכן שבהפחתת ערך נקודתית אחת מושגת תפישת ערך אחרת.

כך ייתכן, ניתן לאתר את החתירה ליושר אינטלקטואלי, מול בוטות המנעות.

נדירות

על אף התפישה הערכית המיוחסת לו,
נתיבי חתירה ליושר אינטלקטואלי נדירים, שכן

  • אינטואיטיבית,
    סובייקטים נוטים לייחס לעצמם ערכיות חיובית,
    נטייה שנוגדת מהות ‘יושר אינטלקטואלי’
  • במודע,
    ביטויי הפחתת ערך עצמי נתפשים כחסרי תועלת פרקטית, או אף מזיקים לטווח הקצר,
    אינם דרים בשלום עם ערכים מִקְדמיים אחרים.

סיבות המנעות מחתירה ליושר אינטלקטואלי:

“אני עובד בשביל האמת שלי, או האמת הכללית. לא יודע, אני מניח שיש הבדל ביניהן.”

אברי גלעד, “ליידי גלובס”
מוסף הארץ 11 בדצמבר 2015, עמוד 14

  • חשש משתמש שצריכת יושר אינטלקטואלי תגרע את הטובין שניתן היה להפיק מאי-צריכתו,
  • סובייקט אינו סומך על חוסנו הריגשי מהמסקנות שייתכן שיגיע אליהן, אם באבחון הסיטואציה ינתק עצמו ויבחן אותה בערכים אוניברסליים – ביושר אינטלקטואלי.
Share

יחסים בין אישיים

מערכות יחסים בין-אישיות הינן ביטוי-קצה להתנהלות היצע וביקוש:

  • תצורה קיצונית של קפיטליזם ריאקציונרי נוסח המאה ה- י”ט.
    • מפגש רצונות,
    • טהור.
    • כשלא מתקיים הצד האגרסיבי מגייס את כוחו,
    • לאו דווקא להסכמה.
Share

שיעור סוציולוגיה

את השיעור הראשון קיבלתי בסוף 69′ אצל המורה זיוה מקוגון בשנקר חולון, כשגערה, לא זוכר במי-

“הראה לי את חברך ואדע מי אתה.”

Share

מינורי בפאת כבוד

בהינף יד חד, פתאומי, אני נתלשת מהראש המקולקר עליו אני מונחת באפלת מחסן מוגן מטחב, עמוס בסחורה יקרת ערך וחשיבות, ומוצאת לאור ניאונים ירקרק. מסמא- מזמן לא נחשפתי לאור.

בדרך אוספים עוד שתיים. הפעם יש לי תחושה טובה. בעוד שאת השתיים האחרות מחזיקים בימין, אותי בשמאל, לבדי. ולא אין כאן, בכלל, אמונה טפלה. נהפוך הוא: פיזיקה או פיזיולוגיה פשוטה. יניחו אותי ביד ימין, ראשונה, על ראש החובשת כשאני אחוזה ביד שמאל. זה לא פשוט להיות הפאה הכי קטנה, קצוצה, ועוד ג’ינג’ית במבחר. אין הרבה קופצים.

מביאים אותנו לקליינטית. לא צעירה. לא נראית לי בריאה או שמחה במיוחד כללית, ולא אלי פרטית. רואה על מה אני מתעתדת להיות מונחת – לא להיט. היא נראית לי ביקורתית, כאילו פרנסתה, שלא לומר אישיותה, תלויה בכך. בהינתן העובדה שאני תחליף לרמת אסתטיקה, אולי תפישת ערך, עצמית כן? בטח לא לאותנטיקה, ולא שאני משוחדת, אני יודעת להיות אובייקטיבית! – אני לא מתנשאת, ולא תופסת מעצמי, אבל ברור שלקליינטית הזו, אני שדרוג.

המוכרת, שאמנם צעירה מאד – נראה שכבר שמעה הכל, או כמעט, בחייה המקצועיים – מנידה את ידה כגָרש טיעון לא רלוונטי. היא מניחה אותי על ראש הקליינטית. זו, עוטה ארשת השלמה, ש’אם אין ברירה, זה הדבר הנכון’, הספרית מקבלת אישור של הגברת ושל מי שעומד לשמאלה. בתנועה מיומנת פורעת אותי באופן שובבי משהו. היא מסירה אותי ושמה בחטף את השתיים האחרות, כדי לחזק עצמה שהן לא רלוונטיות- שִייווו, כמה פעמים אני הייתי על תקן ה’ג’יפה שמחזקת את הפאה הנכונה’? מגיע גם לי – היא מחזירה אותי למקומי, כלומר, מה שיהווה את מקומי מעתה ואילך, על ראש הגברת, ובוחנת אותי למעבר למקום מושבי הפרמננטי.

והעניינים לא פשוטים. אמנם אני קטנה מאוד, אולי הכי קטנה בחנות, וקצרה, אולי השערות שעלי הכי קצרות במבחר. ושלא תגידו שהמקום הוא סתם מקום, אמנם הוא בבניין מגורים בקומת קרקע במה שהיתה פעם דירה וכעת עסק, אבל זהו מוסד. פאות רבקה. מודעות בעיתונים והכל. גם מהטלוויזיה באים ושואלים ומשאילים, אמנם אף פעם לא אותי, אבל בהחלט כמה מעמיתותי, ולכל מיני תכניות, אפילו לאדיר מילר, ביום שהוציאו אותי.

לדעתי, אני בכלל פאה של ילדים. אז מסתבר שגם רוצים לקצוץ אותי עוד יותר. שלא בנוכחות הגברת נאמר על פדחתה העגולה, שהיא ללא קודקוד מאובחן, שהוא “פלאץ”’, “פיצפוני”, ולא זוכרת באיזה עוד ביטויים השתמשו. לא הבנתי אם מעליבים או שזוהי טרמינולוגיה מקצועית מהאקדמיה לתחליפי השיער, אז לא נסגרתי על עצמי אם להיפגע או לא.

בכל מקרה, ניסו למתוח, לטפוח, לפצ’פץ’ את בטנתי שתתאים לכסות את הראש, אין מה לעשות, המשטח שטוח, ועדיין נותר חלל מיותר ומשמעותי בין ביטנתי לבין תקרת ראשה.

החזירו אותי למחסן. המתח הורג אותי. יש לי העדפה ברורה לגרפיקה אנושית מרצדת על פני מנוחה על ראשי דמה מקלקר חסר תנועה. ועוד באפילה.

איך אומרים בחוץ – בשורה התחתונה, יש עלי ערך – מחיר פצצה הורידו עלי. עובר כמעט שבוע, שבמהלכו החזירו אותי לפיליפינית שתקווצ’ץ’ אותי- ההיא עובדת עלי, פלא שאין ישראליות עם סבלנות לכך? מה אומר, הכל שווה, אם נכונו לי חיי אור שמש.

לאחר שבוע הגברת לה אני אמורה לשמש כסות ראש חזרה – תודה לאל, ממש לא הייתי בטוחה שאראה אותה שוב. אני מהניסיון שלי, עד שלא לוקחים אותי, לא נפרדת רגשית. לא לוקחת סיכונים. לא סוגרת מעגל. בעצם אולי פותחת חדש? לא יודעת. מה שכן, בהתנהגותה המרצדת, אין לי ספק שציפייתה אליי היתה לפחות כמו זו שלי אליה. בטוח. אני קולטת אותה, היא צריכה להתרגל. קצת מסרק, קיצוץ מספריים קל, טפיחה על החלל שעדיין קיים, והבלתי ייאמן קורה, אנחנו בדרך החוצה, ואני – אני על פסגת העולם אם אפשר לקרוא לרום של מאה חמישים ואחת סנטימטרים פסגה.

סתיו 2005. חיים חדשים. נוהגים בי כבוד. אני מוכנה להתעמת, אישית, עם ובמי שיאמר שרוחשים לי כבוד מוגזם. היא לוקחת אותי איתה לבית החולים שלה, כמה פעמים בשבוע, לאונקולוגית או משהו, פוסעת בצעד לא בטוח, מצודדת אותי ימינה שמאלה כרוצה לבחון את תגובת הסובבים אליה, אלי, כסותה החדשה, לשתינו.

אחת האחיות, אלה מבינות דבר אחד או שניים בענייני פיאות שכן הן מתמחות בטיפול גידולים שאתיים- מה זה ‘שאתי’ בכלל? – אומרת לגברתי בנימה של אחוות נשים, “הי, צבעת את השיער?” וזו, שאני מעליה, נמסה, מתמוגגת, והיא, כך קלטתי על ההתחלה, בכל האמור באנשים אחרים, איך נאמר בלי לפגוע בכבוד – חשדנית, ממתיקה את סודה וחושפת את קיומי, או אולי להיפך – ממתיקה את קיומי וחושפת את סודה. “פאה” היא משחררת.

ואני בכלל לא מוכנה להיות חלק מהוויכוחים הניטשים מי כאן בעל ההומור, או נטול האבחנה. יש מי שנהנה לשאול, יש מי שנהנה לענות, ואני תפקידי לכסות בכבוד את כולם ולא לשפוט. ובכלל, במה זו היא שלי, למה לא דנים במה אני חושבת, איך אני מרגישה, מה עם גילוי הלב, הפשלת השחלות שלי? אז מה אם תפקידי הנתפש הוא להיות יפה, שעירה ולשתוק?

ואני, יש עלי כבוד. כשגברתי נכנסה למיטה בבית החולים לקבל את הטיפולים הלא נעימים שלה, היא מציעה להסיר אותי “כדי לשמור על הפאה” היא מסבירה, שלסביבתה המזלזלת נשמע מופרך. מה לא בסדר? קצת כבוד! מה, לא מגיע לי שישמרו עלי? שמעתי אפילו שאומרים לה, ‘מי משרת את מי, הפאה אותך או את את הפאה’, מה זו ההתנשאות הזו? היא, הגברת מתלבטת אם להרגיש נזופה, או מכובדת, בהתרסה כעצמאית ומקבלת החלטה, משאירה אותי על מקומי ואנחנו שרועות על כרית בית חולים.

Ξ-Ξ-Ξ-Ξ-Ξ

אז אני, כמו שאני אומרת, אני לא חסר לי כבוד. עד הסיפור הבא. שבוע, בערך, אל תתפסו אותי במילה, אחרי שהתיישבתי על ראש שמחתה, בבוקר, אנחנו מגיעות לבית החולים. קצת תור, החלפת תנודות ראש עם מכרים, לוקחים לנו, בעצם לה, דם. בהמשך, מקרבים אליה מתלה ברזל על גלגלים שממנו משתלשלים שקיות נוזלי חיים שיטפטפו אליה את תכולתם, ו-לשירותים. הכנות של לפני טיפול ארוך, הוצאת נוזלי חיים לפני הכנסת אחרים תוך הקזת נוזלי מתים.

אנחנו נעות לחדר הקטן. אני מרגישה שהצעדים שלה לא ממש בטוחים. נכנסים. מתיישבים, אתם יודעים כמו בנות מיומנות מאות אלפי שנים, כמו אישה באמצע הדרך בין יובל אחד לשניים. היא עושה את מה שצריכה.

אני אין לי הרבה ניסיון עדיין, ולא נראה לי בעייתי שהיא מטה אותי קדימה, בתחילה לאט, בהמשך, אני מרגישה שהזוית הופכת לבלתי סבירה, ושלאק, אנחנו מתקדמות לכיוון הרצפה. שתינו. כלומר, אני נפרדת ממנה, נשמטת, היא נחבטת ברצפה ואני צונחת, מעט אחריה. לא הבנתי בדיוק מה קרה. התפזרתי פרועה, הפוכה, belly up – כשבטנתי הלבנבנה, חשופה כלפי מעלה.

והיא? היא השמיעה חרחור, צעקה, לא מבינה את שקרה, עוד לא רואה וממילא לא מעכלת את השסע בלסת והחבורה במצח שמדממים. בחוסר כוחותיה, על ידיה וברכיה, היא מסתובבת לכיוון האסלה, אוחזת בה בשתי ידיה, מנסה, נואשת, להתרומם. אין. היא ממלמלת כל מיני מלים והברות לא מובנות. מנסה להתרומם, לא מצליחה. קוראת, בקול סדוק מחולשה, מושכת במצילת החירום, מפסיקה, אוזרת כוח, מנסה להתרומם, קוראת, מושכת במצילה, לא זוכרת את הסדר- לא חשוב, לא קורה דבר.

כך שתינו שם, לא יודעת, יכול להיות כמה דקות אולי יותר, מה כבר אני מבינה בזמן, עד שהדלת נפתחת. נכנס מישהו, נחרד, אומר “איזה מזל שהדלת לא נעולה”, כאילו שזה הזמן להפיק לקחים, אוחז אותה, את הגברת, בבתי שחייה, מאחור, מניף אותה מעלה. היא, כאילו ממאנת להיפרד מהאסלה שמקודם חבקה אותה כתמיכה.

קלטתי אותו מהסס, מרים את בגדיה המופשלים. לאחר מכן הרים אותי, הזעירה, פרומה, סתורה, מדובללת, מלוכלכת, מחוללת ולחה מרטיבות רצפה לא מזוהה, מבחילה את עצמי. הוא מניח אותי בחוסר מיומנות ומבוכה, על הכיור כדי שהיא, הגברת, תשיב את כבודי האבוד. לראשה.

Ξ-Ξ-Ξ-Ξ-Ξ

היה זה סתיו מואר. צחיח. יבש. גם תחילת החורף. ביציאותינו המעטות מהבית, לא נרטבתי כלל.

בדצמבר היא נעלמה לכמה ימים. אושפזה כנראה. לאחר שבוע, כשאני חבושה על ראש הקלקר הובאתי אליה. בתא המטען, אפילו לא במושב נוסעים. כובע גרב, סקי, תפס את מקומי. ירד לי האסימון, ידעתי, שאני כבר למקומי לא חוזרת. הפנמתי שמה שהיה כבר לא יהיה. בארון זרקו אותי. איך אומרים? ‘כאבן שאין לה הופכין’, כפאה שאין לה חובשין. חמישה ימים. חסרת תנועה וערך.

ביום שישי השמיים השחירו. רטוב. גשם כבד. היא בטח היתה אומרת שמזג האוויר מבשר על משהו מתרגש לבוא. מישהו יותר פואטי היה מצמיד את הפועל ל’מרק’ ל’שמים’ מתנקים. לכבודה. אולי בוכים. חסרת רגישות שכמוני לא תאמר שהם, השמיים, מרקו עצמם. אין בי את הרומנטיות הזו.

בשבע בערב וכמה דקות, כשבתה לידה ובנה נכנס על מפתן החדר, נפרדה ממכאוביה, נפטרה מייסוריה.

הם, ילדיה, אספו את מעט חפציה. אני נשארתי במתח- מה יהיה אתי? עלי? בעצם, תחתי? את ראשו של מי אכסה? הם, ילדיה עברו עלי. קודם בתה, אחריה בנה, פתח את הארון, אוחז תיק, השתהה מולי, חוכך מה תועלת בי לו, והוא, הוא שהיה איתי שם במעמד רכישתי, ואני קלטתי אותו, הוא לא מי יודע מה מעשי, בפרץ כאילו פרקטי, אותי – השאירו. בארון. לבד. הלכו עלי.

מרץ 2006

Share

ניהול סיכונים

עובד כפיים דיבר ברדיו על החלטתו המודעת לא לחבוש אזניות ומשקפי מגן, כדי להשיג נוחות ברוטינת עבודתו היומיומית. בחלוף השנים הגיע לכך שאיבד את שמיעתו בהליך אטי ורציף.

מודע” אמר בטון שמסתיר אבחנה אותנטית האם דיבר בהשלמה או בצער.

האם הנזק הוא בשבריר שנייה, או על ציר זמן מתמשך? להמשיך לקרוא ניהול סיכונים

Share

משולש האגרסיה

  • פרדוקס-
    1. האגרסור פועל מול אחר,
    2. האחר מתגונן מפעולת האגרסור,
    3. האגרסור נפגע מההתגוננת,
  • מנסח רציונל לפגיעה המקדמית,
  • ופוגע את הבאה.

ידידי הנערץ מקיים מערכות יחסים. רבות. מגוונות.

לאחרונה היו לו כמה שנשאו את אותו שם. מ’.

נתן בהם שמות וסימנים, לפי,

  1. מוצאה האתני‘ ושם משפחתה הזהה לשלו, שברה את ליבו, באמת, בעיקר בשל הרגולציות הנשיות שהציבה לו,
  2. ה’ישנה‘, שכן הייתה צעירה, יפהפייה, ממצוקה ורב גונית, עליה טבע את המפשט ש’לתחת שלה יש אטיטיוד של כוס’
  3. ה’חדשה‘, שהייתה המבוגרת מכולן, קשוחה, תובענית, עצמאית, לא מחפשת את דובשו המטריאלי.

ביום סתווי יפהפה שולח לו סמס, יומיים אחרי שבילינו צהריים כייפי יחד, שלחתי לו ‘רוצה צהריים?’ הגרסה של ‘ערה?’, ל-1 בצהריים.
לא ענה.

כעבור שעתיים וחצי שולח לו סמס שבו אני מפציר בו שמעתה יקרא לי ‘מ. האשכנזי השמן’.

הוא לא מבין.

מבהיר לו שנכנסתי למעגל חברותיו, הוא לא חש מחוייב להשיב לי.

  1. מתנצל- נדחה.
  2. מסביר את הסיבות לכשל- נדחה.
  3. נעלב, שאני עושה דגרדציה לחברותיו. פאסיב אגרסיב.

זה לא משולש? דוגמא לא מספיק אחת לאחת לעקרון? ההקשר לא נראה? לא נורא.

Share

משולש תפישות

במשולש תפישת מציאות ערכית,
נטולת השפעה קונקרטית על הבוחן,

  • קודקוד קלריקלי, שמרן, אמוני, ימני, ביצועי, מחזק רוב על חשבון מיעוט,
    רוב המכריע של האנשים,
  • חתירה לרציונליות מצד שני, כנטייה, כהבנה, כתפישה שזה קל ונכון ומתאים לקדם טובה אישית מצרפית, לא מקושי,
    מעטים, קרים מנוכרים, היפרפרקטיים לא פרקטיים,
  • ישנה איזושהי בליטה כזו, היברידיות, של מרוב מולקולות לא רואים את החומר, משכילה בדרך כלל, של התכנסות אפולוגטית, ערכית, להסכמה, הערכה ולגיטימיות, גם וגם וגם וגם.
    לכן השוני, המאובחנות המטושטשת והריצוד הליברלי.
Share

חדשות

“מה חדש, יאירי?” אמי הייתה מתעניינת,
בשלב בו הייתי כבר מבחינתה “דוב זקן”, במחצית הראשונה של העשור החמישי לחיי.

“אין חדש” הייתי עונה, תדיר.

“אין חדש, זה טוב” הייתה מתנחמת.

“אמא, בגילך – זה אולי טוב.
בגילי ‘אין חדש’ אלה הן חדשות רעות.”

Share

טיפול לאומי בטראומה

ברמה הלאומית, בישראל, פעילויות האפטר-שואה מטפלות בפיתוח, טיפוח, שימור והעצמת הטראומה,
בעוד שברמה האישית היינו נוהגים אחרת לטפל בטראומה.

Share

הערכותיי המעכירות

חרא הערכות השפרצתי.
ההערכות המגדירות, האססמנטס שלי, סובלות (גם) מהבעיות הבאות

  • הן שלי,
    תוצר של חושי ויכולתי לעבד ולהגדיר מאורעות
    ומתייחסות, בדרך כלל, לאוניברסאלי.
  • נחרצות
    לפחות נתפשות,
    לבטח נתפשות שבוטח בהן יותר ממה שאני בוטח בנכונותן.

לחלקן, בעיקר לקלסיפיקציות של אחרים הסכימו.
גם הסכים מי שהאססמנט על עצמו נתפש בעיניו כחיובי.

אם לא- פחות יסכים.
כלומר אני מתיימר לתת תיאור והשומע מסכים שהתיאור אובייקטיבי אם בעקבות הגירוי השומע ייחס לעצמו ערך חיובי.

Share

דה-פרגמנטציה

coinsמיונים ממין אחר

קורות חיים, כמבחני בגרות,
כגורמים ממיינים מחד ומנבאים השתלבות פרודוקטיבית במקום הלימודים או העבודה הבאים
הם סוג של מדיה הולכת ונמוגה.

למה?

ההסבר פחות חשוב, ולא בהכרח מתקף או מפריך את האמירה. להמשיך לקרוא דה-פרגמנטציה

Share

הנגשה מקצועית

ברור שהִתֲרבות המקצועות ותתיהם החל מהמאה ה-20 הואצה בסדרי גודל שונים מכל ההיסטוריה האנושית שקדמה לכך.

הדעה הרווחת שההתמחות המקצועית הולכת ומתגברת ככל שנוצרים תתי מקצוע נוספים שלא היו ידועים קודם, ככל שלא היו רצונות לצריכת תוצרי מקצועות אלה (- לא צורך, צורך זה להשתין.) להמשיך לקרוא הנגשה מקצועית

Share

מינורי בבטיחות הדעת

תל אביב, יולי, צהריים. בוהק גיהינום. חם רצח. לח מוות. בתי ואני יוצאים מהמרפאה, לאופנוע. הכלי רותח, המתכת על סף התכה. היא מתכוננת נפשית, שישבנה יבעבע תחת מגע המושב. יש לו, לישבן ולה ניסיון.

באופנוע מימיננו דמות מתכוננת לנסיעה. לובש מעיל רוכבים כבד, עוטה אפוד זוהר מעל המעיל, גורב מגיני ברכיים של רולר בליידס, חובש קסדה תקנית מלאה, כסה ידיו בכפפות (או כפף אצבעותיו בכסיות- מה לelef עזאזלים הפועל לעטיית כפפות ייעודיות משובחות?) ללא קשר לחום, גם בחורף, כזה מיגון לא ראיתי בחיים.

מתפתחת שיחה על הדגם החדש שלי, ועל האופנוע הוותיק, עתיר- 1,200, הסמ”קים שלו. מניח, שהאיש רופא. רציני. זהיר. בקיא. העדפות ברורות. מנומקות. הוא לא מתגבר על תשוקתו לדו-גלגלי.

נפרדים ב”שמור על עצמך” ממני, ו”אכן עושה זאת” ממנו.

אתה יודע“, אני לא מתאפק “בחיים* לא ראיתי בנסיעות כביש רוכבים עם מגני ברכיים.”

הוא מסביר לי ש”במקרה של תאונה, אין ביטוח על שיקום מפרקים.”
כמה שעות קודם קבלתי sms מחנה’לה, גרושת חבר, שרכש ענתיקת חיפושית קבריולט- נטולת גג, מהסיקסטיז, שמשמעותו- הרכב פטור מחובת התקנת חגורות בטיחות. היא תובעת ממני: “דבר בבקשה עם אליק, רכש מכונית ללא חגורות בטיחות.”

בתור מה אבקש? בתור ‘קול הסבירות?’ בשם מי שרוכב עם בתו, על דו-גלגלי, כשהיא במושב האחורי, ללא חגורה, במהירות שהקבריולט, רבועת הצמיגים, מעולם לא נסעה ולעולם לא תגיע?

 


* יולי 2007,
9 שנים אחרי, מיגון ברכיים היה לנפוץ.

Share

השתניתי

בחווייתי נתקלתי במעט מאוד אנשים, ששינו סט תפישות והתנהגויות הנלוות אליהן משמעותית. לתפישתי.

שמעתי יותר, משחוויתי, אנשים המעידים על עצמם “השתניתי“.

עדות זו, מעידה על

  • היות המעיד ביקורתי שלילית לסט התנהגויות או תפישות שלהערכתו לא קדמו אותו לאן ששאף להגיע,
  • שהביאו אותו לאן שלא רצה,
  • ובעיקר, הבעת תקוותו שהחליף סט תובנות והתנהגויות מסויימות באחרות, מקדמות חיובית.

לא זוכר שנתקלתי ב-
אידיוט שהתפתח לחכם,
אישיות מכורה לרציונלית,
אישיות מתכנסת לעצמאית,
חסר ביטחון עצמי שהשתנה לאישיות בטוחה,
קמצן שהותמר לנדיב,
רציני שהתלייצן.

Share