היכן ולמי מציק?
‘יאירי’, אבי שאל/ בירר/ ווידא/ גער, ‘וִוי בִּיסְטֶה?’
סיכומים: ג’ינג’י ואני
מטרה – הסיבה בגינה התכנסנו – הצלחה ברורה,
חווייתית – אחד המאורעות המשמעותיים,
אחרית דבר: נא”ה
יומרות והצעות.
פשטנות והפשטה.
משרד חקירות, קליניקת חפירות, מעבדת הגדרות.
לשכת ניסויים, מרחב הצעות, מתחם בדיקות.
חוות יצירה, סדנאת המצאה, מוסך הרצה.
צמצומים ומצמוצים, צרצורים וריצודים.
תפישות וטיפוסים, תפיסות ופספוסים.
כיף, פכים, ופקפוקים.
תובנות עבשות, טוגנים מיובשים, תופינים יבשים.
טיולים, טיטולים וירטואליים, טלטולים מנטליים,
טלטלות מנטליות, ריטואלים ויראליים, טרטורים טוטאליים.
טרחות מעיקות, תעוקות מרוחות, מריחות עקומות.
קופסאת תכשיטים, כליא ברקות.
פטפוטים, טפטופים ופתפותים,
אחיזות מציאות, אחיזות מצוצות, זחיחויות מצויות.
תחזיות צפויות.
מלים ונמלים, משמימים ומשעממים.
המהומי מהות, מהויות מעומעמות, המהומים מעומעמים,
עמעומים מהומהמים, נהיות ואהממים.
דעות מגבלות. גילויי הודעות גבוליות.
הגדרות, גירודים, גידורים.
הערות על תודעות גבוליות. הארות על גבולות תודעתיים.
הארות על גללים תודעתיים. חארות.
פסיפס מילולי, מוזאיקה תובנתית, קלידוסקופ אסוציאטיבי.
אמיתות לא נכונות, נכונים לא אמיתיים. התעמתויות מוכוונות.
זבזובים קלישאתיים, קלישאות מזובזבות.
בזבוזים כושלים, שיקולים כוזבים.
קושיות, תהיות ומענות, טעויות ותעיות.
געיות והטעיות, ג’עג’ועים מוטעים.
טעויות גלויות, טעויות גועליות, גילויים מוטעים.
השתאויות משועשעות, שעשועים משתאים, השתעלויות ושלשולים.
הכללות מקולקלות, קללות מלוקקות, לכלוכים מקוללים,
כללים קלוקלים, מולקולות לחות.
תכנים שאבד עליהם הכלח, קלחים מעובדים לעוסים.
מינוחים, ניסוחים וניכוסים.
כניסות ויציאות.
‘יאירי’, אבי שאל/ בירר/ ווידא/ גער, ‘וִוי בִּיסְטֶה?’
מטרה – הסיבה בגינה התכנסנו – הצלחה ברורה,
חווייתית – אחד המאורעות המשמעותיים,
אחרית דבר: נא”ה
שני מספרים, גבהים ממוצעים:
לא אוהב מטפורות.
מטאפורות מתוקות, מיוזעות מתאמצות,
שתכליתן להעיד על מנסחיהן,
לא על מושאן,
דוחות אותי,
עושות לי – תתרן בגינת וורדים רגשית – רע לעור הפנים. להמשיך לקרוא מטפורה רעה
ארבעה יהודים מסבים במועדון הגולף אחרי משחק, ומספרים על הצלחות הילדים.
‘הבן שלי, מייקל,’ מתחיל ג׳ייקוב, ‘סיים עריכת דין בקולומביה, שותף בפירמה גדולה. הוא מאוד מצליח, עד כדי כך, שקנה לחברָה שלו שעון זהב.’
‘יפה לך ג’ק’ מחמיאים לו.
תפסה אותי סערת מבול אחרי שכשלתי בדילמת הגשם.
רוכב איזה 10 מייל בטפטפת שמתעצמת לגדם, שמסלים לסופה. עצרתי להעביר את הרגישוידה, טלפון, דרכון וכסף לאגז חסין הרטיבות וממשיך לשוט.
המחסה הראשון שרואה זו חנות עם רחבת חניה אליה נכנס. רטוב. פוגש אח ואחות בשנות ה-30 שלהם. היא לקחה את התבונה היופי והחריצות והוא… במשך שעה ומשהו של סופה מטריד אותם במחקרים אנתרו-סוציולוגיים.
בארה”ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
יעקוב בן נג׳לא היה אב לבן יחיד ואהוב שהעניק לבנו, הרצל – היגוי האות צ’ כס’ – את כל עולמו ומרצו.
יעקוב התאלמן בעוד בנו נער. משגדל הרצל ואביו הזקין בשנים, היה הרצל משען תמיכה לאביו – האב שהה בדירתו בודד, עייף, כואב ולאה ונראה שחייו אבדו משמעות.
הרצל, כבן אוהב, הבין, שחיי אביו חסרי טעם והחליט שיסייע ליעקוב לסיים את חייו בדרך ראויה. להמשיך לקרוא It Ain’t Over Till
צפיתי בגיא בכור. ‘מפרשן’.
לתאר אותו כ’פרשן’ זה כמו לתאר את שמעון ריקלין כפרשן;
שניהם אידיאליסטים הממליצים על דרכי פעולה בהתאם לסנטימנט האמוני לאומני של ריקלין, ולאומני של בכור.
בניואנס, בעוד ריקלין מוטה למעשה המתנחלי, בכור נוקט בז’רגון אקדמי.
בכור קובל על כך שלא מקדימים לטראמפ את התואר ‘הנשיא טראמפ’,
ולברק אובאמה הוא קורא ‘ההוא ששמו מתחיל באלף.’
מהז’אנר העיתונאי של אראל סג”ל ריקלין, בועז ביסמוט.
יכול להיות שהיופי בז’אנר, שאין התיימרות לנפק פרשנות אובייקטיבית, שכן אין אובייקטיביות, וה’פרשן’ מייחצן את עמדותיו, בגלוי, ללא מיסוך.
על פניו, לעיני המתקהות, כשאני נחשף למי שעוסק, מטפל, בזהותו, הייתי מצפה שיחדד את ייחודו, אישיותו, יפצ’פץ’ את הממד האינדיבידואלי שבו.
אז זהו שלא! להמשיך לקרוא אוקסימורון זהות פרט
שנינו אוהבים את הבוסים שלנו באותה מידה; הם מתערבים לנו באותה מידה, שנינו מייחלים שלא ייגמר, מודים להם יום יום.
להסתובב בין חברות מובינג ולהסביר להם את הקונספט שבו לקוח יכול להזמין ג’וב באופן עצמאי. באופנוע. בארה”ב. לבד. להמשיך לקרוא דיקמן, במה אתה עובד?
בפרברי ארצות הברית המנומנמת בה עיקר התנועה היא צאת וחזרת התושבים לבתיהם ורכבי השירות המאפשרים את חיי פרברי השינה, הצמתים אינם מרומזרים.
להסדרת התנועה, וביטחון הנוסעים
בחולון גדלתי במציאות בה בתים מזרחיים היו יותר מארחים, נדיבים, מכניסי אורחים, כמאפיין לבטח יותר מאשר בבתים אשכנזיים בהם ביקרתי, או בביתי שלי.
איפיון זה כמאפיין סוציולגי, טרם שהתמצק לסטריאוטיפ אובחן גם ביוצאי הדופן שלהם, כאימו הרומניה של סטלין שאירחה אותי בנדיבות עמוקה אף יותר מאביו המצרי והמצחיק, כדוגמא יוצאת מההכללה ושאינה מזימה אותה.
אפליקציה טובה היא כנייר, כמסך – פלטפורמה, אינדיפרנטית לקידום מסר.
יישום פורץ דרך הוא מדיום משפיע על מסר.
ממצקים את הסֶטְ-אָפּ
בהתייחסות לגירוי חיצוני, מחפשים אשרור לסט-אפ תודעתי מקדמי המאפיין אותם – רגישות ממנים שונים כ-חתירה לסדר, חשש מהפתעה, טיפול בשינוי, תובעים את עלבונם, את ההכרה שלא קבלו. קרמר היה משוגע, ג’ורג’ בא מהמנעד הנורמטיבי. במהלך שיח הרגישות צפה ומהווה את המצע לשיח.
אלה, שעל השיחה להיות נסובה אליהם, עליהם, שאם לא כן – יאבדו בה עניין, לא בהם עסקינן, כאן.
מדבר על מי שאינו מתוייג כ’עסוק בעצמו’. השיח נסוב על נושאים מקיפים.
בשיח מוצבים חבלי נחייה, מעקות, שמוליכים את בר-השיח, גם אם הנושא כלל לא נסוב עליו, אלא על אירועים אקסטרינזיים לו, במסלול שהקוועץ’ התודעתי האופייני לו היתווה.
כל שיחה מהווה זירה להצדיק את ההתנהלות שזכתה עד לשיח לביקורת.
* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** בוחני מציאות – חלק ניכר מתשומותנו המנטליות מוקדות לבחינת המציאות לאור כל גירוי שמונח לפתחנו.
*** איפיון תפישתי – תחושת דחייה, הערכה עצמית נמוכה, חרד, כמיהה לסדר, דוגמאות מתייחסים לגירוי חיצוני, זר כביכול, כזירה לכנוס את המציאות המסויימת לתוך המודל שיצרו להתמודד איתה, וחוו מסביבתם ביקורת על כך, שהם דחויים, שהם נחותים, חרדים, שהם צריכים את הסדר והארגון, אחרת אובדים, ולעיתים יוצרים סדר מומצא כשהוא איננו, בעיקר בהטלת רגולציה שרירותית.
**** בחוסר סבלנות – כשמטפלים בנושאים אוניברסליים, להדחף ברגע מסויים לדיון בו אני מהווה הקרש בו מישהו קולע לסל, בשיח עם הקוועץ’, צורך ממני סבלנות, שבמידה והייתה, הייתה נמוכה, וכעת יוצרת את צרימת המזלג בתחתית הסיר. כשה- P הרדום שלי מתעורר, אני ביירוט משימה ומתעכב בקוועץ’ של אחר – אינני מותנה לכך חיובית.
***** בהסתייגות – [כן, נאנח בלאות, כולנו מגיעים מהמאפיין התפישתי] כולם באים מתוך ההטייה התפישתית.
העניין הוא כמה אצל מאן דהוא בשיח מכניס את עצמו לאושש את סט התניותיו המסויימות אופייניות, שניכר שקיבל עליהן ביקורות, ובעצם הוא ‘משוחח’, מוכיח שיחות קודמות.
ו-כן, מניח שיהיה מי שייחס לי התנהלות כזו.
לכאורה,
שמרן העובד על פי פרוטוקול קבוע, צמוד לרוטינות ניתן לחיזוי וצפייה איך יגיב.
בפועל – למצבים המוחלים בפרוטוקול וברוטינות.
שמרן העובד על פי פרוטוקול קבוע, צמוד לרוטינת פועל באופן חריג ובלתי צפוי – יש לבדוק איזה אלמנט בפרוטוקול הופר, ומה משקלו בכך שהיווה נקודה ארכימדית שהפרה את רוטינת פעולתו.
כשמישהו אומר “אינך מכיר אותי”
נראה שגם אני שם, גם אם נמנע מנומך ביטויים כ- ” אתה לא מכיר אותי, מכיר אותך.’
תפישת אחר, תובנה, מחוץ לסיטואציה, עצמאית, מערערת סדר קיים לטובת סדר תפישתי שאינו נשען על ציווי נכפה או מסורת מוחלת גם אם בלתי מודעת, ניתנת לבחינה ולהפרכה לוגית-רציונלית-היררכית, שתקפותה אינה תלויה בפרטיקולר מנסח,
היא מהות תפישה פרוגרסיבית.
קונסרבטיביות נבנית על קונסטרוקטים, רומנטיות שרירותית נבראת מומצאת, מסתמכת על התכנסות הזדהותית קולקטיביטית, נשענת על התנרמלות תפישתית, אינה מכירה בתובנות מהסוג המערער, לכן, מתעלמת מהן במקרה הטוב, נלחמת בה במפיציהן ובאחוזים בהן אם נתפשות כמאיימות על הסדר.
השקפה שמרנית מתבססת על סנטימנים, תוך כיבוי מנגנוני בקרה וערעור.
שימור מסורת, דת לאומנות, ההתכנסות הזדהותית של המון, רהב מילולי, טקסים, על מצע שימוש בכוח.
מנהיגי ימין, תמיד, בכל מקום, מודעים לכך שזהו סנטימנט נתיניהם.
לשם הם פונים. להמשיך לקרוא חוק הלאום
כשאני מנסה ל’אחוז תודעתית‘ מושג, אינני הולך למילונים או לאינציקלופדיות לקרוא איך אחרים הגדירו, וזאת,
נתניהו גלגל את סוגיית מימון הגנתו ליועץ המשפטי לממשלה.
כאן, אינני עוסק, לא במוסר ולא במשפט.
כן, בתווית. על כסף.
בדרום אמריקה הישראלים תכליתיים – רצים מאטרקציה לטרק, משווים מי עשה יותר וכמה, והאם הצליח לשלם פחות.
בדרום אמריקה ההנעה לפעולה נובעת מהחוץ, בהודו יותר פנימי, בדרום אמריקה יותר סימוני √, אגו והשוואות.
ניב, תום, עדי, יאיר, שי ניסים ורובי במונאר לואטה, הודו להמשיך לקרוא מוצ’ילריי המזרח vs דרום אמריקה
בהתייחסות לגזענות אנשים נחלקים למי ש-
כך, יש מקרים שא’ ו-ב’ מהרשימה הקודמת מתבטאים באותו פרט,
ולכך, שתי שאלות:
אניח שהתשובה לג’, היא ג’ ברשימה הראשונה.
בדרך כללי אופייני ל–
כבמשחק בילארד,
עימות אלים בין יישויות שאינן פרט, כולל לפחות צד אחד אוחז בתפישת הזדהות קולקטיביסטית, צביונית, שנוגדת חופש פרט.
פרנסיס פוקוימה, בספרו The End of History and the Last Man, 1992, גרס שקריסת ברית המועצות מסמלת את קריסת האידיאולוגיות, וחתירת בני האדם למימוש דמוקרטיה ליברלית במתכונתה האירופאית והצפון אמריקאית תוך יישום עקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי. להמשיך לקרוא טעותו של פוקוימה
שם זמני
אשמח לאמץ.
סדר פּואֶסְתֶטִי/ פרואסתטי – מבנה סדור ניתן להבחנה בתודעה זרה ותואם סנטימנט של סדר, ובה בעת נטול משמעות לוגית.
על משקל סדר מדע בדיוני, בדיה מדעית – סדר בדיוני, בדיה סידורית.
שירה, ממושקלת או מחורזת היא סדר פואסטתי.
אמירות נטולות היגיון פנימי אלא מכוונות לאסתטיות סנטימנטלית נוסח:
התכלית: מתן תקפות מיסטית.
סוגי תודעה עם איכות מסויית נוטות לסוג כזה של תקפות, בה בעת אחרות – מוטות רציונליות – סולדות.
עיריית תל אביב, הפרדה, חב”ד, עימות על רקע החלת ערכים סמרחב הציבורי.
לתפישתי, חב”ד היא נקודת קיצון על ציר ‘התכנסות אֱמונית הזדהותית קונסרבטיבית קולקטיביסטית’–’חתירה לרציונליות אינדיבידואלית ליברלית’. ככזו יש מעט מלים שיכולות לתאר אמפטיה פחותה שלי מצבר מלים אלה. להמשיך לקרוא משיח בכיכר
בצפייתם במשחקים,
נורמטיבים, חותרי התכנסות הזדהותית קולקטיביסטית,
צופים בגילויי הלאומנות הנספחת למונדיאל – החל מאוהדים צבועי דגל, ועד מהומות במרכזי ערים,
ונהנים, כך אני משער, פעמיים: להמשיך לקרוא מונדיאל גילויי לאומנות
לד.ז. המxימה,
רב המרחק בין אהדה ספורטיבית לבין התכנסות הזדהותית.
רב המרחק עד היעדר קשר לוגי, אלא מלאכותי עד מקרי.
“ספורט ההמונים אינו משחק, אלא פולחן, בו הנתינים חוגגים את כניעתם/ כפיפותם.”
מניח, שהתכוון לאהדה.
העניין שיש בתחרות ספורטיבית.
לפרסונה יש עניין בספורטאי או בענף מסויימים.
יש מי שאוהד כדורגל, יותר מאשר כדורסל, ונטול כל אהדה לבדמינטון וכמובן ריבוי אינסופי של ווריאציות.
נובואינטלקטואל, אינטלקט דיסציפלינרי,
ידען בדיסציפלינה שאינה מרחב ‘פרט־חברה–ריבון’ המתייחס לפתרון תעוקה פרסונלית כאידיאולוגיה, העדר עומק, ללא הקשר או סימוכין, והסתמכות על תפישות אמוניות חברתיות נורמטיביות מוטמעות.
בורות – היא העדר ידע והשכלה.
אני בור בכל הקשור למקצועות רפואה.
נחרצות הבורות, בורות הנחרצים.
להמשיך לקרוא נובואינטלקטואל, אינטלקט דיסציפלינרי, Novo Intellctual
מה חטאו של אלאור אזריה?
שאל י.ב.
כדרכם של עמיתיו הנבערים לתפישות, משתמש בביטוי תפישות ערכיות נחרצות עם סימן שאלה. לא שאל. להלן התייחסותי:
לא הייתי מצר על מותו של מחבל, שבא לרצוח, בפעולתו הזדונית והאלימה.
אינני מצר על מותו לא בשל להמשיך לקרוא חטאו של אלאור אזריה
קבעתי – איזה קבעתי, נעניתי להזמנתו – עם ר’ישל’ה בנמל יפו, לקפה של שבת בבוקר.
האיש נאה, בעיניי כאל יווני,
גמיש לשינויים, גירויים, תגובתי כפסל שיש רומי,
עם יכולת דחיית סיפוקים כשל עולל גראמפי, ובה בעת עם יכולת כלכלית לסיפוקם א-לה אוליגרך רוסי פוסט סובייטי.
מוצץ לתינוק כאופנוע לר’ישל’ה – כשיהיה צעיר יהיה וולנטינו רוסי. להמשיך לקרוא מינורי בקוץ ובמסמר