תעוקה — אידיאולוגיה

נתח ניכר מתשומות אינטלקטואלית מוקצה ל

התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית.

בתהליך, חושבים, שבעצם משרתים את היקום?

 


הארץ, 3-8-2015

שני ליטמן

ארנדט ללא סנטימנטים

חנה אנדט – ביוגרפיה רוחנית, ערוץ 8, 21:00 (2.8.2015)

בטורה כותבת:

"… הפילוסופיה של ארנדט מחוברת בעצמה באופן רב-עוצמה לחיים עצמם. ברור מאליו שכל מה שכתבה נבע מניסיונה האישי, וכפי שאומרת ג'ודית באטלר בסוף הסרט –

ארנדט היתה פליטה שעשתה אוניברסליזציה לחוויית הפליטות שלה,
ומתוכה חשבה וכתבה."

זו ארנדט, האינטלקטואלית,
מה יאמרו קרקורי הזיב?

Share

מינורי בפאת כבוד

בהינף יד חד, פתאומי, אני נתלשת מהראש המקולקר עליו אני מונחת באפלת מחסן מוגן מטחב, עמוס בסחורה יקרת ערך וחשיבות, ומוצאת לאור ניאונים ירקרק. מסמא- מזמן לא נחשפתי לאור.

בדרך אוספים עוד שתיים. הפעם יש לי תחושה טובה. בעוד שאת השתיים האחרות מחזיקים בימין, אותי בשמאל, לבדי. ולא אין כאן, בכלל, אמונה טפלה. נהפוך הוא: פיזיקה או פיזיולוגיה פשוטה. יניחו אותי ביד ימין, ראשונה, על ראש החובשת כשאני אחוזה ביד שמאל. זה לא פשוט להיות הפאה הכי קטנה, קצוצה, ועוד ג'ינג'ית במבחר. אין הרבה קופצים.

מביאים אותנו לקליינטית. לא צעירה. לא נראית לי בריאה או שמחה במיוחד כללית, ולא אלי פרטית. רואה על מה אני מתעתדת להיות מונחת – לא להיט. היא נראית לי ביקורתית, כאילו פרנסתה, שלא לומר אישיותה, תלויה בכך. בהינתן העובדה שאני תחליף לרמת אסתטיקה, אולי תפישת ערך, עצמית כן? בטח לא לאותנטיקה, ולא שאני משוחדת, אני יודעת להיות אובייקטיבית! – אני לא מתנשאת, ולא תופסת מעצמי, אבל ברור שלקליינטית הזו, אני שדרוג.

המוכרת, שאמנם צעירה מאד – נראה שכבר שמעה הכל, או כמעט, בחייה המקצועיים – מנידה את ידה כגָרש טיעון לא רלוונטי. היא מניחה אותי על ראש הקליינטית. זו, עוטה ארשת השלמה, ש'אם אין ברירה, זה הדבר הנכון', הספרית מקבלת אישור של הגברת ושל מי שעומד לשמאלה. בתנועה מיומנת פורעת אותי באופן שובבי משהו. היא מסירה אותי ושמה בחטף את השתיים האחרות, כדי לחזק עצמה שהן לא רלוונטיות- שִייווו, כמה פעמים אני הייתי על תקן ה'ג'יפה שמחזקת את הפאה הנכונה'? מגיע גם לי – היא מחזירה אותי למקומי, כלומר, מה שיהווה את מקומי מעתה ואילך, על ראש הגברת, ובוחנת אותי למעבר למקום מושבי הפרמננטי.

והעניינים לא פשוטים. אמנם אני קטנה מאוד, אולי הכי קטנה בחנות, וקצרה, אולי השערות שעלי הכי קצרות במבחר. ושלא תגידו שהמקום הוא סתם מקום, אמנם הוא בבניין מגורים בקומת קרקע במה שהיתה פעם דירה וכעת עסק, אבל זהו מוסד. פאות רבקה. מודעות בעיתונים והכל. גם מהטלוויזיה באים ושואלים ומשאילים, אמנם אף פעם לא אותי, אבל בהחלט כמה מעמיתותי, ולכל מיני תכניות, אפילו לאדיר מילר, ביום שהוציאו אותי.

לדעתי, אני בכלל פאה של ילדים. אז מסתבר שגם רוצים לקצוץ אותי עוד יותר. שלא בנוכחות הגברת נאמר על פדחתה העגולה, שהיא ללא קודקוד מאובחן, שהוא "פלאץ"', "פיצפוני", ולא זוכרת באיזה עוד ביטויים השתמשו. לא הבנתי אם מעליבים או שזוהי טרמינולוגיה מקצועית מהאקדמיה לתחליפי השיער, אז לא נסגרתי על עצמי אם להיפגע או לא.

בכל מקרה, ניסו למתוח, לטפוח, לפצ'פץ' את בטנתי שתתאים לכסות את הראש, אין מה לעשות, המשטח שטוח, ועדיין נותר חלל מיותר ומשמעותי בין ביטנתי לבין תקרת ראשה.

החזירו אותי למחסן. המתח הורג אותי. יש לי העדפה ברורה לגרפיקה אנושית מרצדת על פני מנוחה על ראשי דמה מקלקר חסר תנועה. ועוד באפילה.

איך אומרים בחוץ – בשורה התחתונה, יש עלי ערך – מחיר פצצה הורידו עלי. עובר כמעט שבוע, שבמהלכו החזירו אותי לפיליפינית שתקווצ'ץ' אותי- ההיא עובדת עלי, פלא שאין ישראליות עם סבלנות לכך? מה אומר, הכל שווה, אם נכונו לי חיי אור שמש.

לאחר שבוע הגברת לה אני אמורה לשמש כסות ראש חזרה – תודה לאל, ממש לא הייתי בטוחה שאראה אותה שוב. אני מהניסיון שלי, עד שלא לוקחים אותי, לא נפרדת רגשית. לא לוקחת סיכונים. לא סוגרת מעגל. בעצם אולי פותחת חדש? לא יודעת. מה שכן, בהתנהגותה המרצדת, אין לי ספק שציפייתה אליי היתה לפחות כמו זו שלי אליה. בטוח. אני קולטת אותה, היא צריכה להתרגל. קצת מסרק, קיצוץ מספריים קל, טפיחה על החלל שעדיין קיים, והבלתי ייאמן קורה, אנחנו בדרך החוצה, ואני – אני על פסגת העולם אם אפשר לקרוא לרום של מאה חמישים ואחת סנטימטרים פסגה.

סתיו 2005. חיים חדשים. נוהגים בי כבוד. אני מוכנה להתעמת, אישית, עם ובמי שיאמר שרוחשים לי כבוד מוגזם. היא לוקחת אותי איתה לבית החולים שלה, כמה פעמים בשבוע, לאונקולוגית או משהו, פוסעת בצעד לא בטוח, מצודדת אותי ימינה שמאלה כרוצה לבחון את תגובת הסובבים אליה, אלי, כסותה החדשה, לשתינו.

אחת האחיות, אלה מבינות דבר אחד או שניים בענייני פיאות שכן הן מתמחות בטיפול גידולים שאתיים- מה זה 'שאתי' בכלל? – אומרת לגברתי בנימה של אחוות נשים, "הי, צבעת את השיער?" וזו, שאני מעליה, נמסה, מתמוגגת, והיא, כך קלטתי על ההתחלה, בכל האמור באנשים אחרים, איך נאמר בלי לפגוע בכבוד – חשדנית, ממתיקה את סודה וחושפת את קיומי, או אולי להיפך – ממתיקה את קיומי וחושפת את סודה. "פאה" היא משחררת.

ואני בכלל לא מוכנה להיות חלק מהוויכוחים הניטשים מי כאן בעל ההומור, או נטול האבחנה. יש מי שנהנה לשאול, יש מי שנהנה לענות, ואני תפקידי לכסות בכבוד את כולם ולא לשפוט. ובכלל, במה זו היא שלי, למה לא דנים במה אני חושבת, איך אני מרגישה, מה עם גילוי הלב, הפשלת השחלות שלי? אז מה אם תפקידי הנתפש הוא להיות יפה, שעירה ולשתוק?

ואני, יש עלי כבוד. כשגברתי נכנסה למיטה בבית החולים לקבל את הטיפולים הלא נעימים שלה, היא מציעה להסיר אותי "כדי לשמור על הפאה" היא מסבירה, שלסביבתה המזלזלת נשמע מופרך. מה לא בסדר? קצת כבוד! מה, לא מגיע לי שישמרו עלי? שמעתי אפילו שאומרים לה, 'מי משרת את מי, הפאה אותך או את את הפאה', מה זו ההתנשאות הזו? היא, הגברת מתלבטת אם להרגיש נזופה, או מכובדת, בהתרסה כעצמאית ומקבלת החלטה, משאירה אותי על מקומי ואנחנו שרועות על כרית בית חולים.

Ξ-Ξ-Ξ-Ξ-Ξ

אז אני, כמו שאני אומרת, אני לא חסר לי כבוד. עד הסיפור הבא. שבוע, בערך, אל תתפסו אותי במילה, אחרי שהתיישבתי על ראש שמחתה, בבוקר, אנחנו מגיעות לבית החולים. קצת תור, החלפת תנודות ראש עם מכרים, לוקחים לנו, בעצם לה, דם. בהמשך, מקרבים אליה מתלה ברזל על גלגלים שממנו משתלשלים שקיות נוזלי חיים שיטפטפו אליה את תכולתם, ו-לשירותים. הכנות של לפני טיפול ארוך, הוצאת נוזלי חיים לפני הכנסת אחרים תוך הקזת נוזלי מתים.

אנחנו נעות לחדר הקטן. אני מרגישה שהצעדים שלה לא ממש בטוחים. נכנסים. מתיישבים, אתם יודעים כמו בנות מיומנות מאות אלפי שנים, כמו אישה באמצע הדרך בין יובל אחד לשניים. היא עושה את מה שצריכה.

אני אין לי הרבה ניסיון עדיין, ולא נראה לי בעייתי שהיא מטה אותי קדימה, בתחילה לאט, בהמשך, אני מרגישה שהזוית הופכת לבלתי סבירה, ושלאק, אנחנו מתקדמות לכיוון הרצפה. שתינו. כלומר, אני נפרדת ממנה, נשמטת, היא נחבטת ברצפה ואני צונחת, מעט אחריה. לא הבנתי בדיוק מה קרה. התפזרתי פרועה, הפוכה, belly up – כשבטנתי הלבנבנה, חשופה כלפי מעלה.

והיא? היא השמיעה חרחור, צעקה, לא מבינה את שקרה, עוד לא רואה וממילא לא מעכלת את השסע בלסת והחבורה במצח שמדממים. בחוסר כוחותיה, על ידיה וברכיה, היא מסתובבת לכיוון האסלה, אוחזת בה בשתי ידיה, מנסה, נואשת, להתרומם. אין. היא ממלמלת כל מיני מלים והברות לא מובנות. מנסה להתרומם, לא מצליחה. קוראת, בקול סדוק מחולשה, מושכת במצילת החירום, מפסיקה, אוזרת כוח, מנסה להתרומם, קוראת, מושכת במצילה, לא זוכרת את הסדר- לא חשוב, לא קורה דבר.

כך שתינו שם, לא יודעת, יכול להיות כמה דקות אולי יותר, מה כבר אני מבינה בזמן, עד שהדלת נפתחת. נכנס מישהו, נחרד, אומר "איזה מזל שהדלת לא נעולה", כאילו שזה הזמן להפיק לקחים, אוחז אותה, את הגברת, בבתי שחייה, מאחור, מניף אותה מעלה. היא, כאילו ממאנת להיפרד מהאסלה שמקודם חבקה אותה כתמיכה.

קלטתי אותו מהסס, מרים את בגדיה המופשלים. לאחר מכן הרים אותי, הזעירה, פרומה, סתורה, מדובללת, מלוכלכת, מחוללת ולחה מרטיבות רצפה לא מזוהה, מבחילה את עצמי. הוא מניח אותי בחוסר מיומנות ומבוכה, על הכיור כדי שהיא, הגברת, תשיב את כבודי האבוד. לראשה.

Ξ-Ξ-Ξ-Ξ-Ξ

היה זה סתיו מואר. צחיח. יבש. גם תחילת החורף. ביציאותינו המעטות מהבית, לא נרטבתי כלל.

בדצמבר היא נעלמה לכמה ימים. אושפזה כנראה. לאחר שבוע, כשאני חבושה על ראש הקלקר הובאתי אליה. בתא המטען, אפילו לא במושב נוסעים. כובע גרב, סקי, תפס את מקומי. ירד לי האסימון, ידעתי, שאני כבר למקומי לא חוזרת. הפנמתי שמה שהיה כבר לא יהיה. בארון זרקו אותי. איך אומרים? 'כאבן שאין לה הופכין', כפאה שאין לה חובשין. חמישה ימים. חסרת תנועה וערך.

ביום שישי השמיים השחירו. רטוב. גשם כבד. היא בטח היתה אומרת שמזג האוויר מבשר על משהו מתרגש לבוא. מישהו יותר פואטי היה מצמיד את הפועל ל'מרק' ל'שמים' מתנקים. לכבודה. אולי בוכים. חסרת רגישות שכמוני לא תאמר שהם, השמיים, מרקו עצמם. אין בי את הרומנטיות הזו.

בשבע בערב וכמה דקות, כשבתה לידה ובנה נכנס על מפתן החדר, נפרדה ממכאוביה, נפטרה מייסוריה.

הם, ילדיה, אספו את מעט חפציה. אני נשארתי במתח- מה יהיה אתי? עלי? בעצם, תחתי? את ראשו של מי אכסה? הם, ילדיה עברו עלי. קודם בתה, אחריה בנה, פתח את הארון, אוחז תיק, השתהה מולי, חוכך מה תועלת בי לו, והוא, הוא שהיה איתי שם במעמד רכישתי, ואני קלטתי אותו, הוא לא מי יודע מה מעשי, בפרץ כאילו פרקטי, אותי – השאירו. בארון. לבד. הלכו עלי.

מרץ 2006

Share

ניהול סיכונים

עובד כפיים דיבר ברדיו על החלטתו המודעת לא לחבוש אזניות ומשקפי מגן, כדי להשיג נוחות ברוטינת עבודתו היומיומית. בחלוף השנים הגיע לכך שאיבד את שמיעתו בהליך אטי ורציף.

"מודע" אמר בטון שמסתיר אבחנה אותנטית האם דיבר בהשלמה או בצער.

האם הנזק הוא בשבריר שנייה, או על ציר זמן מתמשך? להמשיך לקרוא ניהול סיכונים

Share

תובנות

ים התובנות

מינורי

התרשמויות

פירותיי, פירוטיי, פרוטותיי, פרסותיי פעיותיי, פעוטותיי, פיטפוטיי, פתפותיי,טיפטופיי, פימפומיי 

dr;tl: did not read; too long.
אבחנות, בחינות, הבחנות
ונביחות.    
יומרות והצעות.  
פשטנות והפשטה.  
דעות,  טעויות,  תיאוריות
וטאוולוגיות.    
פירושים, שיפורים, .פישורים.
פרשות, השפעות, הפרשות.
מסמור, מסמורים חלודים, מזמורים חלושים.
משרד חקירות, קליניקת חפירות, מעבדת הגדרות.
לשכת ניסויים, מרחב הצעות, מתחם בדיקות.
חוות יצירה, סדנאת המצאה, מוסך הרצה.
צמצומים ומצמוצים, צרצורים וריצודים.  
תפישות וטיפוסים, תפיסות ופספוסים.  
כיף, פכים, ופקפוקים.
תובנות עבשות, טוגנים מיובשים, תופינים יבשים.
טיולים, טיטולים וירטואליים, טלטולים מנטליים,
טלטלות מנטליות, ריטואלים ויראליים, טרטורים טוטאליים.
טרחות מעיקות, תעוקות מרוחות. מריחות מעיקות
קופסאת תכשיטים, כליא ברקות.  
פטפוטים, טפטופים ופתפותים,
אחיזות מציאות, אחיזות מצוצות, זחיחויות מצויות.
תחזיות צפויות.    
מלים ונמלים, משמימים ומשעממים.  
המהומי מהות, מהויות מעומעמות, המהומים מעומעמים,
עמעומים מהומהמים, נהיות ואהממים.  
דעות מגבלות. גילויי הודעות גבוליות.  
הגדרות, גירודים, גידורים.
הגיגים, געגועים, ג'יעג'ועים.
געיות והטעיות, ג'עג'ועים מוטעים.  
חידודים מדכדכים, דכדוכים קהים.  
הערות על תודעות גבוליות. הארות על גבולות תודעתיים.
הארות על גללים תודעתיים. חארות.  
פסיפס מילולי, מוזאיקה תובנתית, קלידוסקופ אסוציאטיבי.
פרוטיי, פירותיי, פרוטותיי,
התפרדויותיי פרודותיי התפטרויותיי,
התפרעויותיי הפרעותיי פרעותיי,
התרפטויותויי תירפויטויותיי פאתטויותיי.
פיטפוטיי פריטותיי התרפטויותיי
התרופפותיי הפטורותיי  
אמיתות לא נכונות, נכונים לא אמיתיים. התעמתויות מוכוונות.
זבזובים קלישאתיים, קלישאות מזובזבות.  
בזבוזים כושלים, שיקולים כוזבים.  
ציוציי ציציותיי צוויצצוויותיי.
קושיות, תהיות ומענות, טעויות ותעיות.
טעויות גלויות, טעויות גועליות, גילויים מוטעים.
השתאויות משועשעות, שעשועים משתאים, השתעלויות ושלשולים.
שילשולי לשון, לשלושי פונפון, נפנופי לשון.
פניני לשון.    
הכללות מקולקלות, קללות מלוקקות, לכלוכים מקוללים,
כללים קלוקלים, מולקולות לחות.  
תכנים שאבד עליהם הכלח, קלחים מעובדים לעוסים.  
ניסוחים, ניכוסים וכינוסים.
אסירות תודה, עושר תודעה, עצירות תודעה.
כניסות ויציאות.  
מירוקים, קירקורים, קימורים,
ריקוקים, ביכורים, ביקורים.
תיאורים, טיהורים, זיהומים שפתיים.
זיכוכים, זיכויים, זיקוקים,
זיחוחים, שיחוקים, חיזוקים,
חיזויים, קיזוזים וקידוחים.
פירותיי,  פירוטיי,  פרוטותיי, 
פרזותיי פרסותיי פעיותיי,
 פעוטותיי,  פיטפוטיי,  פתפותיי,
טיפטופיי,  פימפומיי וטמטומיי.
פרשנות מנסחת, ניסוח פרשני.  
Share

תלונה אפשרית

בהדרכה 'רכה', הורות, ניהול אנשים מתוך סמכות ורציונל
לא מתוך היררכיה, משמעת או חשש,

בדיעבד,

הילד, החנוך או המנוהל
יתלוננו, שההורה, המחנך או המנהל
לא נקט בפעילות שהוא חשב שיש לנקוט
וזאת מחשש מתגובתו.

Share

הכללה

הכללה אינה דבר רע.
הכללה גרועה- רעה.

הכללה אינה מתיימרת לאחוז את כל המקרים, אלא את רוחם, 'בכללותם', כדי לסייע בתפישת מציאות ולגזור פעולות מתבקשות.
הכללות זכו למוניטין רע

  • הן בשל מקרים שלא תאמו את ההכללה והתייחסו אליהם כאל מקרים שכן.
  • והן בשל בעלי עניין שלא רצו להיות מוכללים בסביבה אליה שוייכו.

למעשה לא ייתכנו חיים ללא ההכללות. תהליך אינטלקטואלי משייך ומפריד בין אלמנטים שנקלטו על ידי החושים, כדי לאפשר התנהלות יעילה, וההכללה חוסכת את הניתוח המעמיק הראשוני כל פעם מחדש.

Share

משולש האגרסיה

  • פרדוקס-
    1. האגרסור פועל מול אחר,
    2. האחר מתגונן מפעולת האגרסור,
    3. האגרסור נפגע מההתגוננת,
  • מנסח רציונל לפגיעה המקדמית,
  • ופוגע את הבאה.

ידידי הנערץ מקיים מערכות יחסים. רבות. מגוונות.

לאחרונה היו לו כמה שנשאו את אותו שם. מ'.

נתן בהם שמות וסימנים, לפי,

  1. 'מוצאה האתני' ושם משפחתה הזהה לשלו, שברה את ליבו, באמת, בעיקר בשל הרגולציות הנשיות שהציבה לו,
  2. ה'ישנה', שכן הייתה צעירה, יפהפייה, ממצוקה ורב גונית, עליה טבע את המפשט ש'לתחת שלה יש אטיטיוד של כוס'
  3. ה'חדשה', שהייתה המבוגרת מכולן, קשוחה, תובענית, עצמאית, לא מחפשת את דובשו המטריאלי.

ביום סתווי יפהפה שולח לו סמס, יומיים אחרי שבילינו צהריים כייפי יחד, שלחתי לו 'רוצה צהריים?' הגרסה של 'ערה?', ל-1 בצהריים.
לא ענה.

כעבור שעתיים וחצי שולח לו סמס שבו אני מפציר בו שמעתה יקרא לי 'מ. האשכנזי השמן'.

הוא לא מבין.

מבהיר לו שנכנסתי למעגל חברותיו, הוא לא חש מחוייב להשיב לי.

  1. מתנצל- נדחה.
  2. מסביר את הסיבות לכשל- נדחה.
  3. נעלב, שאני עושה דגרדציה לחברותיו. פאסיב אגרסיב.

זה לא משולש? דוגמא לא מספיק אחת לאחת לעקרון? ההקשר לא נראה? לא נורא.

Share

איך קבלת את העבודה?

כשספרתי שהייתי במקום מהמופרכים ביותר- מלאווי,
במשרה מההזויות ביותר- מנכ"ל הלוטו המקומי,
נשאלתי 'איך קבלת את זה'.
כאילו שזה מעניין או משנה.
מכיוון שמעביר את התשובה במנגנון הכרעת 3, 30, 300 מלים, עונה או ב-

  1. "ביורוקרטית אדמיניסטרטיבית, ממש לא מעניין איך." או-
  2. כשהבנתי שאני לא רלוונטי לשוק- רוצה הרבה יותר מדיי עבור המעט מאד ערך שיש, רוצה ויכול לתת,
    שאלתי עצמי במה אני טוב:

    • לצערי, ברור לי שבמעט מאד דברים.
    • אבל יש דבר אחד, שאני הכי טוב בעולם. באמת- מספר אחת. אלוף העולם.
      אני הכי טוב שיש ב-לדעת מה עושה לי טוב ונעים. בזה- אין טוב ממני.
    • מאידך, מה טוב לאחרים אני הרבה פחות.

    לכן, במעט הזמן שנותר, כל זמן שהזרועות הרפויות האלה יכולות לסחוט, הראש הרופס הזה יכול לרצות, רוצה לסחוט את מה שאני באמת הכי טוב בו.

כך קבלתי את המשרה.

Share

לא מסתדר

לא הסתדרתי

בחיי

תרתי משמע,
לא הסתדרתי

  • לא עם אלימות,
    • כן, גם בפעולה רגולטורית, אני רואה אלימות
  • ולא עם רגשי נחיתות,
    • ציפיות אחר לתמיכה ועידוד דימויו העצמי הנמוך,
    • ציפיית אחר להעצמת גילויי אישיותו הנידפת,
    • חוסר יכולתו, היעדר אחריותו,
      להשתלט עם סערת רגשותיו,
      להתמודד עם פראות/ פרעות/ חידלון מעשיו.

עם זאת, האמת?

בעוד שעם אלימות הייתי שמייח להסתדר,
עם

  • דימוי עצמי נמוך,
  • רגשי נחיתות,
  • נידפות אישיותית
  • מי שמינה אותי לאחראי ייצוב נידפותו,

אין לי, לא הייתה לי,

  • לא יכולת
  • לא עניין
  • לא כוונה
  • ואף לא רצון
    להתמודד עם מצוקות אלה;
  • כשגוייסתי, בעל כורחי להיות חיל המצב של ייצוב מצב הרוח,
  • כשנדרשתי לקחת אחריות על מצב רוח מי שלא שרד את תכניי-
    נאלמתי, התרחקתי.

לא טוב, לא מצחיק,
לא אותי, ולא את הפאצייענט.

כשזיהיתי אלימות או דימוי עצמי נמוך
שמובלים על ידי רגשי נחיתות
ומובילים לפעולות אלימות,
התרחקתי.

כשלא התרחקתי –

הצטערתי.

מאד.

Share

משולש תפישות

במשולש תפישת מציאות ערכית,
נטולת השפעה קונקרטית על הבוחן,

  • קודקוד קלריקלי, שמרן, אמוני, ימני, ביצועי, מחזק רוב על חשבון מיעוט,
    רוב המכריע של האנשים,
  • חתירה לרציונליות מצד שני, כנטייה, כהבנה, כתפישה שזה קל ונכון ומתאים לקדם טובה אישית מצרפית, לא מקושי,
    מעטים, קרים מנוכרים, היפרפרקטיים לא פרקטיים,
  • ישנה איזושהי בליטה כזו, היברידיות, של מרוב מולקולות לא רואים את החומר, משכילה בדרך כלל, של התכנסות אפולוגטית, ערכית, להסכמה, הערכה ולגיטימיות, גם וגם וגם וגם.
    לכן השוני, המאובחנות המטושטשת והריצוד הליברלי.
Share

תצורות מחשבה פוליטיות

בהמשך לתפישות פוליטיות, המחשבה האנושית נחלקת לשלוש תצורות:

  1. פעולות על פי ערכים שהוטמעו ומיושמים אינסטינקטיבית או נבחנים על פי רלוונטיותם למצב לאור הרקע האישיותי, תרבותי.
    • רוב האוכלוסיה
  2. פתרונות המייחסים ערך לפעולות כאן ועכשיו המשמרים מצב וסדר קיימים
    • אחוז משמעותי, הטייה לתוצאה, הקבוצה השנייה בגודלה
  3. פתרונות המייחסים ערך לרעיונות מופשטים, ידע מקדמי, חתירה לשינוי, לטווח ארוך, לבחינה על ציר זמן,
    • פלח קטן, הטייה להתייחסות תיאורטית, הקבוצה השלישית בגודלה

קטיגוריות מחשבה אלה מתאפיינות מהיות כמה אלמנטים. השלכות אלמנטים אלה מיושמות במגוון תחומים.
גם פוליטיים.

מכיוון שמכניקת מחשבה לא מחליפים,

  1. מי ששייך לקטיגוריה הראשונה, יכול לשנות דפוסי הצבעה, אבל יישאר שייך לתפישה פוליטית; שמרנית, ליברלית, או נטול.
    בדרך כלל יהיה שמרן.
  2. מי ששייך לקבוצה 2, השנייה בגודלה, יצביע בהתאם לסיבה אחת שתיראה לו הרלוונטית ביותר בנקודה הקריטית- בעת ההצבעה. את שאר הסיבות המשניות יכפיף באינוס רציונלי לסיבה העיקרית.
    משרעת הצבעתית.
  3. הקבוצה השלישית מכילה את מי שבוחן רעיונות על ציר זמן, פחות מחוייב להצבעה קודמת ומחיל תמלול רחב של גורמים בבחינת העדפתו.
    מאפיין יותר מצביעים ליברליים או מצביעי ימין שהדת אינה חלק ממשוואת ההצבעה.
Share

לאטרל ורטקליות יחסית

ביחסים, הצדדים מביאים להנאתם המשותפת את

  • העניין,
  • החיבה,
  • התכנים,
  • התקשורת.

את עצמם.

חסר תחליפיות. טובין בנדירות, ובה במידה שלא בעתו או בשינוי טעמים- חסר ערך.
כצעיף חורפי בחוף ים בקייץ. 

במקרים של פגיעה בתפישת אחד הצדדים, או יותר, בערך משמעותי, בשל נדיפות שיווי המשקל יכול להיווצר מצב של חוסר הלימות.

טרום אבדן העניין ההדדי נקלעים נו למלחמת שליטה, בין התנהלויות.

לעתים נראה שיחסים ברי-תיקון. ממשיכים, שוכחים, הלאה, זורמים, אולי מדברים על כך, אולי סולחים- אוקסימורונית, זוכרים לשכוח.

  • בהתנהלות לאטרלית, המאורעות עצמאיים, נבחנים מה משרת עניינית או הנאתית ברגע נתון את הבוחן.
  • בהתנהלות ורטיקאלית, המאורעות נתפשים כמשורשרים, קשורים בקדימויות זמנים וקשרי סיבה תוצאה, חלק מתפישת אופי אופיינית של הנבחן.
Share

חד גדיא לטיני

ואני נזכריאיר דיקמן בר לטיני

במסימו האיטלקי שישב איתנו בבר בקוצ'במבה, בוליביה, 1985,
הפיל כוס בירה,
שנשברה.
בעל הבית תבע "שלם לי $1."
מסימו נחרד מגובה הסכום וסירב.
הביאו שוטר שפסק- "$1 לבעל הבר, $5 לי."
כשמסימו שלנו מחה,
הביאו לו את הסמל שהורה "$1 לבעל הבית, $5 לשוטר ו-$10 לי."
מסימו מיאן, וכאקט אסקלציה נלקח לתחנת המשטרה, ואני מלווה אותו.
החד גדיא הסתיים ב- $1 לבעל הבית, 5 לשוטר, 10 לסמל, 50 לקצין ו- 100 למפקד.

Share