למה מלתי את בני?

טעות, תקלה

  • אֵם התינוק, בת זוגי, לא רצתה. כלומר, רצתה לא למול.
  • אני התעקשתי –
    • לא מהטעם הבריאותי,
    • לא מהטעם היהודי,
    • כן מהטעם, ש’לא יהיה שונה‘.

בניו יורק, היכן שנולד, בית החולים מנפק את האופרציה כחלק מממכלול שירותי לידה.

בעוד יד הרופא המיילד תחובה עד אמתו בניסיון להוציא את הרך הטרם נולד, שאלתי, האם ייאות לחתוך.
ענה, ש’בית החולים מחוייב, אני כיהודי עושה את זה רק לגויים. שאל את ד”ר …”

למחרת, שאלתי את דקטור אינני-זוכר-את-שמו.
זה, חזר על מחוייבות בית החולים להסרת העורלה כחלק משירותיו, והוסיף ש’אם תרצה, אעשה. עם זאת, מוהל יעשה זאת טוב יותר.’

אני ממש לא סגור על כך שמוהל יעשה זאת טוב יותר,
עם זאת, מי שאומר לי, שאחֶר יעשה מלאכה טוב ממנו – לא רוצה לעשותה, מסיבותיו שלו.

בכל מקרה לא אפקיד פין של מי ממכריי בידי מי שממליץ על אחר לעשות זאת.

‘המוהל של המשלחת’ גוייס לחיתוך.
סירב לקחת כסף.
בסיום הטקס אמר: שני דברים אני מבקש ממך:

    1. שתהיה אב מסור,
    2. שתְגַדל אותו להיות יהודי טוב.

עניתי:

    1. על א’ אינני בוטח בכישוריי -בהיכרותי רבת השנים איתם,
    2. על ב’, בוודאות לא.

בבגרותו, בני שואל מהפוזיציה “למה מלתם אותי?”

  • כאמור, אם התינוק- התנגדה.
  • טעות. טעיתי. תקלה.
  • בפרוגרסיה האנושית, פרטים בהליכי השלת פעולות ציביוניות, נטולות פרקטיקה רציונלית מקדמת.
  • מסתבר שה’שונות’ שבשמנה פעלתי, אינה חריגה ופחות נוכחת.
  • היום לא הייתי עושה דבר כזה,
  • תרמתי את תרומתי לשימור נוהג נפסד,
  • מטעמים רציונליים,
  • שאינם תקפים.
  • את הנעשה, הנחתך, אין להשיב, בריבוי ממדים.
  • נורא.
  • ולא באמת, גם אם מצטער שתרמתי פרקטית להטמעת נוהג נפסד.
  • אין בכך המלצת פעולה לאחר,
    • אלא להתייחסותי לנושא.
Share

השאר תגובה