שמרנות רומנטית / פרקטית

משך הקריאה: 9 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

שמרנות מידתית

הבחנה צירית

את רוב האנשים ניתן לסווג, בין היתר, כמוטי –

  1. הגנה גשמית על ערכים מוחשיים, טווח קצר מעשי, מתגונן,
  2. התייחסות לערכים פרה-לימינריים, מקדמיים, כאקסיומות לתפישת עולמם, טווח ארוך.

לשני צירים אלה, ישנם 2 המיספירות, שיוצרות ארבעה מרחבים.

  1. שמרנות
    1. אמוניות עמוקה
    2. מגוננות חזקה
  2. שמרנות מתונה
    1. מגוננות חזקה
    2. אמוניות נמוכה
  3. מתינות שמרנית
    1. אמוניות עמוקה
    2. מגוננות נמוכה
  4. חתירה פרוגרסיבית לרציונליות וחופש אישי
    1. אמונויות נמוכה,
    2. מגוננות נמוכה

שמאפשרות לפרטים לקנן במיקומם, תוך תנועה במרחב.

וגם לצירים ראשיים אלה, ישנם צירי משנה.

שמרנות – צירי משנה עיקריים

בהתנהלות אנושית ישנה הבחנה בין

ייחול ל, אמונה ב, תפישת כח עליון (- אל / מדינה) מארגן, מסדר, שהמציאות ניתנת לשליטתו תנועה רציונלית במציאות כאוטית, נטולת סדר וארגון למיקסום צרכים, יצרים, רצונות, שאיפות פרט,
הכרה מקדמית בקיום כוחות עליונים כמקור העוצמה הכרה באי-ידיעה כמצב הממתין לחקירה
חתירה לשימור ערכים מקודשים הומניזם המציב את הפרט במרכז החברה
חתירה לאימות המוחלט חתירה לחקירה, ערעור וספק
הקהילה אלוהית מדינית כערך עצמאי רווחת  הפרט הוא תכלית סדר חברתי
יחסי חברה-פרט נבחנת מזוית הריבון- ערך פרט כנגזרת מהיותו חלק מקולקטיב, יחסי פרט-חברה נבחנים מזוית הפרט
למבנה הקולקטיב יש ערך עליון, מקודש, מבנה הקולקטיב הוא אד הוק, למשימה, מטרה מסויימת, ואינו מהווה מהות כשלעצמה, 
‘אמת’, ‘צדק’ נגזרים מתפישת הקהילה שהיא הנציגה הגשמית של הריבון, חוקי הדת או המדינה שמקבלים את תוקפם מעצם היותם כאלה, ומקור סמכותם היא היותם ‘חוקי’ הריבון,  ‘אמת’ הניתנת להוכחה מדעית אמפירית,
ערכי צדק נגזרים מרציונליות מקדמת אינדיבידואלים,
קודי פעילות כפרוטוקול נתון מכוח עליון קודי פעילות רציונליים המאפשרים חופש פרט שלא על חשבון אחר,

ועוד…

תפישות חברתיות נבדלות במידת הכוח שיש לייחס לכלל במגעו עם האזרח- בסוגיות פגיעתו בעצמו, בפרט אחר או בחברה,
במידת

  • עוצמתו – כמה ניתן לקחת ממנו לטובת המבנה החברתי המכיל,
  • חולשתו – מתי וכמה על המבנה החברתי להיחלץ לעזרתו במצוקתו,
    וכן הטריגרים לשלילת חירותו או חייו.

סביב סוגיות מקור אלה ישנה הטייה של פרט סביב שני צירים:

  1. רומנטיות,
  2. פרקטיקה מתגוננת.

טביעת כף רגל שמרנית

לטענתי, גם עם ריצודים מקומיים, לאנשים יש הטיות מובחנות, יציבות, ניתנות לבחינות עבר ולחיזוי עתידי, על ציר זמן ואירועים ברורים- ‘טביעת כף רגל מיקומית’.

כולם שמרנים, כולם

אם ניתן לחזות ‘טביעת כף רגל מיקומית’ של פרטים,
אינהרנטית, כפיצ’ר, כתכונה,
ישנו ‘שימור’ של קונפיגורציות התנהלות תפישתית של פרטים.

ובפשטות-
בעצם
כל אחד הוא סוג של ‘שמרן’.

כך, אנשים נבדלים האחד מהשני (גם) במידת שמרנותם.
באיכותה, בהטייתה.

דוגמאות 2015-2016

  1. אנשי נוער הגבעות, יגאל עמיר, וטרוריסטים דתיים אחרים הם בקצה מרחב א’.
    נפתלי בנט יותר קרוב לראשית הצירים.
    איילת שקד המירה את האל ביישות מדינית. כך גם ליברמן.
  2. איילת שקד, נתניהו, בוגי יעלון, יובל שטייניץ, משה ארנס, יריב לוין הם פרקטיקנים, חמורי סבר, נטולי הומור, (מי אמר אנאליים?) המגייסים רציונליות בבקשתם לגונן על ערכים קיומיים עם מרכיב רומנטי נמוך. מוטיב הזהירות, לעיתים פחד, שזור ואופייני בשיח.
    מיומנות ב’הגנת אינטרסים’, (שאולי לא יאהב) שנתפש כ’לא מוכן לקחת פחות מהמxימום שיכול, ולא מוכן לתת יותר מהמינימום שחייב’,
  3. מירי רגב, אורן חזן, יאיר לפיד, ליצנים או לפחות בעלי הומור פוליטי, עם נטיות קשוחות ותפיסות רכות, בדרכם השונה האחד מעמיתיה, הם רומנטיים, עם שמחת חיים והומור, שהמירו אל ב’מדינה’, הם מניחים את האקסיומה המקדשת את הנשאף על פי ערכים לאומיים שמרניים, המעלים מבנה חברתי לרמת ערך מקודש.
  4. חותרי רציונליות וזכויות הפרט והאזרח, השואף להסדר שלום והשתחררות משטחים כבושים.
    1. את אנשי מרחב ד’, ניתן לתאר כ’מסוכנים’, ‘הוזים’, ‘תלושים’, ‘אופטימיסטים’, ‘לא מבינים היכן הם חיים’, ‘נידפים’, ‘יפי נפש’, ‘מרצים’, שלל גינויים נרדפים ל’טועים’, אך הם אינם רומנטיים, שכן לא משייכים ליישויות מטפיזיות איכויות קדושה פרה-לימינרית- מהות רומנטית.
    2. מדי פעם ‘איש שמאל’ מקבל ‘חיבוק’ רומנטי, כ-‘אוהב את המדינה’- לובה אליאב, מוטי קירשנבאום, אם בהכרתם אכן כך- הם קיננו בצידה הרומנטי של ההמיספירה, קרוב להתממשקות עם מרחב ב’.

פרופסור ישעיהו לייבוביץ’, דמות ייחודית, שבאה לביטוי בקבלה על עצמו ‘עול תורה ומצוות’, שלל באופן עצמוני הוכחות לקיום האל, אלא האמונה בו, ממניעים שאינם ברורים לי, ובכך היה רומנטיקן רדיקלי בהתייחסות לאל, ולמיטב הבנתי, לא ייחס קדושה למבנה מדיני, אני משער אך לא סגור על עמדותיו בנושאי חופש פרט ושיוויון לפרטים שלא חולקים איתו את סט אמונותיו, וכמדען, חתר לרציונליות ובחינת כל הנחות מקדמיות, וניתוץ פרדיגמות.

הבחנה בין שמרנות

מחשבה שמרנית בעירוב שימור מגונן על אמוניות, לאומניות, סדר חברתי הנסמך הנחות מקדמיות מסורתיות, יש הבחנה בין שמרנות רומנטית לפרקטית.

שמרן רומנטי, מרחב ב’, סופח ערך אישי מהגנתו על ערכים נעלים, ככח עליון, דת, מסורת, לאום, עם, קדושה, טקסים. רואים בהם ‘יופי’, שכן ניטרל את הרציונליות- ניטרל את הבחירה בם.

שמרן פרקטי חושש מהתפתחות מציאות שתפר סדר קביל ותוביל לכאוטיות מפחידה.

מידת השמרנות- הגזענות החדש

ניתן לראות שמגזרים מסויימים, השכלתיים, אתניים, גיאוגרפיים נוטים לתפישטות פוליטיות שונות. גם אם לא פוליטיקלי קורקט להודות בכך.

ניתן לראות – אם גם יקפצו מכך אוכלוסיות שלמות – ששמרנות תואמת פחות השכלה, שם מכובס לתבונה כוללת אבסטרקטית, פילוסופית.

אני מניח שיותר מהשכלה ותבונה מאפיינת מחשבה פחות שמרנית.

בשונה מגזענות אתנית, בה אדם נולד לתוך מוצאו,
ניתן לומר שאדם בוחר את תפישת עולמו.

ובכך אני כופיייייר!

השקפת עולם היא נגזרת של ההביטאט המשפחתי, חינוכי, תרבותי סוציולוגי בה אדם צומח.
הוא מאמץ את ערכי סביבתו.

מעטים הם מי שבוחנים רעיונות לשורשיהם נטולי זיקה למקור צמיחתם.

ובמידה ויש כאלה התנועה משמרנות היא לכיוון הפחות שמרנית ולא להיפך,
כלומר מי שצמח באווירת חופש והשכלה קטנים סיכוייו שיחשוב רציונלית שעליו לקדש ערכים שמרניים,
בעוד שמי שגדל בערכים שמרניים, יש סיכוי ינטוש אותם לכיוון חיים רציונליים ונוחים יותר,
שוב במסגרת הדינמיות הנמוכה.

לכן אגב, בשל כך, בניגוד לדעה הבכיינית בין חותרי הליברליות הרווחת, הגורסת שהעולם בתנועה רגרסיבית, הופכית להיבטי פרוגרסיה רציונלית ליברלית אינדיבידואלית, לדעתי, על ציר זמן של מאות, עם תנועה בלתי רציפה ורגרסיות שן משור מקומיות, העולם מתקדם לאיטו, למידת שמרנות פוחתת.

בכיינות ליברלית

מקומה של ‘הבכיינות’ ה’שמאלנית’ מונח שגוי, במקומה מונח, שכן מידת השמרנות של רוב האנשים תמיד בכל מקום כתפישת עולם שנשענת על השכלה שאיננה פרקטית, היא מיעוט. בהגדרה. במהותה, מאז ומעולם.

במקרים בהם יש שינוי בדפוס הצבעה של ציבור שמרן למפלגות פחות שמרניות אחד מהמקרים הבאים מתרחש, לפי סדר נפיצות יורד:

  1. נושא מאז’ורי אך זמני על הפרק לא תואם את עמדות המצביע השמרן,
  2. נציגי המצביע השמרן סרחו בעיניו,
  3. נציגי ה’פחות’ שמרנים שירבבו ברטוריקה שלהם דיאלקטיקה שמרנית.

מה זה מעניין?

מי שואל?

אם שואייל זה כנראה לא.

פרקטיקה

היישום הוא בהתכנסויות;
בפוליטיקה, כדוגמא,
פרטים מבקשים לקדם את יעדיהם, את תפישותיהם המקדמיות, באמצעות חבירה אל פרטים אחרים החולקים איכויות תפישתיות דומות.

היכן אני?

באיזו מרחב אתה, הקורא, מקנן?

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share