תובנת היום

לפני רדתי לגאנה, רכשתי קופי פלאנג‘ר. עד אתמול לא ידעתי שלרהיט המטבח, מתקן הזכוכית שיש לו פילטר יורד ותפקידו לדחוס את הקפה כך קוראים.

לא דוחס בו קפה. כן מקציף בו חלב מחומם. במקינטה הוורודה שקיבלתי מר‘ישל'ה, ר' – רונן רודיק, אותה השארתי לשותפי כ'מתנת מוות' – מתת פרידה עויינת, למי שביאס אותי – במקומה רכשתי איטלקיה אחרת, אני מכין לעצמי אספרסו או קפוצ'ינו, כרוטינת בוקר. טעמם יותר מסביר. לא כזה שנעשה במכונת קפה משובחת, ועם זאת קולע לטעמי יותר מאשר בבתי קפה בלתי משובחים.

הבוקר, אחרי פרוצדורת הבוקר מתקין את הקפה. המבשלת שאתי – להלן פילומנה – פנתה אלי באי-נוחות, מראה שהכלי שבור.

לא נורא, והכל בסדר, אני מגיע אותה. שואל עמיתה היכן יש חנות כלים לרכש משלים, "לא בסופר, ב orca", היא שולחת אותי לחנות מפונפנת.

אז אני מגיע לחנות נוסח דן דיזיין, לחיפוש. מוצא חנות יוקרתית של רהיטי נטוצי, ומבחר כלי מטבח, ולא מקציף החלב.

בדרך חזרה עובר בסוּפֶּר הנפוץ, העממי. מוצא. פילטר המתכת קצת פחות מורכב משלי, 16₪. השבור עלה 55₪. טוב הוא היה אדום. עובר לצד השני של הקניון, בסופר היוקרתי יותר, אומרים לי שבדרך כלל מחזיקים שלושה גדלים, ובדיוק היום ועכשיו אין להם אף לא אחד. אפריקה.

בחזרתי לסופר הקודם, עובר דרך סניף של רשת קפה, נניח המקבילה של ארקפה. רואה שם כלי קצת יותר מפוארן מהשבור. אין עליו מחיר.

הגנאי המתוק, בגיל בתי פחות או יותר – גם הוא כרוב הגנאים, מתהדר במערך שיניים מושלם, צחור ומסודר – ראוי אולי, שהסתדרות רופאי השיניים תחקור איך ולמה – מגיע לעזרתי.

לשאלתי למחיר, עונה “135₪“.

אני צוחק, ומספר לו שבסופר עולה 16, בארצי 55, ואצלו 135.

"כן," מסביר לי כאיש מכירות "על איכות צריך לשלם."

Share

השאר תגובה