הארות על היעדר מענה לתקשורת

  1. אנשים נבדלים ב
    1. מי שרואה ערך במענה לפנייה אליו, תמיד. לכל. לא רוצים להיתפש כמי שנמנה על מי שלא עונים מסיבה כלשהי על משהו.
    2. למי שלא
      1. לא עונה במודע,
      2. מי שלא קיבל החלטה שלא לענות.
  2. בין מי שלא עונה במודע, יש שונות של רמת סף;
    מי (לא עונה) יותר, מי עוד יותר, ומי פחות, שמתייחסים לחוסר מענה לפנייה אליהם כאל מענה לגיטימי. סיבותיהם

    1. אנרג’י קונסרביישן, תשומות במחסור
      למימוש המענה נדרשות תשומות שאינן, יש לשמרן למטלות אחרות.
    2. זיהוי נגטיביות הפנייה
      הפנייה לא ראויה ערך כלשהו נפגע, לכן מענה ראוי הוא אי-תגובה, בשל

      1. זהות הפונה,
      2. הקשר הפניה,
      3. תוכנה,
      4. או הניסוח,
    3. עלגות תקשורתית
      אין נגישות לתוכן שמאפשר שיח, חשש מתגובתם שתפגע ביחסים, וכך בעצם משמרים אותם, או לפחות מרסנים את החרפתם.
    4. כאוטיות
      אי-מענה יאיייד את הפנייה.
    5. כוח מדומה
      באי-המענה, יש מי שחושב שכך מיישם את שליטתו.
      שליטה בזרימת התקשורת. על ידי קטיעתה.
  3. זו תרבות תקשורתית דומה.
  4. נחשפתי להתייחסות בנוסח- ‘אתה היחידי שלא עניתי לו’ לאחר, ניעור והצקה.
    רוב ה’לא עונים’ תמהים על חוסר הטולרנטיות כלפי אי-המענה.
    לא רוצים לתפוש עצמם כ-לא עונים.
  5. באמירה כזו:
    1. רואה כמחמאה, אולי מיותרת, ועדיין, כזו ששמה אותי במקום מסוים, שגורם תגובה מרהיבה [אם גם לא ראוייה] של אנשים,
    2. יכול להיות שאני היחיד הגורם למישהו תגובה כזו?
      מתקשה להאמין.
      אם יש מי שעושה זאת, לי, עושים זאת גם למי שבא במגע עסקי, חברי או משפחתי, זהו חלק מפרוטוקול תקשורת, אופייני, שנמצא בארגז הכלים התקשורתי,
    3. אם יש מי שאומרים ש’אני היחיד’, מסיק שגם הם גורסים שלטעמם אי-המענה לא עומד כראוי בסט הערכים שלהם עצמם,
    4. וכן, זה אני המסוים שמוציא את אי-המענה.
  6. מענה של ‘לפנייה חשובה שלך אני אענה’, מעידה על גישת א-קליינע אדבוקאטל’ה,
    1. על תפישת הלא עונה, שחוסר מענה הוא לא לגיטימי, בעיניו, ובכל זאת עושה זאת,
    2. וגם על אפולוגטיות של חוסר נוחות במעטה של יהירות- העונה יחליט מה חשוב לשואל בתקשורת?
  7. אישית, רואה בחוסר מענה, ככלל
    1. תגובת אי-נוחות של מי שלא עונה,
    2. אפס נקודה משהו של אלימות שכן במעשהו קטע שיח. אין לו מלל.
    3. תחושת כוח ושליטה מאי-מענה משולה לשליטת כוח ושליטה ממעשה אלימות. רק שזו אלימות. של פחדנים. מרחוק.
  8. עצה למי שלא עונה, (שלא מתוך כאוטיות):
    ב-אין המענה הבא למי שפנה אליכם, ענו לעצמכם,

    1. האם חוסר המענה הוא תוצר עלגות תקשורתית שלכם- אין לכם את המלל הנכון או האנרגיה למצוא אותו, או אפס נקודה משהו של אלימות.
    2. האם יש רצון להיתפש על ידי מי מהאנשים שמוקירים כמי שרואים בחוסר מענה כשקול למענה לגיטימי?
  9. אי הנחת האישי שלי מהיעדר מענה
    1. פונקתי, בדרך כלל נענה.
    2. מייחס לפניות שלא נענה להם ערך פאן אינטלקטואלי, לא יישומי,
    3. למקרים שמשער שפנייתי לא תזכה למענה- נמנע מלשגרה.
    4. באותם מקרים שלא בטוח אם איענה- ברירת המחדל תהיה רחישת הכבוד לנמען, שולח את השאלה. לא רוצה לפחת ולחשוב ש’לא יענה’.
    5. אם מתבדה, הנמען לא עונה, מצר על כך ש
      1. ‘הצקתי’. אין לי כוונה כזו.
      2. הנמען הלא עונה בעצם שייך למועדון שאני לא מוקיר את את התנהלות חבריו.
      3. מצטער לחשוב, שאם הנמען נוקט באי-מענה שלתפישתו לגיטימית הנמען מייחס איכויות ירודות כאלה
        • לעצמו,
        • ולחיווי על טיב יחסינו.
    6. על התשובה הקונקרטית לשאלתי, מצר כמובן פחות- לא מהותי, ניתן לחיות עם זה.
    7. חושב שכל אחד, לא מעריך יחסים משמעותיים אמיתיים, בעלי ערך, אם יש בהם את הלגיטימיות של אי-מענה.
  10. תפישתי
    לא רוצה להיות ‘לא עונה’.

    1. מסיבותיי הרבות ואולי העקומות, רוצה לקיים את ערך הזמינות הרבה לסביבתי,
    2. לכן, חשוב לי לענות לכל פנייה שפונים אלי:
      • מוקדם,
        מהר, על ציר הזמן,
      • מלא,
        ברור, על ציר התוכן.
    3. מוכן להקצות לכך תשומות, גם יקרות, לשם תחזוק הערך,
      כולל כשיודע שלא יכול להקצות תשומות מיידיות בשל מילוי ערך גדול יותר, לסמן- ‘קיבלתי, אתייחס בהמשך’.
Share

Leave a comment

השאר תגובה