הטבעות טעמים

מה יש לכם מקרוזרים?

בארה”ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.

מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need.

בחזרת איריס ואני ממכירת גלידה בטקסס, 1986, נעצרנו מדי פעם על ידי מבינים כאלה ואחרים. ב- Rest Area בנורת’ קרוליינה, ירד אלינו נהג משאית, התעניין באופנוע ואמר שיש לו Yamaha 1300, רוכב עליו בימי ראשון כשהוא בבית. מקומית.
ואני, אשכנזי שואתי מוכה יעילות, שואייל, ‘למה אתה צריך כזה אופנוע גדול?’
כתשובה הביא לי את המשפט שעבורו כל הפסקה: “You know, in America we say, big is good, bigger is better and too big is exactly what we need.”

רואה קרוזרים, בעיקר הארלי דייווידסונים עם כידונים מוגבהים. מאד גבוהים, ברמה של ידיים זקופות באוויר.
להשלמת התנוחה, רגליים שלוחות קדימה בפיסוק.

ולא אזכיר אופנוע מלא ניקלים מצוחצחים וארגזי עור מקושרים לגדילי שרוכים שזורים משתלשלים. ודגלי ארה”ב.

ואם בעניין של טעמים עסקינן, אין טעם של פרט אחד עדיף על זה של אינדיבידואל -ברור.

מכיוון שטעמים הם יחסי גומלין של אישיות, חשיפה לסביבה ויחסי גומלין עם קבוצה החולקת טעמים דומים – מעניין [אותי] יותר.

בגלישה אקראית הגעתי לרוני לייבוביץ. טעמיו מובחנים באופן שפרט לעובדה שמושאיו המוטוריים כוללים שני גלגלים, אינני חולק איתו דבר, בבחירת אופנוע.

פרקטית, אני, כמי שיש לי, בממוצע, ניסיון לפחות כמו לרוכבים בזרועות אופקיות או מוטות מעלה, מזהה את אי-הנוחות והשליטה הלקויה בכלי.

מוטוגוצי מונזה

אסתטית, ממד הטבעת הסנטימנט מסקרן.

אני מוטה יפניים ערומים, ישרים בנוסח אב הטיפוס Moto Guzzi Monza, שהוטבע בי ב- 1980. לא מייחל אליו, לא רוצה אותו, ועם זאת, למעט אופנועים ייעודיים, כל האופנועים שהיו לי מתכתבים עם עיצוב זה.

ההסבר לסנטימנט הפרקטיקה, נוחות שליטה של תצורה זו, והתמרתה לערכים אסתטיים. [בגרסה האדומה לא אהבתי את האופנוע. למה?]

מניח שהעדפת ישנו קישור בין Easy Rider, חופש, חיי הרגע, גבריות לאופנוע מסוג זה.

הבלבֶּלֶת

ואני מקשה, בגדול, בבסיס, ‘התגנדרות’* היא תכונה שמיוחסת לנשיות, גם אם לא מעט גברים לקו בה.

סיגריות, טעם נרכש, בהתחלה קשה להתרגל, אולי, יכול להבין את ההקשר בעבר לגבריות, והיום הקשר נמס.

שואל, מה הקשר לרכיבה לא נוחה עם ידיים למעלה לייצוג ‘גבריות’ נשאפת?
לי זה נראה יותר כהליכה על עקבים גבוהים, שעדיין נותרה כייצוג נשי מובהק, מין פטנט כזה, שנותן תחושת גובה ואשליה של פרופורציה אסתטית יותר של רוחב לגובה.


* התגנדרות: שימוש מובחן בעזרים, שאינם פרקטיים, לספיחת ערך בהיבטים אסתטיים. הקפדה על לבוש, על אביזרי אופנה חסרי תכלית פרקטית, ענידת שעונים יקרים, עדיים, עגילים, טבעות, עניבת עניבות, איפור, מקטורן, משיחת לק ציפורניים, תסרוקת, טיפוח שפם, זקן, וכדומים להם.

Share

2 thoughts on “הטבעות טעמים”

  1. תודה על הערתך מאירת העיניים.

    שאלו “מה ההבדל בין פסנתר לכינור?”

    פסנתר בוער יותר זמן” ענה כבאי.

    בהאזנה לנגינתי, הבחורה מתחמיימת בואכה פריפת מחלצותיה עד לחלוח חלציה.
    בתחיבת קשת כינור לחורים מסויימים, של מכלול ג’נדריאדה, בסיכוך ראוי, תוך ניענוע תנודתי מסויים, ניתן להגיע לקרשצ’נדו, רסיפרוקלי, סימולטני, אוטונומי, גם מחוץ לאולם הקונצרטים
    .” השיב לילו, הפסנתרן.

  2. אתה מבלבל את המוח, נותן לעולם יותר ממה שהוא צריך, שר מחלל ועונה.
    לא מעניין נשים יקירי שהידיים למעלה. זה אותך מעניין.
    לנשים מעניין שיהיה להם כיף ולא כואב בטוסיקון…
    לאופנוע הזה יש וויבראציה שעושה כיף … שהן יושבות.
    שתגדל תשאל ותראה זה עושה להם כיף בתותית.
    האפנוע שאתה אוהב יש לו מתלים כפולים זה היסטוריה, לא נכון והיה רק על אופנועים מלפני 25 שנה. היום זה מתלה אחד מרכזי שעובד על עיקרון אחר.
    מה שבאמת לא ניתן להבין זה מאיפה יש להם את הכוח להזיז את הכידון. הכידונים באופנועים האלו זה רק לחברה שיש להם יד של סבלים וכוח של נמרים.
    תנסה לרכב על אופנוע כזה 200 קמ ביום ונשבר לך הגוף.

השאר תגובה