המיתולוגיה היוונית נחשבת כערש המדע. תצורת מחשבה רציונלית, התפתחות אבולוציונית של טיפול בסוגיה.
תצורת המחשבה המובעת בתורה היא ‘אוסף ציוויים ואיסורים’. אין הסבר או רציונל.
במיתולוגיה היוונית מונחים היסודות של התפתחות, אבולוציה של מקרים, סיבות ותוצאות.
ציווי אלוהי הוא קוד פעולה, פרוטוקול התנהלות, שקבוצת אנשים קבלה על עצמה כדילקדם את הפרט המקיים אותה,

  • ב(תוך) חברה שמכילה אותו,
  • בשימור מנהיגיה שחיברו את הפרוטוקול, או מהווים סוכנים שלו.

אותם מנהיגים לא סומכים, ובצדק, על שיקול הדעת של מי שאמורים לקיים את ציוויים אלה, שהיו ממציאים את הקודים האלה לבד- נתנו להם אותם.

מכיוון שלא סומכים, ובצדק, על היכולת האינטלקטואלית של מי שאמורים לקיים ציוויים אלה, שהיו מנסחים את הקודים האלה עצמאית- קידשו אותם, הפכו אותם לציוויים.

מכיוון שלא סומכים, ובצדק, על יכולת הפרשנות של מי שאמורים לקיים את ציוויים אלה, מינו פרשנים, מתווכים, מנהיגים שיהוו התווך בין המעשה לבין הקוד.

דוגמאות למי שמנסח קודי התנהגות

  • הטריוויאלית- עובדיה יוסף,
  • המעניינת- יאיר לפיד.

כן, ההוא מ’יש עתיד’.
20 שנה ניסח מהו, מיהו, ‘ישראלי’, יצר קהילה.
לפני שנה עבר לצד המכנס פרקטית, הקים גוף פוליטי, ובבחירות 2013, השתדרג לעמדת ביצוע.

[ההתרסקות שמייחסים ליאיר לפיד, כעת, בעיקר על ידי עיתונאים מהשמאל,
שמזהה אמפטית את תסכולם על ההתיימרות הדמוקרטית ליברלית שמדוגמן על ידו,
היא של מי שקשובים לאנשים שעומק תודעתם הפוליטית היא כשל דף העיתון, או המסך (השטוח) בה הם מקבלים את המסרים, רוחבה ואורכה כממדי הכותרת והמאמר. הם ציפו לקדם את עצמם, והתאכזבו.]

דיקמן ש"ס יש עתיד תמונת ראי
ש”ס יש עתיד תמונת ראי

יש עתיד היא תמונת הראי של ש”ס;
מכילה את אנשי מעמד הביניים שרוצה רווחה כלכלית בזהות לאומית מאובחנת, שהדירה את האל.

כמפלגות סקטוריאליות אופייניות, שתי התנועות מזהות עצמן על פי האינדיבידואליים המקיפים אותם ויוצרים קולקטיב מאובחן.

ה’זהות הלאומית המאובחנת’ בשתי התנועות, היא שם קוד לנטייה (שהמצדיקים אותה מתחבאים מאחורי) ‘אנושית’,
בה אנשים רואים הגדרה, ניסוח והתנהגות על פי מכשירי ניווט התנהלותיים רציונליים כמטלה מפחידה ומעצבנת.
לא אותם או להם, להם- הם מייחסים לעצמם את המצפן הזה.
הם לא סומכים שסביבתם תשתמש במצפנים אלה.
ואני בהתנשאותי מוסיף, שגם להם אין.

דמויות פוליטיות ופרוטוקול

  1. אופרטורים, מבצעים, שנבחרו מתוך מפלגות ששמשו כסככה של בית המדרש האידיאולוגי.
    דמויות מנהיגותיות, שבפעולותיהן לא עסקו בניסוח פרוטוקול. תודעתם, התנהגותם, מוכוונת לטיפול במצב על פי הכרתם המיטבית- רבין, אולמרט, ליבני,
    או מונעים על פי מוטיבציה אישית של להיות דומיננטיים במוקדי השפעה- דיין, פרס, נתניהו, שרון, ברק.
  2. מטמיעים, דמויות שפעלו על סמך פרוטוקולים קיימים, פעלו מתוך תפישת עולם מגובשת, מסורתית לתפישתם.
    מבצעים שפעלו מתוך ‘בית המדרש’ האידיאולוגי ממנו הגיעו- צ’רצ’יל, אשכול, ניקסון, בגין, רייגן, שמיר, קלינטון, בוש(ים), נתניהו, אובאמה.
  3. רפורמטורים, מנהיגים שיצרו, או הגדירו ‘בית מדרש’- שהציעו אמות מידה של התנהגות ערכית לפרטים כקולקטיב לעומת אלטרנטיבות קיימות.
    אבות האומה המייסדים האמריקאים, מנסחי זכויות האדם בצרפת, היטלר, מאו טסה טונג, בן גוריון, הרב עובדיה יוסף, יאיר לפיד.

מנהיגים עובדים נמצאים בסביבה בתקופות שונות ביחס למנהיגים שונים, ברמות פופלריות משתנות, לאוכלוסיות עם העדפות משתנות. ברור.

תקוות מצביעים

מצביעי ‘ימין’, רוצים לשמר סדר קיים. יש להם זיקה לדת ו/או ללאום עם יד קלה על המעשה הפותרני.

רוב מצביעי ‘שמאל‘ היו רוצים שהמדינה תיטיב איתם. הם כמו מצביעי ש”ס או יש עתיד. קידום הסקטור עליו הם נמנים.

מצביעים, ‘מעשיים’, חתרני פתרון סוגיה אחת, או ‘ריאל פוליטיק’ תומכים במנהיגות מהקבוצה הראשונה.
בדרך כלל מתאכזבים;

  1. או שמנהיגיהם לא מביאים להם את  פתרון הסוגיה המסוימת שלשמה תמכו בו.
  2. או, שפתרו את הסוגיה המסוימת, וראו שהפתרון לא מביא למזור אליו ייחלו.

כך, מפלגות שמקדמות נושא אחד, ‘זכויות הגבר’, ‘ליגליזציה של סמים’, ‘שלום’ (‘התנועה’ בראשות ציפי לבני), ‘גיוס חרדים’, ‘גמלאים’ ‘זכויות עולי חבר העמים’ שלא יוצרים או פועלים מתוך ‘בית מדרש’ תפישתי מאובחן ייעלמו.

הן תוחלפנה על ידי מפלגות אד-הוקיות אחרות, שיתנו מענה לסוגיה מקומית עכשווית של סיטואציה או פרסונה.

בחוסר ההומור שלי, לא מכבד את התומכים בסוג כזה של מנהיגות.

יש עתיד

יאיר לפיד, במקורו, מגיע מבית המדרש ימין ליברלי שהדיר את האל מהשיח כגורם קולקטיבי מכנס המון והמירו אותו במדינה ולאום כערכי ליבה משותפים. ניאו רפובליקניות בגרסתו הישראלית.

יאיר לפיד עסק במהלך עשרים השנה האחרונות בניסוח ואבחון הישראליות העדכנית, בהיבטיה ההתנהלותיים והערכיים. עשה זאת באופן שפונה לתמונת הראי של ש”ס.

יאיר לפיד נתן את התחושה לציבור ענק, שהנה, מישהו דומה לו לוקח את העניינים לידיו.
הצלחתו המטאורית- 19 מנדטים, התבססה על מסרים רחבים לאנשים שהתלבטו בין מה שלפיד הציע לבין מרץ, בינו לבין הבית היהודי. הדמויות שחברו אליו, דמויות ראויות, נחמדות ומוכשרות ככל שהיו, היוו סופורטינג קאסט, אלקטורלית לא הביאו הרבה יותר מבני משפחותיהם.

יאיר לפיד ותנועתו אכזבו חלק מהמצביעים. תקוותם של מי שחתרו לפתרונות גורפים, מיידיים, בעיקר למצבם הכלכלי, לא קיבלו את תפנית העלילה המיוחלת.

צופה ש

בטווח הבינוני, בהינתן שהמציאות תמשיך במומנטום אבולוציוני, ללא תפניות דרמטיות, אם ישמור על המשך עבודתו, צופה שיאיר לפיד, הדמות הפוליטית המרתקת ביותר בפוליטיקה העכשווית ובארבעים שנה האחרונות יעשה היפוך מרהיב חזרה לפופולריות.

בבחירות הבאות או אלה שאחריהן, מצביעי ימין מסורתיים מהליכוד ישראל ביתנו, מאוכזבי יש עתיד שיחזרו בתשובה מהשאלה והכעס הזמי שחוו, מצביעי קדימה והתנועה יתנקזו חזרה אליו.
אין להם ברירה- יש בו את מידת החן, הכובש, את הפותרנות הנעימה,
ובעיקר- הוא מציע, בעידן זה, בית מדרש ראוי ותואם לחלקים נרחבים בציבור כשהאלטרנטיבה מובהקת ואטרקטיבית פחות.

הצוות המקיף אותו הוא תחליפי לחלוטין. איתו, בשינויים כאלה ואחרים, יאיר לפיד יחזור לדעתי, בענק. המענה שהוא נותן לכל כך הרבה אנשים, במצב בו אלטרנטיבות לציבור אליו פונה לא באמת קיימות לא יתנו להצעתו לשקוע.

אל תלפידו את ספיד.

Share

Leave a comment

השאר תגובה