תכלית קיומינו

תכלית קיום

משער, נשמע נאה יותר מ'חושד', שמי שמציע תכלית-על לקיום האנושי, מנסה לרתום את המחפשים למטרתו שלו.
כן מניח, שהתכלית המוצעת לא נמצאת במובהק בהלימה עם טובת הפרט המבקש את המענה.

תפישתי המוספת לפרשנות הרבים, לרב הנכתב על 'תכלית הקיום'-

את תכלית המעשה, לָמה העושה עשה אותו ולְמה מייעד אותו, קבע מחולל המעשה.
מחולל המעשה עשה זאת בתמלול מקדים מודע, או באינסטינקט פעולתי בלתי מודע.

התפישה הדתית, בגרסה המכילה אל, מתמודדת עם תכלית הקיום כ'רצון' הבורא, והמעשה כמילוי רצונו.

איך בן אנוש יידע מה רצון הבורא? סוגייה אחרת.

בכך, גישה זו רותמת את תפישת המקבלים אותה לטובת האינטרסים של מי שמציג עצמו כנציג האל מולם.

את ההסמכה להיות פרסונה/ ממסד נציג האלוהות
מנפק מי שמתייחס לפרסונה/ ממסד כאל נציג,
אף שלעיתים יש המתנערים מאחריות זו ורואים בגורמים אחרים, חיצוניים, כגורמים מסמיכים.האם החתירה המקדמית אלי אל, מסתפקת בנציגיו, ובגורמים מסמיכים חוץ תודעתיים?
בהיבט זה, ישעיהו לייבוביץ' קבע שההחלטה על קבלת עול המצוות היא תוך-תודעתית, של המאמין.
אבל הוא נדיר בגישתו.
למה החליט לקבל על עתצמו את סט האמונות שקיבל?

חיפוש תכלית-על, במהותה היא תפישה טאוטולוגית, דתית. נעשית במרחב דתי, לא רציונלי.

ההחלטה המקדמית של המאמין על קיום האל מתאפיינת גם, פרדוקסלית, בהמשך חיפוש הוכחות רציונליות לקיומו.

מכיוון שתחילתו של התהליך אינו רציונלי, הן החיפוש הוא פסאודו רציונלי, והן ההוכחות.

העובדה שהתרשמותי שהנפשות הלוקחות חלק בתהליך זה אינן מתאפיינות בחתירה רציונלית בסיסית איננה הוכחה לדבר, ובכל זאת מעצימה את הרושם הנסיבתי, שהרציונליות שם היא חלקית, זמנית, ארעית ומעורערת.

אנחנו לא יצרנו את עצמנו.

יש לשאול מה תכלית יצירתנו על ידי מי שיצר אותנו- הורינו.

על אותו רצף יש לשאול אותנו מה תכלית יצירת ילדינו.

התכלית

לתפישתי, מטרת קיום בן-אנוש, מנקודת מבטו-

מיקסום הנאה מצרפית.

הנאתו.

אמירה מינורית, פשוטה זו, טומנת מורכבות.
כממד איכותי, מיקסום ההנאה המצרפית מהממשק בין אינדיבידואל למציאות הסובבת אותו אינו בר כימות.

מגוון התחושות הנחוות מממשק פרסונה-מציאות הוא לא רק רב ומורכב,

אלא היבטיו כה משמעותיים לקיום האנושי- קיום כל אינדיבידואל בנפרד,
שהממשקים, ניהולם ומשמעותם מעסיקים ריבוי דיסציפלינות במנעד שבין המדע המדיציני לביהיוויוריסטי לאמנות על שלל היבטיה.

לאחר תשלום המס ל'מורכבות' ממשקי קיומנו, 'מטרת קיומנו' אינה מימוש חזון אינדיבידואל אחר, לא של אל זה ואף לא של הטבע, אלא של הפרסונה הבוחנת את הסוגיה.

מה דחוף, אם כן, למישהו להקצות את קיומו ל

  • תפישת קיום גדולה ממנו,
  • שמקטינה עצמו,
  • שמנוסחת על ידי אחרים,
  • בשרותם,
  • שלא במובהק דורשים את טובתו?

מותר האדם מהחי (בהמה)

תכלית קיום החי הוא מיקסום הנאתו הנתפשת בהיותה גירוי מול חושיו.

בשונה מעט מכך, תכלית ההנאה המאפיינת את הקיום האנושי הוא החתירה למיקסום ההנאה המצרפית.

מטרתנו כבני אדם, במפגשינו עם המציאות, היא להתנהל באופן שממקסם את ההנאות הנתפשות על ידינו,
במתחים ואיזונים המחייבים תיעדוף וניהול

  • לאור מגבלות המשאבים שבהישג ידינו ליירוט הנאותנו,
    • תיעדוף השגת הנאה אחת עלול לצרוך משאבים שימנע או יעכב מימוש אחרת.
  • על היררכיית מנעד טווחי זמן-
    • מיידי-רחוק.
  • לאור היררכיית הערכים שירשנו, אימצנו, ספחנו, הטמענו וניסחנו לעצמנו
    • ערכי כדאי לעשות,
    • ערכי המנעות.

    תוך כדי חיים, פעולה, תנועה, ישנה התמודדות מתמדת עם החיוויים על אי-השגת רצונות, ההתניות האינסטינקטיביות שמפעילות אותנו, ותיקוני טעות כשמזהים שאנחנו לא בכיוון ליירט את הרצון.

    תכלית המחשבה הרציונלית הוא ברירה בין אלטרנטיבות שידרגו, ינהלו את תיעדוף הרצונות,
    וינחו לפעולה אפקטיבית, שמטרתה מיקסום מצרפי של מימוש הרצונות והטעמים שיש לאינדיבידואל.

    בשל מורכבות הרצונות, התפרסותם מעבר לרצונות פיזיולוגיים מיידיים,
    הכלים להשיגם מחד ופריסתם על ציר זמן מאידך,
    אמצעי השגתם ומיקסומם, מצריכים יכולות מנטליות מורכבות, שבני אנוש ניחנו בהם יותר מחיות ואף ישנו שוני בין אינדיבדואל אחד לאחר.

    למה מצרפי?
    במגוון מישורים, ביניהם,

    • התכנות מוגבלת בשל משאבים מוגבלים,
    • שיקולי היררכייה ערכית- מוסר.

    ממד הטעות
    מפני שישנן הנאות שמימוש אחת עומד בסתירה למימוש אחרת, בריבוי ממדים.

    השונה בין תפישת החי לתפישה האנושית הוא במרכיב שמעבד את תפישת ההנאה בשתי תצורות האורגניזמים.

    ונשאלת השאלה,
    מהי תכלית הטבע כמו שהוא, מי הוא היוצר המקורי, ו-למה- נשארת פתוחה.
    וזו לא סיבה כמובן, לקבל את הפתרון המוצע המיידי הראשון,
    אלא חלק מרציונליות היא להישאר עם חוסר מענה, בחתירה למענה רציונלי מאוחר יותר.

    מה המדד להצלחת יישום המטרה?

    עדות האינדיבידואל על עצמו.

    מה הבקרה?

    מידת ההלימות של הבוחן בין עדות האינדיבידואל לבין תפישת הבוחן.

    מה המתכון ליישום המטרה?

    לא יודע.
    הייתי נזהר ממי שמנפק ומהפתרון. מניח שחיים רציונליים שנוטים להסביר מאורעות שקורים לאינידיבידואל באמצעים רציונליים הם מקדמים, בניגוד להיפוכם.
    אין לי לכך הוכחה אמפירית.
    כמו שמתכון קולינרי מחייב תנאים הכרחיים אך לא מספקים כ-
    ביצוע מדוייק,
    הבנתו,
    המצרכים והכלים,
    היכולת לקרוא,
    מימוש המטרה מחייב, אך לא מספיק, את ידיעת הנקרא, המודעות והביצוע.

    בהצלחה במימוש תכליתנו,

Share

השאר תגובה