פגוש פוגייש פגשתי: חיווי חיצוני — תפישת ערך עצמי

עוצמה ישירות

אני נפעם, מחדש,
מגילויי מידת, ישירות, השפעת חיוויים חיצוניים,
[בעיקר ובמיוחד אלה שאני מחווה, יש מי שמשער למה?]
על תפישת ערך עצמי של פרטים אותם אני פוגייש.

נראה שיש מי שמתאפיינים,
בבחינת כל חיווי חיצוני מיידית,
האם משפיע חיובית/שלילית על תפישת הערך העצמי שלהם.

להבנתי, אנשים נבדלים,
גם ובין היתר, [ממידת] המיידיות, הישירות ועוצמת ההשלכה שהם עושים למידע חיצוני לתפישת ערכם העצמי.

מבחינתי, ובאשר לי

כטיפוס שיפוטי [להחריד] אני יצרן חיוויים. שיפוטיים.

אני נדרש – ליטרלי, באים אלי בטענה שאינני עושה זאת דָיִי – להיזהר,
מקבל חיוויי לאחר אמירותי,
שחיוויים שאני מנפיק,
כשברוב המקרים אני מכוון לנושא מסויים ובעיני השומע הנושא והנשוא של המשפט מתחלפים, מכוונתי, להבנתו.

כלומר, אומר משהו שלשומע יש קשר אליו,
והשומע, וולונטארית בוחר להפחית לעצמו ערך, מאמירתי,
ובאותם מקרים שמשתפים אותי בכך
– הלוואי ובכל המקרים הייתי משותף, מניח שיש יותר מקרים שאינני שותף –
גם מובעת תלונה על עצם ההפחתה.

לוקייח על כך אחריות מלאה על רגישות החסר שלי.

ועדיין, (באטימותי היהירה – ביהירותי האטומה) מסרב, לא מתכוון ולנקוט בזהירת לא אפקטיבית.

מוצא עניין רב (ותקפות רציונלית מעטה) בההסבר שנפגעי החיווי משייכים לרציונל – הצדקת הנפגע מהחיווי ל'למה' משליכים על תפישת ערך עצמם את החיווי.

 

Share

השאר תגובה