טעותו של פוקוימה

טוויסט לקונפליקט –
מהפיכה צרפתית פרק ב'

עימות אלים בין יישויות שאינן פרט, כולל לפחות צד אחד אוחז בתפישת הזדהות קולקטיביסטית, צביונית, שנוגדת חופש פרט.

פרנסיס פוקוימה, בספרו The End of History and the Last Man, 1992, גרס שקריסת ברית המועצות מסמלת את קריסת האידיאולוגיות, וחתירת בני האדם למימוש דמוקרטיה ליברלית במתכונתה האירופאית והצפון אמריקאית תוך יישום עקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי.

פוקוימה, מכריז על קץ על קונפליקטים בין ישויות מדיניות.

ניתן לזהות שסכסוך אלים, ניטש, תמיד בין תפישה של קולקטיב הזדהותי קונסרבטיבי לבין

  • לקולקטיב הזדהותי קונסרבטיבי אחר
    • חיצונית,
    • מלחמת איראן עיראק,
  • למדינה דמוקרטית שמתגוננת מפני אידיאולוגיה קונסרבטיבית אחרת
    • חיצונית,
    • מלחמת העולם השניה, בעלות הברית מתגוננות נגד גרמניה ויפן,
  • קולקטיב הזדהותי קונסרבטיבי שנמנעים ממנו יכולות מימוש מסורתיות, אצל הריבון הקולטיבי הזדהותי קונסרבטיבי
    • פנימית,
    • התמצקות ספרד הרפובליקנית מול כוחות המורדים, התפרקות ברית המועצות ויוגוסלביה למדינות לאום,
  • פרטים שנלחמים בריבון כופה צביון ומסורת וחותרים חופש פרט, פולחן אישי, ושיוויון אזרחי
    • פנימית,
    • התפרקות גרורות ברית המועצות – צ'כוסלובקיה, פולין, גרמניה מזרחית, הונגריה.

בין שתי מדינות דמוקרטיות לא ניטשת מלחמה.

במדינות דמוקרטיות מערביות יכולים להתגלע עימותים בין המדינה לבין קבוצות רדיקליות שתובעות ליישם אידיאולוגיה קולקטיביסטית הזדהותית שנוקטות באלימות כדי ליישם את תפישתן האידיאולוגית: כנופיית באדר מיינהוף בגרמניה, הבריגדות האדומות באיטליה.

קונפליקטים לא ייעלמו.

אבולוציה של קונפליקטים בין יישויות על רקע משאבים כלכליים

  • ישירים, כאדמה ותוצרתה, בעת העתיקה,
  • דת, כגורם מלכד כנגד 'כופרים',עד לפני כ- 300 שנה,
  • תפישות לאומיות, עד להתפרקות ברית המועצות,
    • שוחרות חופש בהיותן מיעוט,
    • מונעות חופש בהיותן הריבון,
  • תפישות של תפקיד התארגנות חברתית –– פרטים.

ריקאציה, קונטרה ריאקציה

כעת

כעת העולם חווה ריקציה בה המערב פונה לכיוון הנהגה קונסרבטיבית. לאחר פרוגרסיה בארה"ב ובמערב אירופה ובישראל, ישנם גוחות שתובעים את חיזוק הצביון הלאומי.

בעתיד

כקונטרה ריאקציה, כריבאונד של פרטים שנפגעו, קונפליקטים יהיו בין כוחות קונסרבטיביים לפרוגרסיביים גם במדינות 'דמוקרטיות', שכן יש מתח פנימי בלתי פתור בין פרשנות לשלטון הרוב ביחסי חברה –– פרט:

מהו הגבול שבו החברה לוקחת את האחריות על הפרט, ומתוך כך מגבילה את החופש שלו.

האם חברה מתערבת ב

  • רצונו של פרט לשים קץ לחייו,
  • להפסיק הריון,
  • על החברה לשמר צביון,
  • לתת זכויות יתר לאזרחים ממוצא אתני מסויים, לעומת אחרים,
    לתת זכויות יתר לאזרחים בני דת כזו על אחרת,
  • האם על חברה להעמיק דביית מסים כדי לדאוג לבריאות אזרחיה,
  • עד היכן לחברה מותר להכנס ביחסים שבין הורים לילדיהם,
  • להתערב בחינוכם, בתכנים,
  • ברמת תחזוק הצביון,
  • ההתייחסות למרחב ציבורי כשייך לריבון, שמיוצג על ידי הרוב,
    או,
    שאינו שייך לאיש, ועל הריבון לתחזקו תשתיתית ולמנוע מ'חזק' להשתלט עליו.

ההיסטוריה מתחילה לכתוב את מהלכיה של מאבקים אלימים לא רק בין תפישות לאומיות, כפי שטעה לחשוב פוקוימה,
אלא,
כתפישות לאומיות בהקשר רחב יותר של פרשנות לתפישות חברה –– פרט, אם תרצו, פרק ב' של המהפיכה הצרפתית, בתוך הלאום – מאבקים על מידת ההתכנסות אֱלֵי ליבת ההזדהות האידיאולוגית הסנטטימנטלית בין חותרי התכנסות לשוחרי רציונליות ליברלית.

 

 

Share

השאר תגובה