חוק המשילות

בצד שלילת חוק המשילות בשל ההדרה על בסיס דמוקרטי,
יש המציינים שבחוק יש גם דברים טובים.

בחוק המשילות, יש ממתק– פחות שרי ממשלה.
ואני שואל, למה?
מדוע צריך לכך חוק?
אני יודע כמה אלופים צריך?
כמה מטוסים?
כמה רופאים על 1000 חולים?
אני מרגיש גבר גבר שמישהו הציב תקרה לכך?
תחושת שליטה מזויפת (שיאיר לפיד איתר ורוכב עליה על גבי ה-כסילים שרואים בה דאגה כנה לטובתם)?
עד כדי כך הבוחר בז למערכת השלטונית המנהלת אותו שבהיפוך מקיאבלי הוא אמור להתפעל מחוק המשילות שמגביל את מספר השרים, וזאת כדי 'למנוע שחיתות'? ולחוש שמנע אותה?
למי שפרקטי דיו כדי להגן על עצמו בפני שחיתות שלוחיו השלטוניים,
יש ספק שאת הטובין הבלתי ראוי לתת ולקבל, יהין מי שיתנו ויקבלו באפיק אלטרנטיביים? מינוי ממשלתי אחר?
לא מתפעל מהתקרה הזו, הכביכול לגיטימית.
בני ציפר כתב בהארץ על כך שעדיף מבקר אפרורי על צייד שחיתויות מסעיר-
"לעניין זה אני מאמין באמונה שלמה במה שכתב הוגה הדעות הרומני־צרפתי בן המאה ה–20 אמיל סיוראן, ששחיתות ומינהל לא תקין במינון מסוים הם חיוביים בהחלט, כי הנזק המוסרי הנגרם מהיומרה לטהר את האנושות משחיתות תמיד גדול יותר מהמצב הפסיבי, הסלחני, שבו מקבלים שבני אדם הם מה שהם. סיוראן טען שמשחיתות לא נשפכה מעולם אף טיפת דם. ולעומת זאת, לאילו דרגות של אכזריות הגיעו אלה שהתיימרו לבער את השחיתות מן העולם."
ועם זה- מסכים:
בחתירה לרציונליות ולצדק, אני מבין, מסכין, יודע, שאי אפשר להגיע אליה.
ברור לי שאין שיטה דמוקרטית מושלמת.
יכול לחיות עם פגמים.
לא יודע מה מקור האנושות- יכול לחיות בהיעדר הידיעה לפני שמכניס כשרות, שמירת שבת או אלוהים.
מעדיף לחיות עם מי שנמצא בשולי השיטה, לקחת את האחריות והסיכון שיבדוק את גבולות החוק ויחצה אותו, מאשר להדק את השליטה הרמטית.
חושש יותר ממנהיגי ריכוזיים ממפירי חוק שוליים.
Share

השאר תגובה