פגוש פוגייש פגשתי – ריכוז

משך הקריאה: 28 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

ארכיטיפים

“…שאלתי אותך באיזה יום כשחזרנו יחד למלון, אם יש לך חברים או שיש לך מרואיינים.
זו הייתה שאלה אשר באה ממקום של תימהון על האניגמה שנקראת יאיר דיקמן, שהרי אתה מאוד עסוק בלשאול ולתחקר.”
א.ק., לואנדה אנגולה 2015

פגשתי

להלן ניסיונות אחיזה בדמויות שפגשתי.
מטבע הדברים,
מזכרוני הנמוג; אויש, כמה ניסוחים נשרו לי…

• אינני זוכר את כל האחיזות שלכדו את תשומת לבי בעבר,
• ממשיך להפגש, להיחשף, ללמוד ולסיים, בהווה,
• ושלא יהיה רגע דל בעתיד המתקצר.

לכן רשימה זו היא דינמית, ומקווה, מאחל לעצמי, שתתעדכן על בסיס יומי.

ו-לא, לא מצפה מאיש שיקרא את הרשימה, בטח לא את כולה.

1. אגרסיבים, שכשחוו חיווי ערכי שלילי התלוננו על אלימות נגדם,
2. אדמיניסטרטורים תאבי חוק וסדר, שנעצרים על ערכיות מעשה, אם עומד במבחן החוק, כלומר- ‘אם כשייר חוקית- לא יכול להיות שמסריח’,
3. אוהבים את עצמם באופן פיזיולוגי,
4. אופטימיים חסרי תקנה: שפשוף קל – ותתגלה אימת הדפרסיה,
5. אופטימיסטים שלא יכלו לשאת את עצבונם,
6. “אי אפשר לומר עלי שני דברים”, אמר מי שמחשיב אי שיתוף’ הסתרה’ הצגת חלק מתמונה כ-לא שקר “שאני שקרן וקמצן”. הדבר האחרון שהייתי, או מישהו ממכרינו המשותפים היה מתייג אותו הוא בהקשר של שורש נ.ד.ב.
7. אישה בגיל העמידה, צופה בקבוצת כדורגל לאומית שחלק משחקניה הבכירים משחקים במועדון ידוע. “אנחנו” היא מתייחסת לקבוצה. ה’אנחנו’, לדעתי הוא ההתכנסות אליה פונה משפחתה, שאוהדת את המועדון. כדורגל – לא באמת, מניח שבאמת לא מעניין אותה.
8. אלה המחצינים את ‘אין להם זמן’, בייחסם לביטוי איכות מקדמת, ולא מבינים שזו החצנת מצוקה, עדות אותנטי של המחצין שהוא נמצא במצוקה תשומותית.
9. אמונים שהמירו אורתודוקסיה יהודית בבודהיזם מזרחי,
   רבנים בנזירים,
   אדמו”רים בגורו’ס,
   אמונה בלאומיות אמונית,
   חסידות שוטה בחסידות שותה ומסתממת.
10. “אני באתי לחסוך פה”, אמר מי שלא נותן לנהג שלו מעות סוף שבוע כמקובל, שותה מהקולה שאני מביא מקפיד לא להביא משלו, מבקש קפה, מזמין בבר בירה לעצמו, ובכלל כספית, הממברנה שלו על ‘יניקה’.
11. אנשים במחסור רגשי, אנרגטי, כלכלי, שרוצים להתפש כנדיבים,
12. אנשים טובים שזרמו תקשורתית כבולדרים במעלה הר,
13. אקספרטים רגולטורים אנאליים, שהציבו את הגבולות בטריטוריות זולתם,
14. אצרו אנרגיה, בשל מחסור, הסכימו להוציא אנרגיה רק אם ידעו מראש מה התגמול, ואז- רק אם הוא רב,
15. אלה שהעדיפו להסתתר מאחורי המחסור האנרגטי כתירוץ לגיטימי וכך מסכו את חוסר היכולת,
16. את מי שבפתיח, ברישא של השיח עימם, כמאפיין, ינקטו ב-
    • i am sorry,
    • אני מצטער,
    • מתנצל,

    בווריאציות למיניהן.

17. את מי שלא ידע מה הוא רוצה, אבל רצה את זה עכשיו,
18. את מי שידעו לדבר רק על עצמם,
    וכאלה שאף את המיומנות הזו הכלו לצמצם עד לשני ממשקים לתודעתם.
19. ב 2015 מדברים על העצמת תודעה באמצעים כימיים,
20. באים מהקוועץ’, ממצקים בט-אפ תפישתי,
21. בבעלי מצפנים משובשים,
22. בהיי רגשי, אחר מייעץ ‘תרגיע, מסוכן לך’ ובעצם מבטא את התסכול שהוא עצמו לא נמצא במצב כזה,
    מתעל את אי־נוחות שלו להגנה על אחר,
23. בוראי נרטיב התרחשותי מתוך מצוקה רגשית, כמגננה,
24. “בחדר אין לי מקום לשים את הדברים שלי” אמר השותף שלי, כרציונל ל-למה השתלט על המרחב הציבורי, למה עלינו לנעול את הדירה, כשהצטרפתי לדירת מגורים בה אנחנו אמורים להיות שווי זכויות. הוא שם הרבה לפניי, כלומר חדרתי למה שהתייחס כטריטוריה שלו.
25. בָּלְפָנים שתובעים להיחשב כישרים,
26. בעל תודעה כה שקופה, שהכל בחוץ- מה מרגיש ומה צריך לעשות כדי לשנות לו את תחושתו,
27. בעלי התנהלות מוחצנת, קולנית, אגרסיבית, שמתנגדים לשיוכם כערסים,
28. בעלי יכולת לגייס קבוצה של אנשים לתפקיד ‘מנרמלים’ לבעלי פתולוגיה – חרדה בעיקר,
29. בעלי מנגנון שמכבה את הרציונל,
30. גייסו את כל תשומותיהם לקשב לעצמם, שלא שמעו דבר,
31. גרסו שזה לא עניין של כסף –
    it is not a matter of money,
    it is matter of more money,
    בגרסה הפשוטה,
    כשהגרסה העצובה יותר, זה באמת לא עניין של כסף, אלא של תחזוק תפישת ערך עצמי נמוכה, ונידפת.
32. דברו על ההקשר כעל החוויה, על ה סטרוקטורה יותר מאשר על המהות,
33. דוחסי מציאות למה שרגישותם יכולה להכיל,
34. דור שמלמד את הוריו ומוריו איך להורות וללמד אותו,
35. האנשים הכי פרקטיקנם שפגשתי- מעשיים קונספטואלית, שוללי ערכים אחרים, מתפעמים ממלל כתחליף מעשה, מתעלים את אדי הרומנטיקה לאהדה למלל נתניהוהי.
36. האשמת פרט את ה’אחר’ שחילץ ממנו תגובה לא ראויה – הפגינו היעדר בקרה.
37. הודים, בני בין 30 ל 40, מתוחכמים, היו בחו”ל, אנשי מחשבים, שכירים בכירים בחברות רב-לאומיות, שנשאו ב arranged marriage, ולהערכתם 40-50 אחוז סיכוי, “קצת פחות מחצי”, שיחתנו כך את בניהם. ארבעה. כולם ילדים יחידים.
38. הטמיעו שזמן זה משאב, ושומרים עליו, עד כדי שוד מאחרים,
39. המניע המנחה באישיותם היא אחיזה המציאות קפוצה לקבלת תחושת ‘סדר’, גם אם מדומה, ובעיקר- תחושת שליטתם,
40. הפך את תקרתו לפלניטריום, הצופות רואות הבזקי אור, והאסטרונום חוקר סופר נובות, גלקסיות רגשיות חזקות,
41. הצהירו על חשיבות כבודם והתכוונו ליחס שרצו לספוח,
42. הקדימו את הטיפול במצב הרוח לטיפול במציאות, והתפלאו שהמציאות ממשיכה לנפק למצבי הרוח חיוויים נגטיביים,
43. הקשב הסביבתי מצטמצם לקשב מוגבל לשאלות שהם שואלים,
    שכן מידע אחר צופן בחובו
    1. רעש מטריד, במקרה הטוב,
    2. פוטנציאל התעמרות בתחושת הערך המאותגרת.
44. השאירו טיפ, וחשבו ששילמו על הארוחה.
45. התייעצו אתי מי שרצו מידע בתחום הבנתי, כפתיח לתמיכה כלכלית במושא ההתייעצות, שבאו עם החלטה מקדמית ורצו תמיכה, ומי שרצו לספוח ערך, משאב נצרך במחסום עבורם, מעצם ההתייעצות.
46. התנהלו בשקיפות, הכל נראה, כיוונו את התנהלות תקשורת האחר בהתאם למה שנראה להם כמתחזק את מצב רוחם,
47. זיהו את קידומם
    • רגולציה,
    • פתיחה
48. חותר סדר, שמבקר במדינת עולם שלישי, חוזר עם תובנה ש’הדת היא אם כל חטאת’ ורוצה להשאיר את ניהול הנישואים ברבנות.
49. זוג שהשלימו האחת את השני בהקמת סטרוקטורה ותיחזוקה;
    היא בהיבט הרגשי, ביחסים,
    הוא בפן הגשמי ריאלי עם המקדחה.
    בכך מיקדו את אישיותם, לשם הפנו את מרצם, את האנרגיה,
    במובהק, כמאפיין חייהם.
50. זיהוי בהורים תכונות שליליות שפעפעו לילדים,
51. חותרי פתרונות בום טראח בוינג סופני,
52. חיו כמאמינים סוציולוגית, נטולי אמונה בדבקות אדוקה, וכאלה שחיו כלא מאמינים, והאמינו באדיקות דבוקה,
53. חילונים המייחלים להתערבות כוח עליון,
54. חילונים המתפללים לגאולה,
55. חסים על תשומות כספיות ואנרגטיות וצורכים תשומות זהירות, לא סופרים אותן, מיומנים להיות במצב זהירות
56. חסר גבולות שאמר “אני קיבלתי חינוך טוב”
57. חסרי יכולת הפרדה בין טעם אישי ליעילות או סבירות,
58. חסרי כיסים, שעוסקים בעסקים, כל יישותם כל הזמן, עובר דרכם כסף רב, ופרט לחובות עתק, לא נשאר דבר:
59. טיפול מתמיד, עיקרי, בתפישת הערך, לא בכסף,
60. וכשבכסף – מתמקד בספיחת, שאיבת משאבים, פיננסיים ותשומות עבודה.
    כלומר העיסוק המתמיד של גלגול ההלוואה, כשהתקווה, שחוב חדש יתיישן וחוב ישן לא מוחזר. אף פעם. כולל עיקולים. המוטו – I am not good in loans.
61. חשבתי שפגשתי סקרנים, גלובלית, תרבותית סוציולוגית,בעצם חיפוש המידע היה פרקטי, מאמץ התכנסות סוציולוגית למצב עדכני. לא סקרנות ולא זברבירים.
62. טיפוסים אנאליים שרוצים להיתפש ליברלים,
63. יזמים שבעצם יוזמתם התמצתה לחמלה סוציאלית,
64. יחסים בין שניים, רווח בעיקר עם קשרי דם, בהם מתקיימת נוסחה השומרת על רציפות בציר הזמן:
    • אחד מקצה תשומות,
    • פחות מהתשומות שהאחר תובע,
    • האחד מגביר את עוצמת התשומות,
    • ההגברה אינה מתאימה או שאינה מספיקה,
    • והאחר נותר בלתי מסופק.

    הפוגות בהן האחר מראה סימני סיפוק הינם זמניים ונועדו לאפשר ליחסים להמשיך להיות.

65. ייחסו להימנעותם כטקטיקה מתוחכמת על אסטרטגיה עמוקה,
66. ייצרו סדרה משני מופעים- רבים, ואפילו היו מי שממופע אחד,
67. ישרים כסרגל נטולי יושר אינטלקטואלי,
68. כאוטים שרוצים להתפש כמסודרים,
69. כאלה המשתמשים באמצעים מוקצנים לטפל בסוגיה,
    על פי רוב,
    תשומותיהם התודעתיות מוגבלות, מופרעות על ידי רעשים מפריעים כ-חרדה.
    מעדיפים לטפל בסוגיה בכוח אקססיבי, בום טראח בוינג, כדי לא לפגוש בה יותר. לעולם!
    הם מפתחים מיומנות טיפולית לחלק ניכר מהסוגיות,
    ובשאר, האקססיביות פתרה, או שלא את הסוגיה,
    וייצרה השפרצת סוגיות אחרות שלא היו קודם. 
70. כאלה שברחו מהחיים,
71. כאלה שמנהלים את יירוט הריגוש האבסטרקטי הבא, ומתפלאים שאינם מוצאים את השלווה הפרקטית בהווה,
72. לא יתנו לסיים ביטוי רעיון – בטוחים שהבינו את המסר המובע,
    כשבפועל,
    • לא תמיד הבינו,
    • הסיבה האמיתית לחוסר כיבוד פסקת האחר מונח על משרעת חוסר סבלנות סתמי עד נוירוטיות אקזוטית, לחוסר יכולתם להכיל ‘רעש’- פיסות תודעתיות שלא מתיישבות עם יכולת החלתם,
73. לווים, הרואים בעצם נתינת ההלוואה את התגמול, אין צורך להחזיר.
74. ליברלים נטולי חמלה,
    כלומר את החמלה האצורה בהם הם מפנים ל’צריכה אישית’- רק לעצמם,
    אלה הגורסים שהמניע לליברליות היא ‘חמלה’.
    תופשים ‘חמלה’ כ’תבונה’, ‘הומור’, ‘אחריות’, ‘אומץ’, ‘פתיחות’- כ- virtues, שרוב האנשים רוצים לייחס לעצמם, ונפגעים עם אחרים שוללים תכונה זו מהם.
    כך, הם אינם מבינים ש’חמלה’ היא השמן הסך את מנגנון השמרנות, בייצרו מבני אמת מוחלטים ומקודשים. התגמול ל’חמלה’ הוא הכרת הערכה, תודה, לאל.
    חתירה לליברליות, הומניות, רציונליות, חופש אינדיבידואלי, לא נסמך על חמלה, מרצדת ותלויה באישיות, זמן, מקום ומקרה, אלא מניחה שכל אדם הוא מרכז ייקום בפני עצמו לעצמו, וככזה האינטרס של אוסף האינדיבידואלים הוא לקיים אותו.
75. ליברלים תובעי סדר חברתי מהוגן,
76. למי שמנהל את חייו, למי שלא.
    לכאלה שמחשבים רק סיכויים,
    מי שרק סיכונים,
    ומי שלא ולא.
    מי שמתייחס לסיכויי הצלחה, לסיכונים,
    מי שרוצה, בינארית, עושה, מתעלם מסיכוי, ועדיין מחשב סיכונים,
    מי שנמנע, לא עושה מתעלם מסיכון, ועדיין עושה חישובי סיכויי הצלחה,
    מעריך סיכונים ועושה מתוך חובה או צורך, לא מתוך הערכת סיכויי התכנות.
77. מגייסים אחרים לתרום, למטרות נאצלות, במחשבה שהם גורמים טוב
    למטרה,
    לתורם,
    ובעצם לעצמם,
    ככיסוי למיומנות גיוס לעצמם,
78. מגייסים צוותי נרמול – תסמונת שרה נתניהו,
79. מה שנכנס לרשותם לא ייצא- המחסור הוא כזה שאין החזר של מה שנכנס אם גם נכנס על תנאי ש…, בהינתן…, לפרק זמן קצוב.
80. מוטים לאריזה סטרוקטורלית כמהות תכנית,
81. מוטים להסתכלות צרה מולקולרית,
    לצמצום מציאות למעשה הקטן ופותרני,
    ומייחל ל’אבא גדול’ שיושיע.
    כשהמציאות לא ניתנת לצמצום הנשאף,
    אין מעשה פותרני,
    ולא נמצא דאוס אקס מאכינה מושיע,
    משנים מצב,
    ומחפשים הסתכלות מולקולרית,
    מצמצמים מציאות למעשה קטן פותרני
    ומייחלים למיטיב חיצוני,
    רק אחרים.
82. מטפלים ישירות בתחושת אחר, בדילוג על טיפול במציאות – יקר ומסובך יותר.
83. מכבירי הסברים לדחיית פניה אליהם.
84. מנחים איך לתקשר איתם, אחרת…
85. מטפלים ישירות בתחושת אחר, בדילוג על טיפול במציאות – יקר ומסובך יותר.
86. מטפלים תמידית בתחושת ערך חסרה, עד שנכנסים לדפיציט רגשי.
87. מי שאוחז בתפישות אמוניות לאומניות, תובע על כך כבוד.
    [על מה?
    בהגדרה, תפישות לאומניות אמוניות הן הטמעות נטולות בקרה רציונלית של תפישות שרירותיות, שנסמכות על ספיחת ערך מהסתופפות מלידה או סמי בחירה בקולקטיב.]
88. מי שאוחז בתפישות אמוניות לאומיות,
    שלא נוח לו בעורו, כפי שייצוגו החיצוני נתפש בעיני עצמו, כשנחשף לעמיתיו לדעה.
    כך, מנפנף לעצמו, לסביבתו, בתפישות פחות אופייניות בין עמיתיו
    – נניח התייחסות ליחסים חד מיניים, שהם חלק מהתקדמות אנושית ליברלית אינידיבידואלית כוללת שהואצה בשנים האחרונות, תפישות שוליות לליבה התפישתית הקונסרבטיבית, מדיר עצמו, לתפישתו, ממי שחולקים איתו ערכי ליבה.
89. מי שאינסטינקטיבית זלזל בדברי אחר מסוים, ובעצם, בכך, החצין מצוקה,
90. מי שבחנו אירועים, לפי מידת יכולתם להיות משפיעים בו, ואם לא- להתעלם מהם,
91. מי שדואג לפני החברה ורואה עצמו ליברל חותר חופש פרט,
92. מי שדחסו כל אירוע לצינור T, כניסה אחת,
    ושייצא ממנו שתי אפשרויות מעשה, לבחירתם, אחד מהם,
93. מי שדרש שתוצריו יוערכו על פי מידת השקעתו בהם ולא לבקשת או להתאמת הצרכן,
94. מי שהיה חסין, הימנן לעצמו ‘דונט בולשיט דה בולשיטר’ עד שבילשט את עצמו לדעת,
95. מי שהיה לה הכל, כולל מצפנים חברתיים משובשים.
96. מי שהיו כה עסוקים בלרצות, שלא זכרו מה רצו,
97. מי שהכריז שהלך לקזינו, לא כהנאה, אלא לעבוד,
98. מי שהקפידו לא לתת דבר לזולתם- לא אנרגיה, לא זמן ולא כסף. מאד היה חשוב להם איך נתפשים, תכנית ועוד יותר- ערכית. כשהבינו שנתפשו שערכם מתמצת בניסוח ייצוגם- התרעמו.
99. מי שהיו כל כך פרקטיים שזה כבר היה לא מעשי,
100. מי שהלך לקופי בר, המתין בתור חצי שעה, וחרץ שהמצב הכלכלי בארץ מצוין,
101. מי שהמניע העיקרי לפעולותיו הוא טיפול בהעצמת תפישת ערכו.
     ויש מי שהיה זה להם המניע היחיד,
102. מי שהקצו תשומות כה רבות לייצוג, שלא נותרה בהם אנרגיה לטפל ביישום הרצון,
103. מי שהתייחס להתנהגות אנושית כניסות לתחזית מתמטית, מקרה אחד סורר, סותר תיאוריה,
104. מי שהתייחס לחיית המחמד שלו באינטימיות גדולה יותר מאשר לשארית בשרו,
105. מי שחייו עד כדי כך נידפים שעורך טקסים כדי להכניס בהם עניין,
     ועד כדי כך נרפים שמגייס את תקפות המסורת לאכפם,
106. מי שחסו על האנרגיה שלהם, והקצו אנרגיה לשימור המעט,
107. מי שחפר בנבכי פוליטיקה אמריקאית, לניואנסיה, והשקפת עולמו נגזרת מנפתוליה, ככל שהעמיק בה יותר, כך
     • חידד את בחירתו הדדוקטיבית, מהבחירה אחורה לתפישותיו,
     • טשטש את תפישותיו הבסיסיות.
108. מי שחשיבה אסטרטגית עבורו היא אבסטרקטית מכדי ליישמה,
109. מי שייחל שהחיים האלה כבר יגמרן=ו עם כל החרא הזה,
110. מי שייחסו את העובדה שילדיהם עמדו בציפייתם, לחינוך מעולה שנתנו,
     ומי שייחסו את העובדה שילדיהם לא עמדו בציפייתם לתעתועי הגנטיקה,
111. מי שכל מהותו הוא עיסוק בכספים, בביזנס, ביצירת ערך כלכלי,
     סך חובותיו גדול מהתשואה על חלומותיו,
112. מי שכל פנייה אליו היוותה צריכת תשומות במחסור, איום ממשי על תקווה לשלווה שלעולם לא תושג,
     ובעצם עסוק בלתחזק תחושת ערך,
113. מי שלא היו הדבר אמיתי, מי שהיו דבר לא אמיתי.
114. מי שלא יוותרו,
     אף פעם,
     לאף אחד,
     על שום דבר.
115. מי שלא יכלו להצמיד שני מטבעות של ניקל יחד, וחיים כמליונרים.
116. מי שלימד אותי, שתפישה רציונלית ‘מפרקת’ היא בעצם ‘קודרת’, ‘קשה’ ומצריכה המתקת חיים.
     הבנתי שזהו אחד מיסודות האי רציונליות; בהטייה לעטוף הווייה בכסות עליצות מזויפת.
     מי שמתפעל ממועמד פוליטי, כל פעם אחר, שבודק את התאמתם האמונית לאומנית של בוחריו, תוך תזוזה לליברליות רציונלית בפועלם.
     כך קורה, ושוב נחת שקונסרבטיב משווק את מסריו השמרניים בקמפיין שלו ליירוט משרת ייצוג פרלמנטרי או כריבון כריבון, וככזה מוכר במניפולטיביות אמונה ולאומנות, תחושת יחד, לבעלי תודעה רכה וזרוע קשיחה.
     אלה, אינם מתייגים את המועמד כ’סוחר המכוניות’, ‘מוכר הסם’ מפינת הרחוב. אינם מבחינים שהם, יחד עם רפי הרציונל קשוחי האמונה, שוולונטארית צמאים לרכוש את סחורת המועמדים, עושים זאת מתוך תחושת ערכיות ירודה, של שיוך קולקטיביסטי, כשהמניפולטורים נוסח מנהיגי קולקטיבים אלה רוצים לעמוד בראשם. כך, עושים זאת בשילוב של רציונל טיפול בתפישות מהותיות חשובות להם, חוששים מקולקטיב מאיים אחר. כה נמוך, פשטני, פלא שאמוניות ולאומנות הם בהתאמה שלילית לתבונה והשכלה?
117. מי שמאוהב, מתגעגע למוצר קודם,
     שונא את החדש,
     נמנע מלהחליף את המוצר המתבלה, בידיעה שישנא את התחליף,
     במקום לייחל לחדש המשופר, גם אם אולי יכזיב,
     וזאת באמצעות מיצוק רוטינות ומהיעדר תשומות אדפטיביות.
118. מי שמולקולה מזדמנת מסתירה לו מציאות כוללת,
119. מי שמטפלים בסוגיה באקססיביות, פטיש חמישה קילו, כדי לא לפגוש בה יותר,
120. מי שמטפלים בסוגיה רק בממד אחד שלה, מתעלמים מיתר המשמעויות הפריפריאליות,
121. מי שמיומן בפלישה מתארחת, לטריטוריית האחר.
     המיומנות הפולשנית איננה בהקטנת השפעתו, מינימיזציה של ספיחת תשומות.
122. מי שמייחס למלים הוויה ריאלית,
123. מי שמייחס לעצמו חוזק, עוצמה,
     ובעצם, מסמן בנחישות קומפורט זון צר,
     הקים ומתחזק מערכת התראה וגיוס סביבו
     שמתריעה, כשהוא בשולי האיזור,
     ומגייסת את סביבתו למנוע את צאתו ממנה.
124. מי שמספר מה היה לו, במה היה מעורב, ברקע, בערכים המנחים, בשיקול הדעת, בתגובות, וזה מרגיש כאילו אני צופה בערוץ 8.
125. מי שמציע לשלם את התשר בסיומה, כדי לחשוב ששילם את חלקו בארוחה,
126. מי שמשלם בבריאות נפשית אוזלת על טובין ריאלים מתכלים,
127. מי שמתווך לי תפישת מציאות כפילטר של
     1. הטיותיו הרגשיות,
     2. תפישותיו הביורוקרטיות רגולטוריות
128. מי שמתחיל סיפור ממצע אמיתי משותף, למחוזות שאינני יכול להימצא בהם,
129. מי שמתלה התייחסות, מענה, לסוגיה, ב- אורך, רוחב, עומק, תצורה, סיגנון, מראש, כתנאי למענה, לשאלתו שלו!
130. מי שחסו על תשומות כלכליות ואנרגטיות והקצו תועפות של זהירות.
131. מי שנסך בסביבתו אופטימיות שעתיד כלכלי זהוב אוטוטו יתממייש.
     קבל כסף מאחרים, כ’הלוואה’, האחר המיר תודעתית בעזרתו את ה’הלוואה’ ל’השקעה’ עד שהתייאש. לא ראה כסף חזרה.
     אני עד לכתריסר מקרים כאלה, לפחות. בפועל- יש להניח, שכנראה הרבה יותר. יש לו תפישה מוצקה, שבאה לביטוי מילולי, ש
     • עשה אחרים עשירים,
     • רימו אותו
     • דפקו
     • גנבו אותו.
       בכל המקרים, לפחות בהם אני עד, שספח תשומות ולא סיפק סחורה. בעצם, ווריאציה דומה לדמות הקודמת ברשימה- אימו, נטולת פוביות ומוכשרת יותר.
132. מי ש’ניהול חייו’ קפא בניהול ליטוף ראשו על ידי אימו, וליצירת האמצעים לכך.
     העניין הוא שאימו היא סוג של פסיכו-פובית עם הומור,
     כשהוא
     חולם על מליארדים
     מגלגל מליונים
     גרם לאחרים רווחי עשרות אלפים
     גבה מהם מס של אלפים
     וחב מאות אלפים.
     ואני תמה- איך ליבו עומד בכך.
133. מי שנפגע מהתנהלות מסויימת,
     אימץ אותה,
     ופגע שנית בעצמו, בעת שיישם אותה על אחרים,
134. מי שנשאל שאלה, שאין לו תשובה שמניחה את דעתו שלו עליה, מאשים את השואל בתוקפנות, מפני שהשואל חושף את חולשת יכולת מימוש האג’נדה שהנשאל מבקש לקדם.
135. מי שנשאלו לדעתם, ענו באופן לא מובן, והתמקדו בהעברת הרציונל לשכנוע בצדקתה,
136. מי שעיקר תשומותיו היה לדאוג לעצמו ולרסן את נידפותו, וכשנשאל כיוון ל’תיקון עולם’,
137. מי שפרקטית מתעל את עיקר תשומותיו ל’פיצוי’ אחרים על משוגותיו לאחר עשייתן,
138. מי שקל לו יותר, להגיד ‘כן’, ולנהוג כ’לא’, מאשר להגיד ‘לא’ ולנהוג כ’לא’,
139. מי שקראו לחמלה על הכלל והתכוונו לרחמים על עצמם,
140. מי שרואה, כהתנהלות חיים, את הוצאותיו והשקעותיו כנמוכות יותר ממה שהיו,
     את רווחיותן כמניבות יותר ממה שלא היו, [וזה נפוץ נפוץ, עצוב עצוב]
141. מי שרואה באחרים אמצעים להשתלטות על איומי נפילה שליטה או ערך עצמי, בגרסה המסיבית מגיב באי נוחות לכל חיווי של אי נוחות בהטלת אחריות על אחר שאפשר זאת, בגרסה האקטיבית מגייס את סביבתו אקטיבית, הגייסים המתונים למניעת אי נוחות, הגייסים האקטיבים לתחזוקה מעצימה, מתומללת, מודעת.
142. מי שרוצה מאחר טובין קונקרטי, ולכן מזמין אותו לטקס שמחתו, כלומר, תופש שמשלם על הטובין בחיוב נוסף של המיטיב.
143. מי ששורה עליו אימת הנורמטיביות, וכל יום ששי מארח את משפחתו והרחבה- מתכונת סיידר פייסח, לשם מכוון, זו הנאתו העיקרית. לא יעביר ביקורת לבן שיחו, יימנע מעימותים, באותה נחישות. יכול להיות שזו פרשנותו לאינטימיות.
144. מי ששחרר עלי שהוא מעדיף ‘טיפול יעיל באי שיוויון’-
     וואלה, יש לי יותר מ- 200 קלישאות, אף אחת מהן לא מדגדגת את הגליצ’עה הזו!
145. מי ששלמו פרמיה, תוספת, על אמון ויציבות, שבעצם לא נמכה להם על ידי המוכר.
146. מי ששתיקה עבורו, כמוה כתשובה נחרצת ומנומקת היטב,
147. מי שתבעו הכרה ברציונליות אמונתם,
148. מי שתבעו הערכה על אמונתם הדתית,
149. מי שתופש עצמו כרציונליסט ואני כהיפר נורמטיב, יעצור שיח בטרוניה ‘למה דחוף לך להשתמש במושג ‘קונקרטיזציה’ כשיח מורכב ומתנשא, וגם לומר ש’לא יוכל לקבל את דבריף כי אתה נוקט במלים קיצוניות.’
150. מי שתמה ביושר ובעצב שלא מתייעצים עימו וניהל יישום מערכת העדפות יצרית טהורה,
151. מי שתפישת החרות שלה מתמקדת בכך שיאפשרו לה לתחזק את הפוביות שלה, יגיבו אליהן חיובית, יאפשרו את קיום השלכותיהן.
     • הפוביות עצמן מצריכות תשומות סביבתיות,
       כאשר תשומותיה התודעתיות מופנות לאבחון מתמיד באיזו מידה האחר מאפשר את קיום השלכות הפוביות, האם (האחר) ישפריץ טובין, תשומות, ויסתפק במלל, מחוות, והנאה מעצם סיפוק הפוביות.
     • מעידה על עצמה, כמי שניהלה פעילות כלכלית של עסק כלכלי – I was not that good with loans.
152. מי שתקשרו עם חיות מחמד טוב יותר מאשר עם אנשי מחמד,
153. מי שתרומתם לשיח מתבטאת בסיוג תכני,
154. מינו את סביבתם כשומרי מצב רוחם,
     ובאו בטענות, כשמי שמונה עשה עבודה לא מספקת,
155. מנהלים חייהם בגישה טבעית אינסטינקטיבית מודעת, בה יניקת משאבים, לכשעצמה, מהווה תגמול מספק, מבחינת הסופח, לספיחתן.
156. מעוותי מציאות שהעלבון הגדול עליהם, שהם נתפשים כ’שקרנים’,
157. מכנה ‘התפכחו’, את מי שנטשו תפישות ליברליות והשירותים אותן בתפישות אמוניות לאומניות,
158. מנהל משרד שמצהיר שכל המחשבים במשרדו הם חלונות xp, מפני שזו גרסת החלונות הטובה ביותר.
     המניפסט הוא לא על חלונות. עליו.
159. מערכות הפעלה אנושיות חשופות.
160. מפעילי עוצמה מתמדת כדי לחפות על חולשה, מבוכה, פחד, מקננים,
161. מצמצמי חיים לציר בין שני קצוות, ועליהם סובבים חייהם,
162. מצמצמי חיים לציר בין שני קצוות, ומצפים שחיי סביבתם תסתובב גם כן,
163. מצמצמי מציאות לדיכוטומיה של שתי אפשרויות פעולה,
164. מקור המוטיבציה המניעה לפעולה היה זולתם:
     1. ריצוי
     2. חשש
165. מַקצי תשומות אנרגטיות לשימור חזות מעולצת כשהמבנה האישיותי הוא איום מתמיד בהתפרקות לאותנטיות אימננטית, תגובתיות מצוקתית בלתי נשלטת.
166. מתוק,
     חסר ביטחון חתרן אישור,
     נחרץ לצרכיו ורווחתו, הססן ליֶתֶר,
     מטה את שאריות המחסור האנרגטי הנותרות לרווחה אישית, ישירות,
     בעל כישור להחיל על סביבתו את ההכרה שישנם כישורים נוספים לשיתוף. שאינם- לא כישורים שממילא לא ישותפו.
167. מתכנסים הזדהותית; השוני בינם לבין מצביעי ליכוד הוא בפתק שמשלשלים בקלפי.
168. מתנבאים על מה שקרה בעבר, כלומר, אחרי המקרה אמרו שחזו אותו.
169. מתמירי שאריות בריאות נפשית נידפת-
     צובטי שחלות, שורטי טחול עד זוב,
     לקומודיטי עובר לסוחר,
     עבור ליטוף(ונצ’יק), וירטו-קונצפטואלי.
170. מתעלי שיח לכיוון תחזוקם הרגשי.
171. מתעלים את שאריות כוח אישיותם להתעקשות עוצמתית למניעה וצנע, שם רווים עוצמה.
172. מתעלים עוולות (כאילו) אוניברסליות מגייס צדק גנרי, בעצם, לפתור את מצוקתם.
     סופחים מכך שילוב של תחושת ערך צדקנית, פרקטיקה מטפלת באינטרס.
173. נברנים מולקולריים, מייחסים לאחרונת המולקולות של אירוע לשיבות זהה כלכל שאר החלקים.
     בדרך כלל זה סוג של, ז’אנר תקשורתי – מצ’עמם שבא למות,
     כשזו דרך התנהלות- מסוכן לבעליה ולסביבתו.
174. נידפים קפוצי גבות,
     נחרצי ארשת,
175. ניחן בבגרות מנגנון דחיית סיפוקים של בן שנה עם תאוות מימוש של אוליגרך פוסט סובייטי, נהגה- סובֶטי.
176. נתבו את כל תשומותיהם להשתלט על החרדות המפעפעות בניסיונות נואלים לרסנן, או להתכונן להפרת השלווה שלא באמת קיימת הבאה,
177. ניהלו אורח חיים דתי ללא אמונה באל,
178. ניהלו אורח חיים חילוני תוך אמונה בו.
179. נתן בראש למאסלו: מי שמובחן לי, ספר לי שאהובתו מאבחנת שהוא ממוקד בקומות מאסלו התחתונות. התכוונה שהוא עסוק ביצריו, והחצנתו את מצבי אי-הנוחות בהם אינם מסופקים.
     רציתי להכות את עצמי שלא עליתי על כך לבד: הוא הרי מקונן בקומת אפס ההשרדותית: לקח את הפירמידה נתן לה בקוצה, ניתצה, ריסק את ההיררכיה, נותר ללא תשומות, את כל רבדיה שיטח לקומה השרדותית אחת.
180. נתפשו כתקיפים ונחרצים ובעצם הגיבו נוירוטית לחרדותיהם.
181. סברו שרגישותם היא מתת אל, ומאחרים נמנעה המתת ביציבותם.
182. סופחים אנרגיה מתגוננת מהרעפת טובם.
183. סיפר לי שחלומותיו, שנים, מתאפיינים במוראות, אכזר נוסח קרבות בימי הביניים.
184. פאם פאטאל.
     מיניות קטלנית, בעיקר כלפי עצמה. מפלרטטת עם כולם, “כי זו אני”, כי “הייתי רוצה שכולם יאהבו אותי”, “לרצות את כולם”, “שילכן לישון כשהם רוצים לזיין אותי.”
     במקביל, ליד,2424 לצד, ומבינה שהיא קורבן.
185. פסיכוטים- בעלי תודעה רחבה, שדופקים את ראשם על דפנותיה, ונלחמים על מימוש תביעתם להיתפש כרציונלים,
186. פעלתנים שרוצים להיתפש כפילוסופים,
187. פרטים שראו עצמם בקונטקסט עדתי,
     תבעו שייצוג עדתם תקבל יותר הערכה ממה שמקבלת,
     והיו מתוסכלים כשלא,
188. פרקט-רומנטי, או רומנטו-פרקטי,
     מי שבנחוישות מעשית רדף אחרי רעיונות רומנטיים,
     לא רדף ברומנטיות אחר רעיונות פרקטיים.
189. צ’חצ’חים פורעי גבולות בנערותם, שבגרו והתמצקו לזקיינים שמרנים,
190. קונסרבטיבים אותנטיים, מהשחלות, שמסתירים את, מרגישים אי נוחות עם נטייתם זו, שמבינים בתפישת נורמטיביותם, שאינם רוצים להיתפש בצד הייצוגי של הקונסרבטיבים, שכן הייצוג שלהם נמוך, נחות בעיניהם. לכן הם היברידים- קונסרבטיבים אמיתיים ‘שלא נאה להם להיות שם’, אז מאד רוצים להתפש בעיני עצמם, כלא שייכים להם, אלא כ’פרגמטיים’. בורחים מהייצוג. ‘לא נאה’ להם לראות את עמיתיהם לקונסרבטיבייות ולהיתפש כדומים להם. כמו מי מהמזרחיים שחוששים להיתפש כערבים,
191. קונסרבטיביסט שרוצה לעגן את הסדר החברתי בערכים לא רציונליים- סמלים כיבודי סמלים, ערכים מקודשים, מפני שלא סומך על עמיתיו שיקיימו את הסדר בלעדיהם.
     בעצם מתייחס לסדר החברתי כערך עליון כשלעצמו, ולא כאינסטרומנט לחיי פרט טובים יותר.
192. ראיתי מי שתבע יחסים בי-לטרליים עם נגישות רסיפרוקלית א-סימטרית,
193. רבים, שלא הבחינו בין ‘התכנסות מרצה’, לבין ‘זרימה’ של סיטואציה, בשניהם יש הקצאת תשומות, כשהראשונה היא הנאת המרצה מריצוי, מניעת אי הנוחות של פוטנציאל הקונפליקט, השנייה היא קשב לסיטואציה.
194. רגולטורים אימפריאליסטים קולוניאליסטים, שלא הבינו היכן הם מסתיימים ומהו מחוז האחר,
195. ואחיהם שהתייחסו לרגולציות שלהם כאל משאב טבעי, וציפו לגזור קופון תודה או לפחות הכרה כאשר החצינו שהנמיכו את רף הרגולציה הטבעי להם,
196. רואים בהשתתפותם בנפנופי דגל במחאות כ’לוחמי חופש, חירות, דמוקרטיה’, מפני שהם מוטים להוציא אנרגיה ישירות ומיידית על עצמם, לא באופן כללי למרחב, לא כשאין תמורה מיידית וברורה.
197. רומנטיקנים, ג’אנקיס של ריגושים, שיודעים לתת טובין רק כחוויות לפסיכולוגים אנתרופולוגיסטים,
198. רוצים לינוק משאבי סביבה, ולא פחו להיחשב כ-לא.
199. רפובליקנים בהצבעתם ומייחלים לחמלת שלטון,
200. רצו להשפיע על תהליכים, על העם, המדינה, האזור, על הגלובל, והתמקדו ביצירת אנרגיה מתועלת אליהם.
201. ש- 15 לא-חשוב-המטבע שהוצאו עליהם נראים להם כ- 1.5, ו- 15 שהוציא על אחר נחשבו כ- 150.
202. שאפו לחשיפה, אבל לא לשים ת’תחת על השולחן,
203. שבחתירתו לריאל פוליטיק שכח שיש
     1. לבוא מעמדה ברורה
     2. ולרכך את יישומה,
        והעדיף לרכך את מקור העמדה ולהבהיר את יישומה.
204. שהאמת התקשורתית הייתה כה חשובה להם, שתרומתם לשיח התמצתה בתיקון האחר, ובגרסתם המרוככת- לאחר מעט אמירה היתר היה הסתייגויות,
205. שההפרדה בינו כסובייקט לבין אובייקט אחר- לא קיימת. משליך על אחרים את תחושותיו ותפישותיו באופן שהמציאות היא סט הערכים הסוביקטיביים שלו,
206. שהבהיר לי, שכשאני משתמש במלים נחרצות, קיצוניות הוא לא יכול לקבל את הנאמר,
     וגם גוער, שכשאני משתמש במושגים גבוהים לועזיים אני מקטין את התכנות הסכמתו,
207. שהחיים קשים להם,
208. שהעטיפה היא מהותם,
209. שהפחיתו לעצמם ערך, בקביעות,
     • תת ז’אנר: ציפו שאחרים יסתרו אותם,
     • תת ז’אנר: התבאסו שאחרים הסכימו איתם, יאמרו את אותם אמירות שהם אמרו קודם.
210. שהקפידו, מראש, לשטח את תנאיהם, שכן כל אינטראקציה הייתה בהסכמה, ולא הבינו למה נתפשים כחלשים או כלא הגונים- שכן ההסכמה הגורפת הייתה ללכת לעזרתם,
211. שהתקשו לשלוח ידם לארנקם ורצו להתפש כנדיבים,
212. שחשבו שבכל עת שהם נמנעים מלהחיל את נטיית התניית הרגולציה באופיים ייחשבו כנדיבים,
213. שייחסו לאחרים ‘טעם טוב’ בשל אהדתם את טעמם,
214. שכשהתבקשו לעשות משהו ראו את הבקשה פלטפורמה לביטוי אישיותם על חשבון מילוי הבקשה,
215. שלא מבחינים בין חוויתם הפרסונלית פרטיקולרית לתופעה גלובלית אוניברסלית.
216. שלא רוצים, מוכנים, יכולים להקצות משאבים לתחזוק או תשתיות חיים,
     וכן הון ליירוט רצון או צורך, שהיה זול יותר אם היו מתחזקים תשתיות,
217. שמולקולה מצבית, זמנית, הסתירה מציאות מתמשכת,
218. שמסבירים תופעות. שקרו. בעבר.כשהתופעות הן חיצוניות למסביר,
     מציאותיות – נחוות על ידי תודעות בלתי תלויות,
     ההסברים היררכיים, נתונים למבחני תקפות,
     יכולים להיות מוחלים עתידית על תופעות דומות,
     נפקי הסברים אלה קרואים ‘פיזיקאים‘.כשהתופעות הן פרסונליות, בין אישיות,
     שעוסקות עיקר בתפישות תודעתחיות, ערכיות,
     בעיקר של המסביר,
     אלה מניפולטורים תודעתיים, מתחזקי תדמיות, יצרני נראטיבים.
219. שמרן, שלא שולל את קיום האל, שרוצה ממשלה חזקה, צביון לאומי, עם סנטימנט חיובי לטקסים וסמלים לאומיים, שחי ביישוב קהילתי הומוגני, שמעיד על עצמו כ’ליברל’ כ’אינדיבידואל’ ותומך בחוק ההדחה 90 נגד 1 ח”כ:
     1. שמרן בעד חוק ההדחה: מתבקש. טבעי.
     2. ליברל נגד חוק ההדחה: מתבקייש, מצ’עמיים.
     3. שמרן נגד חוק ההדחה: וואלה? מעניין. מה המניע הנסתר? אין? פשששששש, מעניין מאד.
     4. ליברל בעד חוק ההדחה: אוקסימורון. אין חיה כזו.
220. שמרן שמתלונן ש’לא מחדשים לו’,
221. שמרנים העומדים על זכותם להיחשב כליברלים,
222. שמרנים מזדקנים, חותרי מעשה או לפחות מסקנה סופנית,
     שלא נסחו רעיונות אחד בחייהם,
     המתלוננים ‘מה חדש?’, על רעיון,
     שבהשלכתו מדגישה את היותם חלק ממי שאינם היו רוצים להתפש כמותם.
223. שמרנים פרקטו קונקרטיים שאינם מאמינים לאיש וחושדים בכולם, שאת דברי נתניהו מקבלים ללא עוררין בשקיקה וכמיהה ומנפקים לו אשראי שלהוריהם ולילדיהם מעולם לא נתנו,
224. שמתייחס למחווה רגשית, כאל קומודיטי ריאלי;
     יניקת קומודיטי ריאלי
     הרעפת מחוות רגשיות.
225. שניים, שעל פניו אין שום נקודות דמיון או ממשק ביניהם. ואכן אין.ועם זאת, שניהם דומים ב-
     1. התמרה אינסטינקטיבית, ישירה, של כל גירוי חיצוני על תפישת הערך הפנימי
     2. שקיפות המאפיינת את הקרנתם החוצה את מצבם המנטלי,
        1. על סביבתם,
        2. את ציפיתם הבלתי מתומללת – הם אנשי כבוד, לא מודים בכך לעצמם – שסביבתם תתגייס לעזרתם לניהול חיובית את תפישת ערכם,
        3. את אכזבתם ממי שנמנע ממילוי מטלה זו שהטילו עליו,
        4. עמידה על מקח, אם משמעות גירוי חיצוני כלשהו, היא הורדה בערכם,
     3. את עיסוקם בעצמם,
        1. ההולך ומתעצם עד היעדר קשב לכל דבר שאינו עוסק ישירות בהם, או שיש לו השלכה עליהם,
        2. יש מי שצמצמו תודעתם לגירוי אחד או יותר המתווך בתפישת הערך שלהם. אצלם זה ישיר, מיידי, התווך הוא טכני, זמני, חסר ערך,
        3. הם נטולי אנרגיה לטפל בכל מה שאינו מתממשק לטיפול מיידי בתחושת הערך שלהם,
        4. כל עיסוק בעצמם מותמר מיידית לתפישת ערך עצמית,
           מהצד המאויים שבה, כלומר כל גירוי חיצוני נבדק על ידם, האם יש לו השלכה שלילית על תפישת הערך העצמית שלהם,
        5. במקרים בהם יחושו ש
           1. ייתכן שבגירוי החיצוני יש פוטנציאל להפחתת ערכם,
              לא יהססו לברר האם בכך עוסק הגירוי,
           2. הערך שלהם פחות מהיכן שהיו רוצים שיהיה,
              לא יהססו להתדיין, להכנס למשא ומתן, לעמוד המקח, במאמץ לתקן את הרושם, לתבוע את עלבונם- כלומר להשיב את תפישת ערכם המאותגרת לנדנה,
           3. יעשו זאת
              1. בציטוטים ומובאות מאחרים, שבועות, בגרון ניחר ובעוררות רגשית,
              2. והטכניקה הבסיסית המאפיינת- יהיו במלל מתמיד, כדי אולי פחות לשכנע, אבל לחסום את מה שאולי יותך בהם, ולא יוכלו לקבל
226. שנשיפות אוויר היוו שפת התבטאות אותנטית.
227. שסחרו בדימויים, רצו לפרנסתם, לא הצליחו – למחייתם.
228. שעבור, שיחלוף פרוצדורות, או פירוט הֶקְשֶר לסטרוקטורה הוא נושא שיחה מרתייק,
229. שראו בחוסר כבוד לתפישותיהם
     • חוסר כבוד לעצמם,
     • עד כדי פעולת אלימה שננקטה כנגדם,
     • שכן הרגישו מוכים.
230. ששיקרו את זולתם כדי לתחזק את עצמם,
231. שנמלטו מחייהם, מניהול חייהם שלהם,
232. שתחזקו ייצוגי תדמית בכל הווייתם,
     וחשדו כל הזמן בסביבתם שקולטת אותם,
233. תבעו כבוד ולא ספחו הערכה, והתפלאו,
234. תיעלו אהבה, את אהבתם לעצמם באמצעות גילויי חרדה,
235. תיעלו חוזקותיהם לשימור חולשותיהם,
236. תפישה שבה אמירה מעצם אמירתה היא מציאות קיימת,
237. תרומתם לשיח הייתה תיקון רגולטורי לקיים בתודעתם, והתפלאו להתפש כמשעממים.

התוכלו, ילדים, למצוא מי מכם והיכן?

בין הפותרים יוגרל

מה המשותף להם?
פגשתי בהם, במו ישבניי ישבתי איתם, רבים מהם חבבתי, חלקם אהבתי,
לי – מרתק,
לעתים עצוב.

היה מי שאמר ש’הנחתי על צלחת הפטרי’,
ש’תחבתי למגירות’,
ואחר ש’המרתי חביירים לקיבוץ מיקוד.’