בעידן הפוליטיקלי קורקט, צרחת אי-הנוחות היא הביטוי בו אני בוטייח אותנטית

פגוש פוגייש פגשתי: דברים בשם אומרם – עלי

לא ליברלי ולא נעליים

נכתב לי, עליי:

לפי הבנתי יש פער בין הערכים הליברלים שאתה מדבר בשבחם,
שמכירים שאין אמת מוחלטת, שיש בהם סובלנות לעמדות שונות ויש בהן סימני שאלה ולא רק סימני קריאה, שיש בה ביקורת עצמית ולא רק כלפי הזולת, לבין השיח שאתה מנהל אתי
אבל כנראה שלא רק אתי,
שאין בו בחוויה שלי את הערכים הללו.
אני חושב שגם אם אני טועה לחלוטין בהבנה שלי אותך,
היה ראוי שתשאל את עצמך מה גורם לאדם שאינו אימבציל מוחלט לטעות בך ואולי מנסה להפיק לקח אישי במקום לעסוק בהאשמות כלפי וכלפי רבים אחרים שרואים את העולם שונה ממך.


חודש אחרי שקיבלתי טקסט זה,
שלחתי את הטקסט הבא:

אוזני הערלות, הבלתי מוזיקליות בעליל, שומעות, תודעתי המתקהה מבחינה באי-הנחת, שלך, מהביטוי שטבעת – צפרדע.
[להזכירך, שאלת ‘… כמו צפרדע?’ ‘אכן’ עניתי.]

בפגישתנו האחרונה עלו כמה נושאים,
שבצ’יעמומיי הייתי טורייח – לא טורח, עבורי זה עניין וכייף! –  לברייר
עם זאת יודע, ידעתי, ש
השכחה (שלי) תסיג את הנינוחות,
השכחה (שלי) תשיג ותמגר את זכרוני,
הפרקטיקה והצורך תביס את הפאן (שלי),
ומכיוון שאנחנו מתנהלים על פי הקלנדר שלך –
רואה? אתה המנצייח, הדומיננט, הקובייע, ההוא שהעניינים מתקמרים על פי העדפותיו –
מניח שהדיון בנושא- לא יקרה.
חבל, לא באמת נורא.

לאור זאת
מכיוון שמאד מאד מעניין אותי,
לדעת איך משתלבים,
היותי נתפש על ידך כנפק של אמיתות מוחלטות
– עם תפישתי את עצמי,
 
אנשי מכירות מדגישים את הערך לאחר what there for me
טיפול בתחושת הצפרדייע המלמדת בהיותה פסיבית בשל הצפייה בה,
מאפשר לך את הטריגר ללמד אותי משהו אקטיבי.
 
אתה שואל חזור ושאול, כאשר אתה שוקל האם להשקיע אנרגיה
האם חשוב לך‘?
משל מדובר בתרומת כבד מציל חיים, או לא.
 
מבחינתי השאלה היא חשיפת, החצנת, חגיגת מחסור שלא רוצה שמי ממכריי יהיה בה, וודאי לא אני.
 
האם חשוב לי?
מאד.
 
כאיש לא מעשי המנסה לטפל ב’פאן’ וב’מעניין’ מאד מאד.
 
האם יש לכך חשיבות פרקטית?
ממש לא.
 
לכן,
מגלגל לפתחך,
החלט, האם
  • תנפייק לי 800 מלה על ‘ניפוק אמיתות מוחלטות’ בהקשר אלי,
  • לא תנפייק כלל,
  • כל מה שתמצא לנכון.
מצדי,
מתנשא כפייתי שכמותי-
אמשיך לאהוב אותך באותה מידה,
ללא קשר לדבר או לתשובתך.

אשמח מאד לנפק. מעדיף בעל פה. מתאים?

אני מעדיף
בכתב.

כך נוכחתי המאיימת מתאיינת,
הן מבחינת היותי,
הן מבחינת תוכן,
משאיר את הכותב עם עצמו,
מתי שהוא רוצה,
היכן שהוא רוצה,
ללא הפרעה.

אז אשלח את מה שכבר כתבתי לך בווטס אפ

— הטקסט בפתיח הפוסט נשלח שוב, כלומר ב’מזגן’ נשלף כרלוונטי —

ממחזר טקסט?

בהחלט. אין לי בנק של קלישאות כמוך אבל מצאתי אמירה מוקדמת

תודה,
ניסיתי,
ניצחת.


על הנכתב

  1. לא אסתטי, בעיניי, להגיב, שכן אני המותקף,
  2. תגובתי לא רלוונטית,
    1. פער בין ייחוס ‘היות’ ל’חתירתה’
    2. האמירה של Evelyn Beatrice המיוחסת לוולטייר, בטעות,
      זה שלא מסכים, או אפילו מזלזל באמירתך אינה מהווה – לא מרצוני ולא מיכולתי – איסור שלי לאמור אותה.
  3. הרבה יותר חשוב החיווי.
  4. בעידן הפוליטיקלי קורייקט
  5. לא מתאפייק, ומצרף את הסיפורון הבא:

אביהו מדינה אמר על השיר ‘איך הוא שר’:

“תראו תראו איך גם זמרים אשכנזים יכולים לכתוב שירים כל כך יפים על זוהר ארגוב”

ואף השמיע את השיר מספר פעמים במהלך התוכנית.

דני רובס השיב, שהמשפט של מדינה מכיל שלוש טעויות:

– “לא התכוונתי שזה יהיה שיר על זוהר ארגוב,
– אני לא אשכנזי,
– לא שזה משנה משהו ואיך תראו? זה רדיו.”

Share

One thought on “פגוש פוגייש פגשתי: דברים בשם אומרם – עלי”

השאר תגובה