פגוש פוגייש פגשתי – סופחי תשומות

מוקדש* לתורמים** לסביבתם*** בצריכת**** משאביה*****

סוג של פרזיטיות:

ניהול חיים בגישה טבעית אינסטינקטיבית מודעת, בה יניקת משאבים, לכשעצמה, מהווה תגמול מספק, מבחינת הסופח, לספיחתן.

סיוגים

מי

כל הפרטים מנהלים אינטראקציות עם פרטים אחרים, משחר לידתם, בהן תגמול הניתן על טובין נינוק הוא עצם יניקתו.

עם ההתבגרות ועיצוב האופי אנשים נבדלים במידת שאיפתם להשיב תגמול נאות נתפש לאחר על טובין נלקח ממנו.

בקיצון, יש מי

  • שמשמר התנהלות תינוקית, בשאיפתו לינוק טובין כשהתגמול, מבחינתו הוא היניקה,
  • שמטפח התנהגות הורית כלפי פרט אחר, מבקש להיות נצרך
  • שנרתע ממצבים מעין אלה, ומקצה משאבים רבים למניעתם.

ממי

התנהלות של ספיחת משאבים כתגמול אינה נעשית מול כולם.

התנהלות זו נעשית מול מי שהסופח המיומן מאתר באחר כמי שיש לו משאבים אלה, וניתן לינוק אותם.

מתי

כדי לשמר את היניקה, היונק יכול לתת הפוגת התרעננות, חידוש משאבים.

מה

היונק לא יונק הכל, גם אם יכול.

חלק מכך, כדי לטפל במניעת תפישתו את עצמו כטפיל.

הדדיות

יונקי משאבים נבדלים במידת נכונותם ליניקה מהם.
כמאפיין זמינותם לנתינת משאבים נמוכה – אחרת לא היו נחשבים כיונקים,
ובה בעת, בעת שנצרכים לשירותיהם הם:

  • נוקשים בנתינת המשאבים,
  • מיחצנים את המתת שנתנו כבעל ערך רב, והצריך תשומות רבות לתיתו.

פרדוקס

על אף הנטייה האנושית הרציונלית,
לשלם מינימלית על טובין מקסימלי‘ – צרכנות נבונה
תגמול מקסימלי על תשומות מינימליות‘ – יעילות
מעטים הם החושבים על עצמם כסופחי תשומות ללא תמורה הולמת לצריכתם.

עם זאת, ככל שמיומנות ואינטנסיביות היניקה גבוהה יותר, כן תחושת המחסור, העוני מתעצמת שמראש היא גבוהה, בבחינת:
‘משביעו רעב מרעיבו שבע.’

 


* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.

** לתורמים –  ייצור והבאת ערך,

*** לסביבתם – מי שנמצאים איתם בממשק,

**** בצריכת – לקיחה ושימוש של טובין מתכלה,

***** משאביה – טובין כלכליים, ורגשיים, שנתפשים כמקדמים את מי שרוצה לסופחן, ועולים כלכלית ורגשית ליצירתם.

Share

השאר תגובה