דימיון, איך הוא קשור?

מניח, שאבולוציונית, הדמיון האנושי התפתח יחד עם התפתחות הציד שהוא שלב אחד אחרי הליקוט, לא-יודייע-מתי.

בעוד שליקוט הוא פעולה שיסודה פשטות, אינסטינקטיביות, מיידיות, אינדיבידואליות,

פעולת צייד, על ידי אדם- אבחנה ואיתור חיה פוטנציאלית, תכנון, מעקב, והתקפה,
הצריכה הבנה טקטיקה, אסטרטגיה, תכנון, והשראה מהו הטובין, התגמול, שיתקבל מביצוע מוצלח של הקצאת התשומות והמשאבים מפעולת הציד המסוכנת.

מעצם הווייתה הבלתי מיידית, פעולת ציד מכילה ממד מנטלי, שמתווך בין התעוררות הרצון למימוש מוצלח.

בניית הרצון, התנועה לכיוון הניצוד, כיוון האבן לעבר הניצוד, שכלול השיטה, שיתוף העמיתים הם הכלים המנטליים שאפשרו את הציד והיוו את ערש הדמיון.

מניח, בלא ידיעה תומכת, בלי להתמודד עם מה נחשב כשפה-
נהמה מסבת תשומת לב היא ישירה מדיי להיחשב שפה,
צייד פשוט יותר להגדרה,
שצייד הקדים את התפתחות השפה הסימבולית והן את החקלאות, שכן הצריך כישורים מנטליים פשוטים יותר והתיווך בין התעוררות הרצון לבין יישומו צר יותר על ציר זמן.

ככזה, הצייד היווה ערש פיתוח הדמיון כדי למקסם את מימוש הגירוי. אז. ועתה.

מה שהתרחב הוא הפער בין התעוררות הגירוי לבין הקשר הישיר של הניצוד או אבסטרקטיות הטרף.

Share

השאר תגובה