משך הקריאה: 139 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
Pune – Goa
עם טרודי, עובדת סוציאלית גרמניה, מבוגרת ממני מעט, מייצר קרבה פרקטית מיידית. אנחנו באותו אוטובוס מפונה לגואה. היא מסבירה לי, אחרי שהקדימה שאלה ‘אם היא יכולה להיות אינטימית אתי’ שהיא במצב של אישה כל 30 יום. ‘יופי’ אני עולץ בשמחתה, ‘אם אחתים את הפד’ היא משתפת, ‘יהיה לא טוב, ועליך להתריע אם אכן זה מה שקורה’ מגייסת אותי למצב. ‘מצויין’ שמחתי גואה.
מתוודעים שמית, מעדכן אותה בשורשים הגרמניים של שמי. בנדיבות היא מציינת שמזהה בי אלמנטים גרמניים. ‘יש בי אלמנטים אלה, ככל הידוע לי, רק מצד אחד, וגם זה לפני מאות שנים, ובכלל במקום השם הייתי מבכר את הסדר והמשמעת’. ‘אכן’ היא מאשרת ‘היתרונות הגרמניים’. היא מחווה את ידה אופקית על חזה, ‘עד לכאן’ לא ברור לי אם מתכוונת מלמעלה או מלמטה ‘אתה נראה כמו German Baker’ היא קובעת. ‘yah yah’ אני מאשר ושמחתי גואה לשיאים חדשים.
היא מפתה אותי לרכוש vora מטוגן- פולי חומוס ואפונה אפויים. משלם עליה ומסמן לה בפטרונות על הסיטואציה. ‘אני שמחה שאתה איתי על הנסיעה’ היא מציינת. ‘גם אני’ מתוודה בכנות וללא פירוט, ומוסיף ‘שאת איתי’. ‘למה אתה שמח שאני איתך’ היא מבררת. מביאה לביטוי את אישיותה הקונקרטית, שלא לומר אלגוריתמאית, ‘כי את מאפשרת לי להביא אלמנטים מאישיותי, במובנה הרחב, לביטוי’ אני משיב. “oh yah yah” היא שמחה. ששה שבועות באשרם שלה,שבועיים בשלי.
בשלב כלשהו בנסיעה, אני עורף את צווארו של בקבוק קולה שמוצא, משתין לתוכו, ומשליך אותו החוצה, וזאת כדי ללמוד, שכמה דקות לאחר מכן עוצרים.
האוטובוס מעט מתקלקל, עוזר הנהג צולל תחתיו לקרבי המכונה העתיקה והמנוע חוזר לחיים. טרודי מבקשת שאפרוש את שמיכתה באופן שתוכל להתרוקן מאחוריה כמסך. פרסתי, ואף הפניתי באבירות (האמת – לא נעים להסתכל) את ראשי.
17.1.04
