זכויות קניין רוחני- לא

להלן התחזית, ועיקרה תחילה

בארבע מלים

זכויות קניין רוחני – לא.

במעט יותר

להערכתי, עוד במאה ה-21,
האנושות תשנה מגמה, ותיסוג ממאמציה החותרים להגן על זכויות קניין רוחני.

השינוי ייעשה בשל (סדר חשיבות שלא סגור עליו):

  • קושי להגן על הזכויות,
  • לגיטימיות שרירות ההגדרה,
  • היות ההגנה חסם התפתחות,
  • הצורך לטפל באימי האי-שיוויון בהנגשת משאבים.

הגנה

ההגנה על קניין רוחני בעייתית ליישום;
שמירה על רעיון שיצא מהתחום הפיזי-אישי של בעליו- מוחו ותודעתו, צורכת משאבי שמירה רבים ויקרים בשל

  1. מורכבות המשמעות 'לשמור' על רעיון תוך הפצתו.
    מפני מי? על מה?
  2. בקניין רוחני, קיימת בעייתיות אינהרנטית, מובהקת, בקביעת גבולות הקניין, שהם- הגבולות הרעיוניים הנתפשים, מועדים לפרשנות ומהווים פוטנציאל מתמיד לחילוקי דעות בין מי שמגן על רעיונותיו ותכניו, לבין מי שרוצה לצרוך אותם בלי לשלם פרמיה על השימוש בהם.
    לא בדקתי את יחס העימותים משפטיים בסוגיות קניין רוחני לבין קניין מוחשי. הייתי מצפה שנתח הסוגיות המערבות קניין רוחני נמצא בצמיחה מואצת בהגדלת חלקו מתוך 100% המקרים לעומת סוגיות העוסקות בקניין המוחשי המצטמצם בחלקו היחסי.
    ממניח שיש סטטיסטיקות בנושא- מעניין אם תומכות או מפריכות תזה זו.
  3. קלות שימוש יישום רעיון בעת שיצא מרשות הפרט ההוגה אותו:
    • בשונה מקניין מוחשי מסורתי, מטבע הווייתו, רעיון קניין רוחני מצריך יכולות מנטליות נוספות, מהמעלה השניה, כדי לתפוש אותו.
    • ועם זאת, בהתגברות על סף כניסה זה, רעיון רוחני, נתפש על ידי תודעתנו וחושינו ומועבר אלינו בקלות יחסית ללא צורך, או צורך מועט בתָוַוכים (אמצעים מתווכים).
  4. פיתוי לקיחת סיכון של המפרים את הזכות לקניין רוחני:
    • הדיבידנד על יישום רעיון בעידן שהעלה דרמטית את תקרת תשלום פרמיה לנכסים שאינם מוחשיים,
    • וזאת בעלויות ייצור הולכות ונמוכות – תשומות רוחניות בעיקרן עם תשומות ייצור מסורתיות זולות יחסית – אטרקטיביות להפרתן.

שרירות

בשונה מהגנת זכויות קניין מוחשי, לזכויות קניין רוחני נקבע תאריך תפוגה. שרירותי.

ברור לבעל הקניין, למי שחושק בו, למחוקק ולאוכף, שזכויות ההגנה יפקעו בעתיד כלשהו.
לא האם יפקעו.
השאלה מתי.

אם כך, אינהרנטית, אם הזכויות יפקעו על ציר זמן שרירותי,
לא בשל מפנה אורגני במהותו,
בחקיקה שרירותית ניתן להאריכן או לקצרן,
אולי אין לקיום הגנה על קניין רוחני ההצדקה כלל?

חסם התפתחות

ההכרה, ההגנה על מימוש רעיונות, מהווה חסם התפתחותי;
המאבקים בתחילת המאה ה-20 בהגבלת, יש היאמרו בהתאמת/ סנכרון כוחם של תאגידים מונופוליים כספקי נפט, חשמל, מסילות ברזל, מכוניות, ייצור ואספקת פלדה, ובהמשך תקשורת, הייתה דוגמא לתפנית קודמת, U Turn;
ממצב של העצמת ושכלול הגנה על פטנטים וזכויות במחצית השניה של המאה ה- 19, נעשתה פניה מתקנת, מעבר, להגבלת ההגנה.
נעשו פעולות ד-פרגמנטיות של פירוק חברות ומניעת בעלויות צולבות.

פעולות משמעותיות אלה ננקטו בשל לחץ בוחרים על הממשל האמריקאי שזכויות מוקנות על פי חוק המשמרות את יתרון דורשיהן,
על אף הגיון וסבירות שהנחה בעת שחוקקו את חוקי ההגנה,
משרתות היגיון נתפש מסוים ובעצם גם פוגעות ברווחת הכלל.

פגיעה משמעותית נתפשת בתפישת רווחת ההמונים- נגישות מופחתת למשאבים ותגמול, שנתה את מרכיבי היררכית ההיגיון והסבירות הראשוניים שהנחו את המחוקק בהגנת על זכויות הקניין. בעקבות זאת נעשה שינוי מגמה, נחקקו חוקי אנטי טראסט, שלא מתיישרים על פי ההיגיון המשמר זכויות מונופול אך מנותבות לשמר את רווחת ההמונים כחברה.

המעניין, שפעולות אלה נעשו בעיקר ודווקא בארה"ב, קפיטליזם ריאקציונרי נוסח המאה הי"ט, שדגלה בהתפתחות כלכלית מואצת, חבה את שגשוגה החל מהשליש השלישי של המאה ה- 19 ועד עתה, הן לשמירה על זכויות הקניין, ולא פחות להגבלתן.

טיפול באי-שיוויון

הדרך הרציו-אבולוציונית לטפל בפרגמנטציה של העושר- אחד מהאתגרים המשמעותיים ביותר הניצבים בפני האנושות בעשורים הקרובים- המגמה המתעצמת של בעלות והחזקת מעטים מתמעטים בנתח גדל של ההון האנושי הוא, להערכתי, לבזר, לפזר במובן של לא להגן, את ועל הידע,
ולהנגישו בעלות אפס לכל, וממילא למי שיכול לעשות בו שימוש מטעין בערך מוסף
.

ידע שלבעליו יש עניין לשמור עליו חסוי- יישמר בקנייניו המוחשיים, בלא עזרת חוקים מגוייסים לשימור השימוש בו.
להערכתי, מגמה זו תקרה מפני שתחת הכותרת 'להגן' על קניין רוחני,

יש יתרון לגודל, לבעל אמצעים להפעיל פרוצדורות לגאליות עוצמתיות שנבצר מהצד השני במצב של

  1. היות בעל האמצעים גם בעל הרעיון, יכולתו להגן על רעיונו גדולה יותר
  2. היות בעל האמצעים חומד את הרעיון, מתקיף את בעליו, ובעצם ביתרון משאביו יכול להתיש את בעל הרעיון.

תוספות

היסטורית

מאז שחר האנושות, פרטים מקדישים חלק ניכר מתשומותיהם לשמירה על קניינם.
בעלי קניין נמצאים במצב של התחבטות מתמדת,

  • האם להקצות משאבים אנרגטיים לשמירה על אחזקת הקיים, לעומת
  • תיעול המשאבים לייצור קניין נוסף ו/או הגדלתו.

בהנחה שהשיקולים רציונליים והחישובים ממעטים לטעות, כדאי להקצות משאבי שמירה כל זמן שהם זולים יותר ממשאבי ייצור והשבחה אלטרנטיביים.

ב 150 השנים האחרונות, מאמצים הולכים ורבים מוקצים לטובת שמירה על קניינים רוחניים.
(להערכתי-) למראית העין ולאשליית התודעה, יכולות האכיפה על קניין רוחני הולכות ומתהדקות
במקביל ובפועל הקדמה מאתגרת את כישורי הגופים המגנים על

  • בעלי הקניין הרוחני שרוצים לשמור עליו,
  • העושים בו שימוש הרוצים להימנע מלשלם עליו.

כך, הן האוכפים והן המפרים את זכויות הקניין מייקרים את יכולת ההגנה על שלוחיהם,

  • ככל שהקניין אטרקטיבי יותר,
  • היות הקניין נצרך על ידי מאסת צרכנים גדולה יותר,
  • הטובין פחות מוחשי, מהותו אבסטרקטית, יישומו פרקטי,

וזאת לרווחת העוסקים בהגנה.

אז זהו שזה זמני. לא לאורך זמן, להערכתי.

בעל המקצוע שרצה להגן על הרעיון שלו מפני מתחריו שמצדם שאפו לאמץ את תוצריו המנטליים של הוגה הרעיון הראשוני, הם, שניהם בני מחזורה של זו (למה נקבה?) מהמקצוע העתיק ביותר בעולם. גם היא, מניח, העדיפה אקסקלוסיביות על קניינה המוחשי.

באמצע המאה ה-19, נוסחו עקרונות הצעדים הליגאליים, המגֵנים משפטית על קניין רוחני.

מאז, במטרה להגן על הממציאים נוסחו רציונליזציות, חוסנו הרגולציות, גובשו חוקים, חוקקו תקנות, במטרה לחסום את השימוש ללא רשות יוצריהם בתכנים, וזאת כשעלות הפקתם יורדת, הנגישות אליהם עולה, הן במספר הצרכנים והן באמצעים להעברת התכנים לצרכנים.

קונפליקטים

קונפליקט לאום-שטח, נוסח רוסיה-אוקראינה ישראל-פלסטין הוא סרח, כואב ונוכח ועודף של המאה ה-20. שותף להערכה שקונפליקטים אלה ימשיכו להתרחש בסדרי גודל משתנים אך הולכים ופוחתים בתדירותם.

המדינות החזקות, השבעות, אלה עם הנגישות למשאבים אבדו את יכולתן לרכז מאסות של חיילים שעימותים טריטוריאליים מצריכים.

הבעיות הביטחוניות שיאיימו יותר יהיו איומים א-סימטריים – טרוריסטיים, אֶתְנו-טריטוריאליים, גילויי זהות לאומית מקומית, ועוד יותר, פרצי תסכול על רקע חלוקת עושר קבוצתית שאינה מאפשרת קיום סביר לתפישת פרטיה – על ידי גופים קטנים ומרוחקים שיפגו באופן מצומצם ואינטנסיבי בתשתיות ומוקדים נוסח 9/11, או פעולות טרור דומות, של קבוצות אתניות אדוקות במוקדים בהם הן דורשות אוטונומיה שלא מתיישבת עם ערכי סביבתן.

להערכתי שכיחות הקונפליקטים הטריטוריאליים ההולכת ופוחתת יהיו מינוריים בהשוואה לבעיית תשעת העשירונים הנמעכים מטה, אלי שלושת האחרונים אל מול מי ששולט על התשתיות- אלא אם תהיה התפתחות של משבר גלובלי בנוסח מלחמה בין מעצמות, בלתי צפוי.

מניח שהקידמה, הטכנולוגית והתפישתית-מוסרית, תאפשר לחלק העני של האנושות, להגיע אל מקורות המחיה הבסיסיים בקלות רבה יותר מבעבר,

  • הן בשל יעילות ייצור גדולה יותר,
  • והן מיישום ערכי ליברליות וחמלה אנושית

ערכים שלדעתי מתחזקים מסיבות מגוונות, וגם בשל הפצת ידע חינמי בעלות אפסית.

חתירה לפתרון

הפער בין מי שיש לו רק כדי קיום, לבין מי שיש לו הרבה יותר ממה שיכול לצרוך מתפתח לכדי גירוי לפעולה. לתביעה לשינוי. מיידי. רדיקלי. לגורם שהמונים בדמוקרטיות מטים את תמיכתם הפרלמנטרית למי שמזהים במצעו תפישה ואופק לשינוי מקל, מנחם, פותר את מצוקתם הקיימת.

האכזבה מהצעות לא פותרות, מפתרונות לא עובדים, היא גורם המאיץ את הכמיהה ליישומם, שכן גלובלית, תשעה עשירונים במגמת חזרה להיות ווסלים, בהליכי עיסתיות של הטמעה בין עשירונים, שכן נמנעת מהם נגישות לאמצעי ייצור, שאינם ברי קיימא.

ברחבי העולם המערבי קמים גופים שמנסים להגן על מעמד הביניים שרווחתו הכלכלית נשחקת.
אנשיהם מפגינים, מאיימים באלימות, ומדי פעם אף חוצים את קו המעש.

ומה השינוי המיוחל? יהרגו את ביל גייטס? יבזזו את שלטי המזגן של ביתו החכם? יקרעו את אוספי האמנות שאינני יודע אם הוא בעליהם? ידרשו שאת קמפוסי הייצור ברדמונד ינהלו מי שלא יודע לקרוא ולכתוב תוכנה בשל התביעה להזדמנות שווה באפליה מתקנת?

הצעדים הדראסטים, האלימים, המפחידים האלה אולי ינקטו, אבל אצל המתוסכלים, ואני בספק אם יובילו לפתרון שכן בשונה מהפיאודליזם ההמסורתי, שעסק בבר קיימא, בו היה ניתן לשדוד את אדמות האצילים, אסמיהם וראשי הבקר שלהם- אמצעי מחייה וייצור שניתן לעשות בהם שימוש מיידי ומנחם,
בכלכלה המודרנית העשירים לא מחזיקים תשומות שניתן לגלמן, להופכם לאוכל.

סולדי האלימות, מייחלים לפעולה פותרנית, חזקה, מבוקרת, לגיטימית וממוסדת- רגולציה.

ולכן

מניח שבאופן מהוסס יחלו, אולי ימשיכו, הליכי רגולציה דה פרגמנטציה על גופים עסקיים שולטים,
ובמקביל הליכי דה-רגולציה לשבירת הקונדנסצייה היצרנית ;-), ובתהליכים סותרים של הריבון, יגן על סט ערכים אינטרסנטים של זה, ובכך פוגע באחר, תהיה (מה תהייה? הווית!) נדנדַת חוקים מנתבים את התשומות לפי תפישת אינטרסים של גופים חזקים מקומית.
והפערים הכלכליים יחריפו.

במקביל, קצב יצירת התכנים גדל, הפרמיה עליהם קְטֵנה- כבר היום ברובה הוא 0 תגמול, כמות הצרכנים גדלה.

מה שנותר הם אמצעי הייצור, המשאבים הפיזיים והאינטלקטואליים.

  • התנגדות לחלוקת, פקעת משאבים פיזיים טבועה אינסטינקטיבית במוסר, בדת, בחוקים מקדמת דנא. נגיעה בהם נוגדת די.אן.אי. הכרתי.
  • הגנה על קניין רוחני זה המצאה חדשה, לא יכולה להיות סגורה על עצמה באופן מובהק, ולכן, צופה שתקבל תפנית, ותתפרק.

כך, להערכתי, בכמיהה לרגולציה פותרנית, תוסר הרגולציה מקניין רוחני, ותאפשר לכל נגישות ל-מה שנמצא במרחב הציבורי. כולל שימוש ויישום תכנים.

סכנה- סליחה, טעות

ייתכן שטועה,
והמציאות תראה ששמיטת ההגנה על זכויות קניין מאפשר לגופים גדולים להגיע לרעיונות נוספים ולהעצים את גודלם.

מניח שלא;
גופי ענק כמו קודאק, מייקרוסופט, נוקיה, עם תקציבי פיתוח ענקיים לא השכילו לשמר את יתרונם ושליטתם בשוק.

אפולוגטיקה ותוספות

הטקסט מנותק מערכיות חיובית/שלילית של זכויות הקניין הרוחני,
אלא,
מהווה (- רוצה לחשוב שמנפק 'תחזית', ומסתפק בהשפרצת 'נבואה') שהתהליך יקרה כחלק מהאבולוציה האנושית. ובעתיד הקרוב.

ברור לי שבכל קריאה הייתי מנסייח אחרת. לכן לא עסוק בניסוח אלא בתמצית-

בעתיד, זכויות קניין- לא.

להלן תפישתי לגבי זכויות יוצרים, כולל כמובן טקסט זה.

 

http://dickmann.co.il/crime_content/

Share

השאר תגובה