שיפוטיות והשטחת ערכים

רואה בשלילת 'שיפוטיות',
שבעשורים האחרונים מטיפים להימנע ממנה, שכן בחוגים אינטלקטואליים משווים לה 'ערך נגטיבי', חלק מהשטחת ערכים.יש עידוד להיפוך: עשייה, ולאחריה התייחסות ערכית בדיעבד.

היררכיה

התייחסות למכלול, לחיים, מורכב (בין היתר) מהתייחסות לסט ערכים.
ערכים אלה נמצאים על כמה צירים, וביניהם צירי:

  • היררכיית ערך,
  • הקצאת משאבים מנטליים לכך (ניסוח מבוקר ומתומלל לעומת אימוץ א-פריורי חיצוני),
  • הכלים המנטליים בהם מצוייד הסובייקט לעיצוב ההיררכיה,
  • זמן,
  • תפישות סוציולוגיות,
  • מצב רגשי של הסובייקט המדרג ערכית,
  • מאורעות סטרוקטורליים ופריפריאליים המשיקים לסובייקט ומשפיעים על התייחסותו.

 מכאן, סובייקטים נבדלים מאחרים (גם) במיקומם על הצירים המרכזיים-

  • מיקום ערכים ביחס אחד לשני בהיררכיה,
  • המשאבים המנטליים,
    • איכות הכישורים שכליים,
    • הקצאתם,
    • גורמי התנייה לגירויים,
  • מידת השפעת הסוציולוגיה העוטפת על ההיררכיה,
  • היציבות התפישתית של הסובייקט והשפעתה על יציבות סולם הערכים,
  • באיזו מידה מאורעות המקיפים את הסובייקט משפיעים הן על ניסוח ערכיו, והן על יישומם.

השלכה למציאות

אישית, השיפוטיות דומה להתייחסות ל-

  • סט ערכים, נניח לצורך העניין, לקלריקליות יהודית*, לאומית,
  • ובה במידה למי שמנהל אורח חיים מוסלמי דתי* לאומי.

*
בתפישת אדם עצמו כ'יהודי' או 'מוסלמי' אין צורך להוסיף 'דתי',
כמו שהתוספת 'זכר' ל'בן' מיותרת.

עם זאת, מידת ביקורתיותי משתנה בעוצמתה בהתאם לזיהוי שלי את מידת תחזוק סט ערכיהם ביחס לשונות לערכיי.

אינני רוחש הערכה, כבוד, לתפישותיהם.
לא רואה בהתכנסויות לקולקטיביזם לא רציונלי ממין זה ערכים נשאפים כ- קידום רציונליות, נאורות, ליברליות, ובה בעת לא באמת מוטרד מחוסר פתיחותי לרעיונות אחרים.

כלומר, אם קבוצה אחת מגלה רמת אלימות, לכידות סוציולוגית גבוהה יותר, רמת מחשבה רציונלית פחותה, מכבד פחות.

ובכל זאת חושב שיש לתת לכל קבוצה זכות ייצוג שווה.
מתנגד נחרצות לתעלולים ביורוקרטיים עם אג'נדה חבויה ובזויה להקטנת ייצוגם במרקם החברתי שלטוני.

מוכן, כאן, במזגן, ב- off-line, לקחת על כך את האחריות,

  • הן בהתנהגות לא ראויה של פרט, שאישית עלול להיפגע מכך,
  • והן ממשמעויות שהרוב מעדיף סט ערכם אחר, עד כדי החלטה שהסביבה החברתית לא מתאימה לי.

שפיטה

הייתי שמח שמכלול סובביי, לאחר היחשפם לחיוויי המציאות, יעריכו אותם, גם ערכית.
טרום מעשה.

מי שלא עושה זאת- מכבד אותו פחות.

המתרעמים ש'שופטים' אותם, ראויים לפשפוש מניעיהם למניעת 'שפיטה'.
מצפה למצוא בין מניעיהם כאלה שאינני מכבד במובן של רצון לאמצם.

אישית, מוכן 'להישפט', ערכית, על התנהלויותיי, מעשיי, מחשבותיי.
גם על אלה הרבים, שאינני שמח בהם.

(רוצה לחשוב) שיכול לעמוד בכך,
שיש מי שייחס להתנהלויותיי, לאלה שאני רואה בהן ערך חיובי, ערך שלילי,
ובטח להתנהלויותיי, שגם אני מזהה בהן ערכים שליליים.

Share

השאר תגובה