לאס וגאס

לאס וגאס: לוחמה בשטח בנוי

משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

טרור עירוני

על הסטריפ רואה מני הופעות רחוב. הנפוצות הן זוגות שמציעות צילום. עבור תשלום, אני מניח; זוג שוטרות זהובות שיער לבושות פורנו, צמד בלונדיניות בכסות מינימלית מתזקרת דגל האמריקאי, וכיוצא וכדומה לאלה, בתפקיד מממשות פנטזיות לאלה שנשארו בבית על ידי מי שכאילו חוו בוגאס.

מול הבלאג’יו, רואה שלט של זוג גברים, בעשרימים, יפים, נקיים, עם שפם קטן ומטופח על חצי שפה עליונה לאחד, וזקן צרפטי מתופח אף יותר לשני. גופות אלים יווניים, או תוצרי מכוני באדי בילדינג בברונקס, על כשני מטר גובה, בחצי גום ערוף כשרגליהם נתונות בדגמ”ח מנומר ונעלי צבא – חיילים, שחורים, וכיתוב הנישא בין שני מוטות (של חופה?) המצהיר שזכו בפרס ‘ההופעה הטובה ביותר בלאס וגאס.’
לא הבנתי על מה. ולא מי הכתיר.


ליד השלט, ניצבים, חיים ונושמים, שני מושאי התצלום, צמודים האחד לשני כשני פלחי לחמניה, או טוסיק.
בתווך המפריד ביניהם, כקציצה שרופה מגירת מיצים וקטשופ,
מפתה לומר ‘שמנמנה’ – יהיה זה פשוט לא נכון,
בעייתי לתאר ‘שמיינע’ – לא פוליטיקלי קורייקט,
מעליב לומר ‘פרה’ – לא רוצה לעלוב בה, ועוד פחות בבהמה,
אז אניח לדימוי ואתרכז במציאות –
לפותה לקוחה, גבוהה ממני בראש, גוף עצום ורחב ממדים במשקל של לפחות 400 פאונד, כן- 200 קילו, שאיבריה נשפכים מכל עברי שמלתה האדומה הבוהייקת, מבעבעת זיעה נוצצת המכסה קעקועים כהים הנראים כלכלוך על רקע עורה השחור.
מול שלושתם, ניצבת אחותה/ חברתה – אפס נקודה שמונה של גרסת המונצחת – בשמלת כסף ממנה נובעים 300 ומשהו פאונד של שפעת איברים… – כבר קראת את התיאור, אימת החזרה שורה עלי – ומצליימת ברצינות אנני לייבוביץ’ית.
מניח שהסיסטרס התחלפו בתפקידיהן, כך שאני צופה רק בחלק ב’ של המיזסצינה המתוזמרת היטב על ידי כוחות הביטחון:
סט תנוחות שבהן הם מרימים – במאמץ רב וניכר את משאם הכבד, מטביעים אחיזה בה, הטייה לימין ולשמאל, קדים ואחור, פוזות למצלמה.
עד כה, הגיחוך מעורר חיוך.
הפוזיציה שקרעה הייתה ששלושתם לחוצים האחד לשניה לשלישי,
כשהם בצידוד 310 מעלות – פונים לצפון מערב,
לייבוביץ’ במערב, כלומר צדודיתם ב45 מעלות לצלמת,
פלח גופם הימני משוח הזיעה כלפיה, מבהיק בחמה השוקעת בפאתי ההרים הזולגים אלי שעת בין הערביים, כשברקע ארמון הבלאג’יו המעטיר…,

בעל זקנקן המוצב בפרונט, עוטה מבט תקיף עם צל חיוך של מיג’ור בריטי בצבא הוד מלכותה הוויקטוריאני בקולוניה אזיאתית, לוחץ את אחורי אגנו אל גופת הלוחיימת בכל מאודו ונראה מחופר,
ואז, בעל השפמפם, בנחישות מבצעית של אריות הים, נכנס לפעולה

  • מרחיק לרגע את אגנו, ובדחיפה נועזת מצמיד בעוצמה את קדמת אגנו לאחוריה המבוצרים,
  • באחת פתאומית, נועץ את מפשעתו בה,
  • ביד ימינו, חופן את שדה המגונן על לבה – זה המוטה אלי מצלמה,
  • מועך אותו במיומנות למציאת נקודת אחיזה באיבר דמוי צ’ימידאן נטול ידית או רצועה,
  • בתנועת הרמה הוא מעלה את הקיטבג לכינון אופקי ישיר,
  • ואז, סוגר, קופץ את כף ידו על מיקום המשוער של פטמתה באופן שמחלץ מהניצולה עווית פה וצרחה, שגורמים לי להניח שתכליתה המבצעית של הלחיצה היא לשוות לסצינה נופך קינק והנאה לצפייה עתידית במסכי הסמארטפון, והמשימה הושלמה. בהצלחה.

משום מה, יש לי את התחושה שכל ארבעת החיילים מגוייסים לצבא האשליות הלאס וגאסי, רק לא סגור מי התוקייף ומי המתגונן.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share