מזמור בכי, נהי וקינה למתן וויסמן

פרידה ממתן

אני נחנק
גרוני נשנק,
נשימתי נעתקת,
רוחי נעכרת –
האושייה החיפנית מאיתנו נפרדת.

דמעותיי הניגרות את הנייר הרטיבו,
את אור עששית הנפט כיבו.
קולמוסי יבש, חרוזי החלידו,
מצער, גם את מקצב הפרוזה השמידו.

אוברוני וורדרד הוא מתן
בתועפות שפע, מעלות-אֵל ניחן;
בלוריתו מתנפנפת, היפסטר אֶפּיל
עיני נץ, עאלק, מאסוט אוזיל,
קול צלול וערב לו כקול חזן,
אם ירצה השם, והשכינה, או-טוטו – חתן.

בבליל לשונות, ילד-פלא שלנו שולט,
בעברית השובב משרבט,
באנגלית האינטליגנט פולט,
ביידיש השייגעץ מפלרטט,
בצְ׳ווי, הצָ׳אלי מפטפט.

גם מז׳אנר טקסטואלי פולני
דיאלקט עתיק, רגשני קורבני,
הנשומה שלנו אינו מתנזר,
או לשלמות החרוז – שומט.

כשנשאל ׳מתן אחינו, אתה היכן׳?
ענה ׳אני בדיון׳, ׳אם כך׳, השיבו ׳חזור בדמן.׳
בין המקומיות בחינניותו נטמע,
את עסיסן, בצמא, לרווייה גמע.

מתן שלנו, לא נמצא את מי קיפייח,
ללא הבדל דת, גיל, מין צבע הוא טיפייח.
את אישיותו המגנטיות לכל עבר הפיץ,
את הכריזמה על כולם השפריץ.

בעצמו, חד נבון ופיקח
בהפקה ובאלתור הוא ניצח,
גם אם את שיער לחייו צימח
א-לה ערפאת לא מתגלייח.

במה נברך, באיזה איחול
בלא חיפוף וללא היתול
ילד אהוב, מוכשר ונערץ
שבלכתו, ליבנו מצער נחמץ.

איזו ברכה לגבר גבר נחבר –
Shalom Haver,
Matan’chik, If you made it in Ghana,
You will make it anywhere!

Accra 28/9/2017

Share

השאר תגובה