מינורי בעלבוניאדת העו"ש

ידידי הנערץ, כמו כולנו ובשונה, מתאפיין במספר תכונות שעושות אותו מה שהוא.

  • הוא עתיר יצר
    ודל ביכולת דחיית סיפוקים
    כתינוק.
  • בעל רצון ומוכנות להקצאת משאבים
    והיעדר מעצורים להשיג את לספק מאווייו
    כאוליגרך רוסי.

מאווייו מתפרסים על

  • פיזיולוגיה,
  • רומנטיקה,
  • לאקשוריז.

כחסר מעצורים, הוא

  • רוצה,
  • הכל,
  • הכי טוב,
  • מייד.

המחיר?

  • לא מעניין.
  • ישלם.

הוא נכנס לסניף הבנק, ראה אותי מתנהל מול פקידה.
לא שזה חשוב או שהוא מודע לכך- היא עבדה –אתי באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי.

כשהלכה להביא את פנקסי ההמחאות שהזמנתי,
ציין שגופה אטרקטיבי לו יותר מפניה.
כלומר זה ממש לא מה שהוא אמר,
אבל זו התמצית בגרסה נטולת ממד האופרטיביות המקורי.

כשחזרה, הפעיל את מתיקותו, ושאל האם היא מחטבת את גופה במכון הכושר.

היא אשרה, וככיפה אדומה הששה אֱלי נשיכה, האירה פניה ושאלה "איך אתה יודע, רואים?"

הוא, במיומנות של עתירי ניסיון- של מזדקנים, חיווה ש"רואים" ושאל, האם ב"אירובי או במשקולות?"

כיפתנו ענתה, והוא פנה לאקזיט מהיר:
"רוצה להזמין אותי לעשות כושר יחד?"

"לא." השיבה.

"תגידי", בירר, "ההורים שלך עיראקים?"

"כן", אשרה וניערה, שוב, את מיומנות כיפה אדומה שהפגינה קודם "איך ידעת?"

"נולדת בארץ, נכון?" מברר, והיא מאשרת.
"אצל העיראקים המבטא עובר גם אצל מי שנולדו בארץ" נותן בדיאגנוזה האתנו-לינגוויסטית.

אני, כחבטת הקלישאה, 'לא יודע היכן לקבור את עצמי'.
עם זאת, כעתיר ניסיון, כן יודע לאיזה עומק.
כלומר בממשקים קודמים כבר שאפתי להיקבר במקומות עמוקים יותר והרבה יותר, מתלבט האם רק לכעוס או גם לצחוק.

בחוץ, שואל אותו, "תגיד, תגידבסקאלה 1-10, כמה היא אהבה את השאלה?"

"0", השיב "הבנתי שאני לא מעוניין בה."

Share

השאר תגובה