פגוש פוגייש פגשתי – בקצה, באבסורד

מוני יזם באופיו. מעודכן בכל טרנד וחידוש טכנולוגי. בקיא בבאז וורדז, שולט במלים, בכלכלה הגלובלית. בהתנהלות היומיומית הוא בעלים של חידושים טכנולוגיים. לא סתם רוכש, חמוש באידיאולוגיה יישומית אסטרטגית; לא מייד עם צאתם לשוק, אלא, לאחר השקתם, כשתצא גרסת הפשרות, מעגולת הפינות, במותג נחות מעט – אחרי הקנאק של הורדת המחיר, אז ירכוש. בכסף שאין. באשראי. בתשלומים ארוכי טווח.

מצויד בתובנות מוצקות על האסטרטגיה הגלובלית. החלומות בהתאם. היישום פחות. כלומר, הרצון לא מסונכרן עם העשייה. מכך יוצא – עם התוצאה.

בשיחות, בהן הקונפורמיזם המתכנס שלו נמצא בביקורת ייקח סיטואציה, ימתח אותה לקצה, לאבסורד, יעצב את עמדתו, ואז: “אם כך – לא ישים או לא נכון“.

האם זהו המתכון לאי העשייה, או, לצידוק הכשל?

Share

השאר תגובה