מינורי במגדריאדה

קבעתי תור לסלבריק’ה של פיזיותרפי.

מגיע לקליניקה, שואל את פקידת הקבלה “האם הסלבריטי מוכן, התרחץ והסתרק עבורי?”

היא מחייכת בנועם ועונה את המאליו להרעשות זִקְנה פתטיות ממין אלה.

“ואם” אני מסלים ת’תעוקה “הוא פיזיותרפיסטית, שאלתי גם הייתה מקובלת?”

“ממש לא!” חורצת, “זה שונה לפיזופרםיסטית” ואני מבין שהדרך לשיוויון מגדרי עוברת דרך ככרות, מהמורות, רחובות ללא מוצא וללא כניסה.
ו-כן, שמעתי, על “עד עכשיו”, “ו-כדי להגיע לשיוון צריך תיקון אוברשוטינג מהאנדר” וכאלה.

ולדעתי, הגנות ממין אלה מנציחות נחיתות.

Share

השאר תגובה