מינורי במשאב האנושי

נעמי סמנכ"ל בחברה עסקית חשובה. אחראית על משאבי האנוש. בפרשנותה המעשית את התפקיד, מטפלת בפרוצדורה, ביורוקרטיה, אדמיניסטרציה על שלל היבטיהם. בין התגמולים על פרשנות זו – אינה מואשמת בחמלתיות יתר או אפילו כמי שמטפלת בסוגיות אנושיות. מכניסטית. גם בתגובות הרגשיות. אינטליגנטית, משכילה, חדה, אגרסיבית, קשוחה, דפנסיבית, טריטוריאלית, תגובתית, חורצת, חותכת במהירות אפקטיבית בין עיקר לתפל.ממוקדת כמו שחברה עסקית בעולם גברי מעודדת אותה להיות כדי לשרוד וכופה עליה על מנת להתקדם. כך לתפישתה לפחות. התנהלותה זו, מתוייגת 'כניהול גברי' כזה, 'עם ביצים' כאלה. אישית, לא הכרתי גברים שהתנהלותם כה סטריאוטיפית.

רואה אותה עם משקפיים אחרים מאלה שזוכר, היפר מעוצבים. מתייחס לכך. משיבה לי שהם נרכשו בחנות ידועה, סופר מוקפדת, בנווה צדק.

"אבל מה," היא מוסיפה, "עשו לי תרגיל בקנייה." "לך? איך? מה?" מתעניין.

"מדדתי, התלהבתי, התחבטתי עם המחיר הנקוב על מסגרת המשקפיים והחלטתי לרכוש."

"נו…" אני ממתין לשוס "ואז, עדכנו אותי שזהו המספר הקטלוגי, לא המחיר, שהוא הרבה יותר יקר."

"או.קי.", אני מקשה "אם כך, למה קנית?"

"זה בדיוק הענין, לא יכולתי" היא מסבירה "הם פיתו אותי, ואני כבר רציתי אותם."

יוני 2007

Share

השאר תגובה