akrapovic

מינורי בסתלבט

צוחק מי שצוחק אֲחורון

אתמול בגראז’, שמונָה הסתלבטו עלי – הבעלים, המנהל, המזכירה, שלושה מכונאים, אקספרט ולקוח אחד.

הבאתי ת’אופנוע מפני שכשמותנע, לא מזיק טחורים, כלומר לא מחזיק טורים; כבה ונכבה.

לאחר תנני תננה, האקספרטים המכניסטים הגיעו למסקנה שאין מנוס – יש לנקות את האינג’קטוריאדה. עניין די יקר, שבקמצנותי ניסיתי להימנע ממנו.

תוך כדי, בעל הבית מעיף מבט בצמיגים. “כמה עשית עליהם?” מברר.
18,000 ק”מ, השבתי.
הוא עושה לי תנועת פליאה מבטלת, וגוער – “אתה לא יודע שצמיגי ספורט הם עד עשרת’לפים?”
“צ’מע”, אני מצטדק חושף את מבושיי “אין לי את הרגישות להבחין שהצמיגים גמורים.”
“האופנוע מרגיש” השיב, חושף את קלוני בקול, לאזני כל.

לאחר שניקו, ואני מוודא
– רק השבוע ידידי (לשעבר, ועדיין -) הנערץ כתב לי: “הספקנות הבלתי פוסקת שלך, זוואה עד לרמה של להקיא, אתה אדם שלא מאמין לעצמו.” –
שהאופנוע מטרטר כמו שריקה – עם האקרפוביץ’ כ”דבש ניגר באוזן”.

הספציאליסט מסביר, שאופנוע כשלי, לא ראוי לו שיתודלק בדלק פז – נו שוין. ובכל מקרה, העובדה שאיני מעלה אותו על טורים, שאני רוכב מתון, לאט, בעיקר בעיר, כחנאנה אשכנזיה מוכת פילאטיס, מסוגפת טבעונית, רוכנת יוגה, לוגמת חסה, מנשנשת חליטה, מזריקה סויה ועוד שלל כינויי ‘כמו’, גם אם אינני מתיישר עם אף לא אחת מפעולות נעלות אלה, גוריימת לאופנוע, לאבחנת הדוקטור, לפייח את מערכת ההזרקה.

ואני ישוב לי נכלם נוכח תועפות הקוּליות, הסחבקיאדה, החברמניות והטאטוז המושפרצת עלי מכל כיוון ועֶבֶר, ושואייל – את עצמי כן? – ‘תגיד תגיד, איך, מניין, מגיע אלי כל הטוּב הזה?’

וזה באמת טוב! Cogito ergo sum, ובשפתי – מסתלבטים עלי, משמע אני קיים. כלומר, כייף!

שכן, אם הייתי

  • נכנס לספָּר, היה לועג לי על הקרחת?
  • פונה לדיאטנית, הייתה צוחקת עלי שאני שמן?
  • מגיע לאופטומטריסט, היה בז לי שאני עוואר?
  • קובע עם השיננית, תתלונן שמצחין לי מהפה?
  • מזדמן לדרמטולוג, יגער בי על כתמי העור שפשו בי?
  • נבדק על ידי האורולוגית, הייתה מסתלבטת עלי שאני כבר לא משתין, אלא מטפטייף?
    מתעאווז שאני אימפוטנט?
  • פונה לעזרת הפרוקטולוג – אוה, נברן הישבנים ההוא, דווקא כן הסתלבט עלי;

באחד הסֶשנים, בעודו קושר לי טחור סורר – נראה שטחוריי והוא מכרים וותיקים – שאלתי:
“דוקטור, מתי יוקל, מתי אפסיק לחוש שתקוע לי כדור טניס מלובן, חלוד, שְזור נעצים בין ישבניי?”
“מאיפה לי לדעת?” רטן דוקטור תוחעס מאחוריי, כשאצבעותיו תחובות באחוריי מפשפשות בין לחיי התחתיים “הטחור הוא שלך, לא שלי!”

Share

One thought on “מינורי בסתלבט”

השאר תגובה