משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
טי – כמעט שלושים – עלה לארץ בנערותו מחברהעמימלשעברסטאן.
בדרכו פגש את אָה, ממטרופולין מוסקבה.
דבקו האחד בשניה.
בצבא שירת בקצה המובחר, בהמשך למד. בכוח הנחישות, עם סנטר למטה.
אָה למדה, עבדה, ניהלה. התחככה עם התחכום, עם מצח למעלה.
טי ניסה להתקבל לגופים בטחוניים חשוכים,
התקשה למצוא משרה מוארת.
אלה תבעו הצבה בחו”ל.
לא תאם את רצון אָה להתערות, להתקדם, להשתלב.
יירט פרויקט העושה שימוש ביכולותיו, כישוריו וניסיונו הצבאי וכן ילידיותו, במכורתו.
בסטאן, חבר לאימו, למישהי ובתה.
שב למקורותיו. משודרג.
נפרדו.
ואָה?
לא יודע עליה דבר, רק ששדרגה את החזה ל-d קאפ.
גמר גביע אירופה לאלופות בין אתלטיקו לריאל מדריד מזכיר לי את הטקסט:
מז’אנר הטרגדיות היווניות, למראית האנוש לפרט יש יכולת פעילות ומעש, ובעצם, הגורל ידוע מראש, רשום, בלתי ניתן לשינוי, ומסע החיים מתכנס אליו.
ריאל מדריד מבקיעה בדקה ה-94, כדי להביא את יתרונה האיכותי, כספי, כדי לנצח בהארכה את הקבוצה האנושית שעשתה מאמץ על-אנושי,
כמו טי ו-אה, ניסו, הגיעו לחיים אחרים, הוא חבר למבוגרת ממנו עם בתה במולדתו והיא מגבירה את החזה, בהתכוננותה לשלב הבא במאבק החיים.