מינורי בקשב

נדחקתי לפורש של ידידי הנערץ.
במאמץ; כף נעל לשימוש עצמי הייתה מסייעת, או דחיקת מגף חיצונית.

נסעתי למגדלי הכמעט עשירים חדשים כדי לקחת את האופנוע של ידידי, לאימון כייפי. 

בעודנו נוזלים מטה לחניה התת-קרקעית, האיש שיש לו ניסיון במגורי יוקרה, התלונן על תקלות בניין זה – גם בחדשות בטלוויזיה התייחסו לתקלות המבניות של המגדלים – ומולנו מכלית שאיבת נוזלים.

"החברה הזו עושה מליונים על הבניין" הוא מציין את העובדה שתקלה תכנונית גורמת לריח ביוב לפשות ברחבי החניון' ומיכליות שאיבת שיט של החברה פושטות תדיר על החניון המצחין והמוזיקלי- אולי, כך הגה מי שהתקין את המוזיקה, השמע יפיג את הריח, או לפחות יקטין את רישומו.

חנינו ורכב אחר של אותה חברה חולף באיטיות על פנינו כשפועל מטעמה הולך אחרי הרכב לכוון אחד מפתחי הביוב.

"מה הבעיה עם הביוב?" אני שואל.

"עניין של הפרשי גובה" אומר הפועל ונעצר על ידי ידידי שמדבר על מי תהום מחלחלים.

אני, בגסות (רוצה להוסיף 'לא אופיינית' אבל אולי לא חשוב לי לא לשקר אחרים, את עצמי ממש לא רוצה, אז אסתםק ב'גסות') קוטע את ידידי, וחוזר עם השאלה לפועל.

נזכרתי בנ';
הלה- דמות בכירה מאד ביותר באחד מהשירותים החשאיים היותר ידועים, טייל איתי ב- 1985 בדרום אמריקה.
עלינו מריו דרך רסיפה, קרנבל באולינדה, עד לפורטלזה, ובמקום לרדת עם הגל המשכנו נגדו.
במהלך טיולנו באו מולנו אנשים.

בשיח, הייתי מהסה אותו-

יותר כדאי קודם לשמוע, ללמוד, מה יש לבעל הידע שמוכן לחלוק אותו איתנו,
מאשר לשתף את שלנו.

[בעל המקצוע שלל את עניין של מי התהום. התמקד במוליכי ביוב נמוכים מדי, כאשר החרא נשאר לצוף, להסריח למעלה. ליקוי תכנוני מאזורי.]

Share

השאר תגובה