מינורי במכירות, שיווק ושרות

בס”ד

מסתובב ברבי עקיבא, בני ברק. מה? אני כבר לא שומע, מכון שמיעה.

מקדים מעט, מחנה את האופנוע, מול ‘טלית ברמה אחרת’; על חשמל? סוללות? נטענת?

לא מבין גם בטליתות.

מתפתה למאפייה מימין. לוקח עצמאית דייניש גבינה, מתלבט האם ישרדו את ‘הפוך חזק לא רותייח עם הרבה קצף’. היונגער בוחער על הקופה שם קץ להתחבטות, עם “קפה?”, נראה לו שאני מז’אנר שותי הקפה. נותן לו את המשפט, וכקטן אמונה, חוזר שוב “לא רותייח”.
הוא מאציל סמכויות לעמיתו שעל המכונה, רואה אותו טורח בשימת לב, מגיש לי את ת’קפה.

“שבע שקל”, אומר הקופאי. “עם מאפה.” אני מתקן.

“שבע שקל.” חורץ.

בוחן את הקפה; עם עיטורי הקצפה. טועם – אחלה קפה.
מסמן לבריסטה – עסוק, הקופאי מבחין בקריאה, מתעניין, אומר לו, תגיד לו שאחלה קפה.
מסב את תשומת לב הבחור שעל המכונה, אומר לו מה שאומר – והוא מודה בהינף יד.

יוצא החוצה, רואה שלט ‘קפה ומאפה 5 ש”ח.’

Share

השאר תגובה