מינורי במודעות עצמית

"אני מאוד מודע לעצמי" היא הצהרה ששמעתי. רבות.

בדרך כלל, זהו משפט חיזוק תקפות א-פריורית של מי שתיכף ישחרר עדות עצמית.

האם ברוב המקרים, עדות על מודעות עצמית באה בסמיכות לאמירה אישית מפחתת?

האם ישנה הסכמה בין מי שמעיד על מודעותו העצמית המפותחת לתפישת השומע על מידת המודעות של המעיד?

האם מי שחושף/ת את מה שמייחס לו כשלון, שמייסר עצמו, שמפחית בערכו, מבטא מודעות עצמית?

האם מודעות עצמית היא פיצ'פוץ' במצבים רגשיים לא נעימים, שעצם הנבירה בהם, מפיקה ההנאה?

מרץ 2007

Share

השאר תגובה