מינורי בטפשות שפתית

ולדימיר מקלחונים, רוסי שמוצא את מחייתו בהתקנת מקלחונים על פי מידה והזמנה.

אהבתי שהזמנים בינינו התנהל הדוקות; זה לא שהוא הגיע הזמן לכל מה שקבענו הוא לא.
כשהוא הופיעה עם השפם הצר צר צר, סוף סוף סוף זה היה אחרי שבכל שאר הפעמים בהן הוא לא, הוא הודיע שהוא מבטל או מתעכב. יפה.

הכרתי לו תודה על שמנע ממני הוצאה מיותרת.

אני מתעניין בו – כבן גילי, חוקר על עלייתו, מתי – 1994, האם מוצלחת – לא ברור, מה קרה עם שארי קרבתו – חלקם חזרו, ילדיו – 2 קצת יותר מבוגרים מילדיי, כבני וכן הלאה… הוא מהבהיר לי שאצלו בבית מדברים רק רוסית. גם אם בנו הביא חברים שאינם דוברי השפה. חוק.

וכמובן שהרציונל מייד מגיע, כ'בום' אחרי המכה – שתהיה להם השפה, ושלא יהיה מצב שהילדים לא יוכלו לתקשר עם הסבתא, כמו שהוא ראה אצל מהנדס בצפון, שם קרה שהנכד השני לא יכול.

"האוקראינים, הגיאורגיים, האוזבקים, הקזחים כולם טפשים; הם נותנים לילדים שלהם לדבר בבית גם לא עברית, אז אין להם לא רוסית ולא עברית."

Share

השאר תגובה