אקזיסטנציאליזם מוטורי

משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

הרחבה של באיזו שורה להוסיף ברזומה?

בחינת עיקרי התנהלות, ממראת צד

פתיח

כשהתנהלות מניבה תוצרים חיוביים מובהקים יש

• לפרק אותה לגורמיה לשם שחזור עיקריה ליישום עתידי,
• להבין מה גרם לביטויי אי-ההצלחה, גם אם היו מעטים.

הצלחה. התנהלות

לא חכמה

ידידי הנערץ חרץ, שהצלחה כזו זו ‘לא חוכמה‘.

וואלה. לא מתווכייח.
בהזדמנות, ברוח ימי כתיבת הטקסט, אתן שָנות טובות לחלוקה בין 70 חברות. בשבעה שבועות. לרוחב דרום ארה”ב. רק לתת ביד.

תאונה

במעופי הנמוך והקצר בתעופה למדתי, ש

תאונה: תוצר צבר טעויות שכל אחת מהן ניתנה למניעה.

התנהלות

העובדה שהתוצאות היו מעבר לציפיות,
מראה, ש

צבר המאורעות שנקרו במהלך המסע
טופלו באופן שכמות ועוצמת הטעויות שנעשו
השפיעו מינורית
על תוצרי ההתכוונות התוצאתית המקדמית.

לא נקרע המקרה, לא נשגעה השגיאה,
שפרמו את מטרות הנסיעה.

הסבר, ייחוס להצלחה

שאלתי חבר בקהילה חרדית לשעבר, צעיר נבון ומתוק,
היכן במקורות יש התייחסות להשקיית בהמה טרם שְתות בעליה, הנוהג בה.
שלח אלי את דיני האכלת בעלי חיים.

דיני האכלת בעלי חיים

“אסור לטעום קודם שיתן לבהמתו,
אבל לשתות אדם קודם כדאשכחן ברבקה שאמרה שתה וגם גמליך אשקה”

(מגן אברהם סי’ קסז ס”ק יח)

קטונתי לפרש את הנכתב.
מה שבאופן מתבקש אומר כמובן, שמתכוון לעשות זאת :roll:]

מניח, בפרשנותי, שיהיו מי שיניחו שדאגה לבעל החיים הוא כאקט, כתקנה, חמלתית;

• ייתכן, אקט הומני (– הומני דאגה לבעל חי? אוקסימורון.)
• אני מניח שמנסחי ההנחייה ראו בתקנתם זו, אקט פרקטי קונקרטי של
  הטבה מצרפית מצטברת עם מבצעיו,
  שבבחינה על ציר זמן מתמשך,
  עדיף לממלאי ההנחיה
  לספק את צרכי תשומותיהם
  טרום
  סיפוקיהם המיידיים,
  וזאת, כדי שיוכלו לחיות טוב יותר בטווח רחוק, לעומת האלטרנטיבה.

כך:

התייחסותי ל‘האכלת בעלי החיים’, נחלקת ל –
♦ תשומה – משאב אחד ממכלול מרכיבים שרתימתם מאפשרת להתכוונן לתוצאה רצויה
♦ יעד – תוצאה אליה מכוונים
♦ תוצאה – בחינת תפוקות, תוצרת, בסיום תהליך.

הטיפול במשימה,
בתשומות המצריכות את השלמתה, ביעדיה ובתוצאה,
– המקבילה לביטוי ‘בעל החיים’ המוזכר –
קודמים לנוחותי הפיזיולוגית,
כך, ניהול היררכיית משאבים באופן המאפשר את השגת התוצאה ה’מקדמית’, ה’גדולה’, בגינה התכנסנו, על חשבון דחיית סיפוק ביניים קטן יותר, שמימושו אולי היה מונע מפחית את קיום המטלה הגדולה.

פרקטיקה: דפנסיביות אקטיבית

סקירת המרחב ואיתור גורמים מונעים או מעכבים את השלמת המשימה,
וזאת,

• טרם
  טיפול בהנאה ובנוחות פיזיולוגית,
• לאחר
  טיפול באלמנטים של כשירות, השרדות המאפשרת את המשך המשימה, שכן, בלעדיי –אין משמעות למשימה
  בתקווה שאלמנטים של כשירותי מצומצים, מינוריים כלל האפשר, וניתנים לדחייה.

כך,

• תחזוקה מאפשרת
  אטפל באופנוע, בתדלוקו, תחזוקו בדיקתו טרם התפנות לטיפול ברווחתי,
• מיפוי תשומות ואיומים
  אמפה את האמצעים הרלוונטיים להשגת המטרה המסויימת, בהמשך הדרך; מחסה מבחינת גשם, נגישות חליפת סערה, מרחק תחנות דלק, היות מלון סביר, וכיוצא באלה כתלות בגיאוגרפיה, ובמטרה,
• דחיסת תוצרים
  אנסה לדחוס תוצרים לתחילת התהליך ככל הניתן, כדי שאם התהליך תפוקות רבות ומשמעותיות מאלה שהכוונו ליירט – יושגו.

דחיית הנאות

ראיתי, חוויתי, נתקלתי במצבים בהם התנייתי זו התנגשה בהתנגדות שותפיי, לעקרונות הטיפול הקודם ב’בהמה’, תחת כותרת ‘מחרב שמחות’ – בחי אלוהים בספר התורה – אני רוצה לחשוב ש – ההתבאסות שלי בקונפליקטים אלה הייתה עניינית: אם לא הצלחתי לכפות את האכלת הבהמה, את קידום המשימה, ולאו דווקא תיוגי כמחרב מסיבות מועד – של מי ש

• עמדו על זכותם, לא לדחות את סיפוק שתיית קפה / עישון סיגריה / אכילת ארוחת הבוקר, טרם בירור מתי אמצעי ההגעה מכאן לשם קורה.
• או, שהעלו את סיפוקים אלה לרמת צורך פיזי ברמה של שתייה השרדותית הקודמת להאכלת הבהמה.

Having said that

האם שמעתי ‘Sagfan‘?
?U TALKIN’ TO ME

להערכתי, מעטים – אם בכלל – יאמרו עלי שיש בי ממד סגפני.

זיהוי הזרם

הדגשה

אינני מתכוון להיבט רוחני, אלא למחוזות אולי אמורפיים, גבוליים, של מאורעות ריאליים לחלוטין – כאלה ה’יכולים להיתפש בתודעות בלתי תלויות’.

זרם – אחיזה תודעתית

זיהוי תנועת אובייקט, או יותר, ביחס לאובייקט או יותר’
תנועה שיכולה להתפש באמצעות תודעה אחרת בלתי תלויה.

זיהוי

‘זרם’ במובן לאן נע מומנטום, על איזה מצע, האם

• להמשיך?
• להגביר?
• להאט?
• לעצור?
• לפנות?
• לאן?

פרקטיקה

זרם יכול להיות

• תנועה פיזיקלית, רכיבה על דרדרת אבנים, להבין שהאופנוע (במקרה זה) על צמד צמיגיו המונחים על קרקע ותופסים שטח כשל כף יד נטולת אצבעות, צפים על האספלט בשר חצץ ואבק שמפחיתים את האחיזה דרמטית, ומה שמשאיר אותי בשיווי משקל הוא הזמניות של מהירות מסויית, ומעלה, בוקטור ישר, שאם אחד מהם יופר מעל רמה מסויימת אתממשק עם רצפה.
• כשמזהה ‘זרם’ לא ברור או מובהק, כגשם מרוחק – עלי להמר האם אני מתקדם בכיוונו, האם אמצא מקמומות מסתור בהמשך, או להתכונן מיידית.
• ברכיבה בנתיב מחורץ, כשהנתיב השני תקין, אך גבוה בכמה סנטימטרים, איך נכון לעלות עליו, בזרימה, בהטייה לכיוונו, בהטייה לכיוון נגדי תוך פניה אליו, או אולי, כדאי לשמור על הזרימה הפחות נעימה אך עובדת, של שמירה על נתיב קיים?
• האם זרם פיתוח התוכנה תואם את מועד פגישותיי אם הלקוחות , התנעתי אותם לכיוונם, ואולי, אם לא יקבלו מענה לתקווה שהפחתי בהם יגרום לזרם הופכי, שיקשה על המשך הפעילות מולפם על ציר זמן?
• אני אבסטרקטית, האם בימי שבת וראשון, האם האנשים שאני מאלץ אותם להפגש, לפעול בניצב להתנייתם, בעצם מעצים את התנגדותם לאינסטינקטיבית לסחורה אותה מתכוון למכור להם,

התנהלות ביקורתית

אין להתאהב בפעולות ולהצדיקן – גם אם אינסטינקטיבית ישנה הנטייה להריח את בית השחי האישי להתבשם ולהשתכר מהניחוח –
לבקרן, על בסיס קבוע – האם היו יכולות להיות שונות כדי להגיע לתוצאה טובה יותר?

סוג של אקזיסטנציאליזם, לא?