נחרצות הבורים בורות הנחרצים

נחרצותי

אמת, אלימות, סט ערכים וטעמים

אנשים זיהו בי נחרצות.
מניח שרוב מי שתקשר אתי.

הותרתי אצל חלקם רושם שאני מחזיק אמת כלשהי.
או לפחות, שאני חושב שאני אוחז 'אמת' כלשהי.

לא אמת ולא זרביבים.

"…לפי הבנתי יש פער בין הערכים הליברלים שאתה מדבר בשבחם, שמכירים שאין אמת מוחלטת, שיש בהם סובלנות לעמדות שונות ויש בהן סימני שאלה ולא רק סימני קריאה, שיש בה ביקורת עצמית ולא רק כלפי הזולת, לבין השיח שאתה מנהל אתי אבל כנראה שלא רק אתי, שאין בו בחוויה שלי את הערכים הללו.
אני חושב שגם אם אני טועה לחלוטין בהבנה שלי אותך, היה ראוי שתשאל את עצמך מה גורם לאדם שאינו אימבציל מוחלט לטעות בך ואולי מנסה להפיק לקח אישי במקום לעסוק בהאשמות כלפי וכלפי רבים אחרים שרואים את העולם שונה ממך."

"באמת דיקמן ועמוק ככל שניתן, אתה לא חושב שאתה אלים?"

מתוקים, המכירים אותי 30 שנה ולא הבינו עם מי יש להם שיח (הרי עסקים אין לי).


וזה לא שנעים לי, שמשמייח אותי, שיש מי שמייחס לי אלימות.

לא מתנער מהעובדה, המצערת אותי, שגרמתי לאחר(ים) אי נעימות,
ברמת תפישת ערכם העצמי- לעיתים אי הנוחות, הפגיעה, עמוקה, חזקה וכואבת ממכה פיזית.

בנחרצותי לגלות ולהבין, ניסיתי, מנסה, מניח שאמשיך לנסות בכוחותיי הכלים, לפרק, ה-כ-ל.

אני מתפעל מ-, שותף תפישתית לגישה של 'מקריות והכרח'.

לא בניתי מבנים.
לא היו בי לא כישורים, לא נחישות, לא רצינות, לא רצונות ולא אמונה לבנות.

(רק) לשאול שאיילות – אם גם לא ידעתי – כיוונתי.

בעלי תפישת ערך אישית נידפת, זיהו בדבקותי בטעמיי, בהיררכיית הערכים היחסית עצמאית והבלתי מתכנסת שלי, סוג של נחרצות.

היו שייחסו לטעמי השונים, זלזול בטעמיהם.

לעיתים זה ממש נכון- צדקו, צודקים.
במיוחד כאשר ייחסו לטעמיהם צידוקים 'רציונליים' כשהיו אלה רק טעמים.

בלבול בין 'טעמים' ל'רציונליות'.

היו שנפגעו מהזלזול כדי כך,
עד שייחסו לי 'אלימות' בכך שפגעתי בהם, ברגשותיהם, באמונותיהם ובטעמיהם.

הרגישו נפגעים. פגועים.

בלבול בין תחושת ערך נמוכה, וולונטרית, אינטרינזית, עצמאית, לבין אחריות האחר לתחושותיהם.

ייחסו לי אחריות על ייצוב רגשותיהם.
כבוד רב, ועם זאת מוחל עליו שכן-
זו אחריות שלא נטלתי, מעולם:

  • לא יודע לטפל בתחושת הערך, במצב רוח האחר,
    אם כן הייתי יודע לעשות זאת, לא הייתם שומעים על עושרו של ביל גייטס*.
  • גם אם הייתי יכול לא בטוח שהייתי רוצה, מסיבות רבות לעשות זאת.

*If I had been born ugly, you would have never heard of Pelé.
George Best

ועל כך אומר:

בלבלו סולם ערכים וטעמים פרטיים שלי עם 'אמת'.

מעולם לא בניתי אמיתות.
נהנה לחפור, לחקור, להבין, לפרייק מבנים. לצחוק. גם אם לעצמי,
חתרן בלתי נלאה של חוויות, תוכן ופאן.

לגלגתי, מלגלג על מכניקת המוסר האינסטנקטיבי, ה'הדדיות';
מוסר של עצלנים מנטלית, של מתכנסים.

בלבלו בין התכנסות של 40 איש מימינם ושמאלם לסיבה ערכית לעשיית מעשה, או עומד בערכים שלהם.

'הואשמתי' שבשל היותי חותר להבנה רציונלית אינני מבין את רוב האנשים שהם לא רציונליים.

אכן, מתייג עצמי כאחאנא"ר. אפילו גוגל מכיר באיכותי המפקופקת זו.

אני מכיר היטב, אנשים רבים שמתכנסים אלי אי-רציונליות וחוגגים אותה.
מבין את התופעה. היא קיימת.

העניין הוא בבלבול בנוסף:
האם ניתן להבין את האי-רציונליות? האין זה אוקסימורון?

בלבלו בין אפשרות של הבנה רציונליות של אי-רציונליות, לבין קיומה של אי-רציונליות.

כן מבין את הרציונליזם שמסתלבט, שמתעמר בחוסר הרציונליות.
מה שהם אינם מבינים, שמי שעושה שימוש באי-רציונליות שלהם, של אנשים אחרים, עושה זאת בהיותו רציונליסט מניאק, לא כאי-רציונליסט תמים; 'נוכל', 'מניפולטור' – מכנה אותם.

הם הרי לא רואים את עצמם כבלתי רציונליים.
אלא כרציונליים במידה.
וטוב להם במידתם, עד רצונם להפחיתה.

ו-שוב מתבלבלים להם-
להעדר רציונליות כלרעב, כללכלוך, כלשגיאה, לרעב, צמא, אלה ועוד, יש בהם מידתיות.

לאי-הריון, לבתולין, לאמת מתמטית, לשובע, כלרציונליות- אין.

כחותייר לרציונליות, מניח שכל מה שלא הסתדר לי איך שרציתי היה בשל מחסור בידע וניהולו ולא בשל עודף ממנו,
כך, הייתי שמייח להפחתה של מימד האי-רציונלי באישיותי, להתקרב לרציונלי.

בלבלו בין רציונליות לבין ערך.

הם טועים לחשוב שאנשים, בשל ניהול חייהם המסויימים, שההנאה נמצאת באי-רציונליות.

ושוב התבלבלו.

בהנחה שלאדם יש צרכים, תשוקות, רצונות, מאוויים תוכניות, שמילויים יגרום לא הנאה, זה בעל היכולות הרציונליות יוכל ליירטו את סיפוקיו טוב יותר מאשר זה החסר אותם.

בלבלו בין רציונליות שמאפשרת התנהלות המספקת הנאה לבין גורמי ההנאה- טעמים, יצרים שהרציונל מכיר בקיומם, ולא תמיד את המנגנון המכוון אותם, אלא רק, לעיתים, את דרכי הגשמתם.

הם ייחסו את לעגי לבלבוליהם אלה כאל רצון לגיירם. להחיל עליהם את עמדותיי.

בלבלה בקפיטל B,
הייתי אומר- BALBALA.

להערכתי הבלתי בדוקה, האיכות הרציונלית, מידת חתירתו של אדם לרציונליות היא 'טביעת אצבע תודעתית' אופיינית שעוצבה במהלך חייו.

לא חושב שפרסונה נעה דינמית,
לא מבחירה ולא מהשפעה
על סקלת מידתיות האי-רציונליות;
מבנה אישיותי.

בלבלו בין מידת אי-הרציונליות המיוחסת להם, לערכיות שאני מייחס לה, וליכולתי, או אפילו לרצוני לשנות אותה.

פעמים הייחוס הרגיז, לרגע, לעתים הצחיק,
ותמיד עניין.

בהנחה שעוסקים, בתפישות עולם, בטעמים,
במין זוטות של פרקטיקנים,
כשנושאים אלה, תצורות מחשבה ומקורותיהם מעניינים אותי,
בהנחה ברורה שבשיח לא חשוב לי שדעתי תתקבל,
מקסימום שתובן- תעומת – הלטנטיות החסויה היא עימות תפישתי לכדי ערעורה, של רציונליות תפישתי.
ואם לא, גם כן לא נורא, מה זה באמת חשוב אם אני בז, לועייג, צוחק על מי שמחפש סדר מארגן בחייו המסוכסכים ופונה ליישות עוצמתית ריבונית – אל או מדינה,
לא הבנתי, למה עליי לרצות לפשפש במעשיי אם גם 'לא אימבציל' בעיני עצמו נוח לו להשתכשך באי-רציונליותו, לכשכש בה, ולצפות להערכה?
ממני?

נהנה מהעובדה שכמוני יש בדיוק כמה שיש.
לא מתגעגע לאחד יותייר ממני.
ו-כן, יש יתרון להיות יותר רציונלי מאחרים.

שמייח במגוון התפישות הקיים,
שמייח על גודלו.

איך אמרה לי מישהי חשובה שומרת כשרות:

"כבד אותי על שאני שומיירת כשרות."

האם אני שמח שהיא יכולה להביא את סט אמונותיה לביטוי?
בהייחלט!
האם אני חושב שחייה טובים יותר בשל כך?
לא בטוח. לא עסק שלי.
לכבד?

  • כשהיא לבד, שתעשה מה שהיא מוצאת לנכון,
  • כשהיא אתי, 'אני מאפשר'.

לכבד?
להקצות לכך ערך חיובי?
לא. ממש לא מתכוון.

אלימות?
היא נפגעת מכך?

מקווה שלא,
בכל מקרה, אם כן, לוקייח אחריות על כך אחריות, אני האינישייטור. אשם? תחושה לא נוחה? לא.

כן, לעוג, לועייג, לעגתי, לתפישות שמרניות המניחות פרדיגמות, אסורות בבדיקה, המתכנסות לערכים משותפים ללא בקרה, תוך ספיחת ערך עצמית מאימוצן, מעוצמתן, מיישומן.

לא התפעלתי מהטרנד החדש הזה, שיש להגביל שיח כדי 'למנוע אלימות', זה הבנדודה של החריידי המבקייש לבוש צנוע כדי שלא יתגרה?

 


נכתב בבנגלור, ינואר 2016,
מניח שמחר או עוד שנה הייתי כותב אחרת,
מקווה כך לפחות.

עומד מאחורי מה שכתבתי,
מאחל לעצמי שבהמשך אוסיף ואגרע מכל מה שאמרתי,
שכן מחוייב – איזה מחוייב, נהנה מהחיפוש, מהפירוק – לא מ'מציאת אמת' שאיננה.

Share

השאר תגובה