האופנוע הבא

Triumph Street Triple 765 RS

אני את האופנועים שלי מחפש מראש. יודע מה אני רוצה ואז הולך לחפש אותם.

אלימינציה


אני יודע, בעיקר, מהן הרגישויות, מה אני לא רוצה בנקודת זמן מסוימת.חג סביב ואז ננעל. לפעמים מזמין ללא נסיעת מבחן אפילו,Kawasaki Versys 650, 2007, אז הם יצאו בקונספט שאני ייחלתי לו, שנתיים קודם, או כשעשיתי סיבובים על ה- 600 היפר ספורטיביים של סוזוקי, יאמהה, וקאווסאקי, ולבסוף התבייתי על ה- Honda CBR 600RR, 2000, המתורבת שבהם כדוגמא.

וזאת כמובן אחרי שקראתי את כל הטקסט שיכולתי לספוח, בניפוי הערות חיוביות, ובניכוי ריגשיות, בדגש על עובדות, מספרים, וחיפוש ביקורות שליליות חוזרות על עצמן.

מפתיע את עצמי, שכשנוטה לכיוון אופנוע מסויים, באינסטינקט צמא למחמאות עליו. ואז צריך להרגיע, להשתלט על הסנטימנט. זה היה קלאסי עם ה- Kawasaki z 800, 2013, ועוד יותר עם ה- , Yamaha XSR900, 2017, עליו חלמתי בלילות, ועד שנזכרתי נותר רק בצבע סיר-קובה-על-פתיליה, ולא כסוף, אז עשיתי reset, והלכתי על MT-09, אופנוע piece of shit, וממנו אני מרוצה עד יפן; תחושת הרכיבה על מטאטא, צר מחוספס, עצבני, תגובתי – מת על זה.

הבא

אז זהו, כמו שהייתי אומר על נסיעתי לקניה, קובה 2008, לוייטנם ב- 2009, קולומביה 2011, אתיופיה 2012, ‘זה הטיול הפני אחרון’ אני מכין עצמי לאופנוע האחרון.

Triumph Street Triple 765 RS

כדי שארכוש אותו צריכים להיצבר התנאים הבאים, בתצורת and:

  • שיימכר בישראל,
  • שאעלה עליו ואראה שתנוחת הישיבה – התנאי החשוב ביותר מתקיים,
  • שתחושת העברת הכוח שלי – התכונה השניה בחשיבותה מתאימה לי, נהנה ממנה,
  • שלתחושתי תמהיל מה שאני רוכש תואם את את מה שאני מקבל, ולא מסתלבטים עלי שיווקית [– קורה בהארלי דייוידסון, שלא מוכרים שם אופנוע אלא ‘תרבות’, BMW שמוכרת ‘איכות’, דוקאטי – ‘אסתטיקה’ ופוזה, אני רוצה ‘דו-גלגלי’.
  • שניתן יהיה לשים עליו ארגז.

פרקטיקת עניים נוספת שלוקח בחשבון,
אבי היה אומר שעם מכונית נהנים פעמיים – ברכישה ובמכירה,
שבטוחני שיהיה קל למכור אותו כמעיל פרוות כבש בחוף נודיסטים ביולי,
לא מעניינת – אופנוע אחרון.

Share

השאר תגובה