מינורי בחברותיישן

אחד החברים, תושב חוץ, מעדכן אותי על הטרנד החדש. רווח מאוד באירופה, בעיקר באנגליה.

חברות בתשלום.
את ר’ החברות ניתן לנקד בחולם ו/או בשורוק.

“צ’מע, במקום שאטחן לה במה אני עוסק, מה הם התחביבים שלי אני קונה אותה. כחברה.”

“ומה אתה מקבל?” אני מנסה להבין “מה התמורה?”

שילמתי $3,000, ראיתי אותה, נראית מעולה. בת 21. מחבר העמים. אני מתקשר אליה, מדבר איתה, נפגשים. לא כל פגישה זה מין. קלאסה. היתה עם ריו פרדיננד, הבלם של מנצ’סטר יונייטד. היא רוצה להגיע לטופ. והיא תגיע“.

הוא קצת נלחץ. חושש מהביקורת שמקורה בכך שאני לא מבין אותו, את הטרנד.

עשיתי עסקה מצויינת. נראה להם שדפקו אותי. לך אני אומר – אני מאוהב. עסקה מצויינת. עלה לי בזול. היא מעניינת.”

את המין אני מבין. אני עונה. “עדיף בחינם. יותר טוב עם מי שאוהבים לעשות מין. לא הולך, לא מתאים, כן מתאים מזדמן, זמין, מזומן – מבין. אבל לשבת ולדבר, להיות ליהנות, אני מעדיף איתך. מה בעצם אתה קונה?”

נזכרתי שראיתי וריאציה בוטה, מיידית, פשוטה יותר בטוקיו. ברובע הזרים רופונגי, אחרי העבודה הולכים לפאב, המארחות, גם הישראליות שראיתי שם, מדמות נערות שתפקידן במשמרת להוות את החברה לבליין המגיע. לפלרטט, לשרטט אופק מעורפל. הרי אין כוונה ליחסים של מעבר לאותו לילה בפאב. התכנית העיסקית, ההתכנות הכלכלית, סובבת סביב גרימה לחבר לשתות כמו מלח אירי, ולהכפיל את חשבונו בכך שהמארחת תערה לכבד הפרטי שלה כמויות תואמות של נוזל עתיר מחיר ודל אלכוהול. היא מקבלת פרנסה, אולי תחושת ערך של נחשקות ואולי תביא באקסטרה.

התפעלתי מהכישורים הנדרשים: להיות לבנ-ורדות, נראות טוב, עם יכולת להערות קיבולת אלכוהולית מסחרית, זמינות ופתיחות תקשורתית, שתהווה כר ליחסים של לילה בבאר, יכולת משא ומתן שבו עליהן להסתובב סביב מתן צ’אנס וירטואלי ללקוח להגיע איתן לקצה, ובעצם לא להגיע לשם, שכן הצהרתית אינן מתכוונות לעסוק בזנות מסורתית, ואולי להשאיר אופציות פתוחות, בעבור  תשלום שעובר את סף הסבירות של ‘עדיין אני מסרבת להיכנס למיטה’ ההצהרה תתנפץ אל מול ‘בלתי סביר להגיד לו לא, בשביל כמה דקות של חוסר נעימות שהתמורה תעזור לי להשכיח אותן’.
על תכונות אלה להיות מונחות על מצע של חספוס רגשי, עמיד למשאים ומתנים אלה בכל משמרת, שכן, לא ברור, לפחות לא לי, למה הן מצפות. כן ברור, שבמסגרת עבודתן הן נחשפות בכפייתיות כפותות כפותות לפיתויים כמפתות ומפותות כפתיות כפייתיות בכל לילה. מחדש. שאם לא כן, אם לא מהוות צד במשא ומתן, אם הן חפות ממי שמתחיל איתן ובודק את גבולות עמדות המשא ומתן שלהן, הן מייבשות את ברזי אלכוהול המעסיק, את תפוקותן, את קופתן, ואת תקפותן וצידוקן המקצועי.
ומה עם פיותיהן ופותן?

נראה לי שמהות העניין נעוצה ברכישת תקשורת שאינה זמינה באין עסקה כלכלית. עצם קיומה מנפק תחושת ערך. תחושה ברורה של המבקר, שמשחק ב’גבר הבא לבלות’ זוכה לשיתוף פעולה עם בחורה, ומחליק, משמן, ממו”מן, מממן, משלם, את דרכו נטולת סיכון הדחיה.
האם ייתכן, שהמועסקות, ששמו לעצמן למטרה להרוויח כסף, ללא עירוב מין, גם מתפרנסות וגם נהנות מהחיזור? אולי סיפוק ההצלחה גדולה משל עמיתיהן למשמרת? יותר פופולריות? נחשפות להצעות מפתות יותר, מממשות את חלקן לנטוש את גבולותיהן, רוות נחת מעמידותן בסירוב?

ואם נוטשים את הפתיח הרומנטי, וממשיכים בתחושת הערך, במה רכישת חברה זו שונה, מבעלות על תכשיטים ממותגים כ- BMW או Rolex עכשוויים, או מקל הליכה עם גולת כסף בקצהו בעבר? האין ברכישות אלה קניית תחושת ערך עצמית?

במקרי התכשוט, תחושת הערך מוקרנת לסביבה. ביחסים בינאישיים שלא מוחצנים תחושת ערך נשארת פנימית.

האם מי שרוכש חולצת מותגים או שעון מזוייף, מטפל במענה לצורך אסתטי, או לתחושת ערך נתפשת על ידו ו/או סביבתו?

אחרי חודש פוגש את האיש שוב. “צ’מע, מגעיל. זה לא טוב ולא נכון.” פסק.

יולי 2008

Share

טקס- ויקיפדיה

טקס הוא פעולה הממירה הווייה משמעותית של משתתפיו לרעיון אבסטרקטי, המסמל את ההווייה.

טקס נבדל מפעולה אחרת שאיננה טקס בכך שבטקס נעשית פעולה שתכליתה הוא סימול- הדלקת נר, נשיאת לפיד כדוגמה, אין לפעולות אלה תכלית מעשית משל עצמם.

בשל ערטילאיות (אבסטרקטיות) הרעיון, הצורך בתודעה אנושית לקיומו, טקסים הם מביטויי תרבות.

ישנם פעולות ועזרים סמליים להמחשת ההמרה. תכלית המרה זו היא לשנות מצב רגשי, בעקבות התניה שהסימול מעורר או בשל חזרה על הפעולות שמפתחות את ההתניה הרצויה. על ההתניה להיות תואמת את ההווייה על פי כוונת, פרשנות ויכולת הביצוע של יוזמי, עורכי, משתתפי או צופי הטקס.
אירוע טקסי כולל שלושה מרכיבים: 1) פעולה מסמלת, 2) ביצוע על ידי אדם, 3) רוטינה- לא כתנאי אלא כמאפיין.

  1. פעולה מסמלת אחת או כמה פעולות, המייצגות רעיון שהוא מושא הטקס.
    הרעיון שאליו הטקס מכוון הוא רעיון נעלה, שמקיימי הטקס מבטאים את ייחוס העל שמייחסים לו- קדושה, ומבקשים באמצעות הטקס להחצין את הסכמתם עם קיומו. על לפחות אלמנט אחד בטקס, בדרך כלל האלמנט המרכזי, להיות מרכיב אבסטרקטי המסמל מהות. הסמלה היא ייחוס תודעתי לאובייקט משמעות השונה מהווייתו וקשירתו להוויה אחרת.
    דמות אדם עומד המוארת באדום על עמוד בצומת, מסמלת סכנה בחציית כביש ומנחה עמידה, בעוד שירוקה פוסעת מבטאת הנחיה למעבר, וזאת בשל סימולי עצירה המופעלים סימולטנית על תנועה מוטורית מסכנת. ככאלה, אלה סימולים נטולי טקסיות. אריג מעוטר בצבעים מסוימים מתנפנף על תורן מסמל סמכות שלטונית על טריטוריה מסוימת. ככזה, תכלית יישומו של האובייקט המסמל איננה פרקטית או תועלתנית במהותו הראשונית, אלא בייחוס התודעתי אליו. [- אם תכלית פעולת הסרת עורלה היא קידום בריאות הנימול, הפעולה הייתה נעשית ללא תפילות המתווכות את הפעולה לרעיונות טקסיים מקודשים. כך, בהיעדר הגורם המסמל, זה המקשר את פעולת ההסרה היישומית עם אידאה-על, במקרה זה ברית הנימול עם מי שעבר פעולה דומה, ואלה עם רעיון הבורא המסוים, הפעולה איננה בבחינת טקס, אלא, ניתוח מטעמי בריאות או אסתטיקה],
  2. ביצוע הפעולות המסמלות ייעשה על ידי אדם (אחד לפחות).
    בהיעדר אדם מהפעולה, מרכיב ה’פעולה המסמלת’ שמחייבת תיווך תודעה אנושית איננו. במקרה כזה הפעולה לא תהיה טקסית. (- הדלקת נר נשמה, גם אם הוא חשמלי היא פעולה טקסית, וזאת בשל כוונת המדליק, ההתייחסות, סימול ההקשר לנשמת הנפטר.)
    אם ישנם צופים בטקס יהיו חשובים כנוטלים בו חלק אם יש להם התייחסות תודעתית לסימול.
  3. רוטינה תתקיים בביצוע טקס במועדים קבועים או בעקבות מאורעות חד-פעמיים.
    הרוטינה הטקסית מופעלת על מי שנמנה עם קבוצה מסוימת שקבלה על עצמה פרוצדורה קבועה, שיש בה לפחות מרכיב מסמל אחד ומבוצעת על ידי לפחות אדם אחד. (- טקס לוויה נערך פעם אחת לנפטר, באותו אופן – רוטינה, אופיינית לקהילות בעלות מכנה טקסי משותף). בשל דומיננטיות מרכיב הרפטטיביות של טקס, יש הנוטים לייחס לפעילויות חזרתיות טקסיות. פעילות אלה, אם תהיינה מבוצעות על ידי אדם, אך ללא ממד הסמלה לא תהיינה בחזקת טקס.

המרת רעיון גשמי לסמל ה נעשית על ידי פעולות שתכליתן הטקסית היא חיזוק הקשר בין הפרטים המשתתפים להווייה, בעקבות זאת בין הפרטים לבין עצמם, וזאת בשל ההתייחסות המשותפת להווייה.

תכלית חשובה, נוספת, לקיום הטקס היא העצמת יוזמי, עורכי, מושאי, משתתפי הטקס, כולם או חלקם בתפישת המשתתפים, שיכולים לקחת חלק פעיל בטקס או להיות צופים.
לעורכי ומשתתפי הטקס יש כוונה להעצים את ההתייחסות הרגשית להווייה, במטרה להעמיק את השפעת קיום הטקס בתודעת משתתפיו, וזאת כדי להחליף את המהות המעשית הנעדרת.

טקס חגיגת יום העצמאות, חתונה ולוויה, הם ביטויים סמליים לפעולות של הקמת מדינה במועד מסוים, החלטה של זוג על חיים משותפים או מוות של אישיות. טקסי יום עצמאות וחתונה אמורים לשמח, וככאלה נעזרים במוזיקה זיקוקים או אלכוהול וכדומה, שמקומם ייפקד בטקס כלווייה שתכליתו להעצים תחושת עצבות. טקסים הנחשבים כמוצלחים הם אלה שמהווים השראה להחצנת ביטויי רגש.

לעתים קרובות טקסים כוללים ביצוע תהליכים קבועים מראש כשרבים מהטקסים חוזרים על עצמם על בסיס זמן או אירוע קבוע. התהליכים הקבועים והחזרתיות עוזרים להטמעת ההתניה של משתתפי הטקס למצב תודעתי שיוזמי הטקס התכוונו אליו. עם זאת, בניואנסים של טקסים יש שינוי, בכוונה להתאימם למרחב וזמן בו הוא נערך, ולמקד את עניין משתתפיו.

תכלית הטקס היא חיזוק המכנה המשותף של הקבוצה המתייחסת לטקס, מתוך כך למנהיגיה או ליוזמי הטקס וזאת על ידי העצמת תחושת הערך למשתתפי הטקס.

דתות וארגונים חברתיים כמדינות ותנועות עממיות עושים שימוש נרחב בטקסים לחיזוק המכנה המשותף של המשתתפים בהם ולבידולם מהשונים מהם.

טקסים מקושרים לפרקטיקה של דת, שהיא מקרה פרטי של אמונה, שהיא מקרה פרטי של מחשבה המכילה אלמנטים לא רציונליים המשפיעים על התודעה. ככזה, טקס מקבל משמעות מסוימת ממקיימיו, מאלה שלא הטקס סופח משמעויות אחרות אחרות בהתייחסותם לקיומו, לדרכי ניהולו, ולעתים אף להתנגדות לעצם היותו בשל הערכים שהוא מקדם או שולל. התגובות שטקס עשוי לעורר משמעותיות למקיימי הטקסים, אם מעודדות, מאיזה טעמים, אם שוללות אותן ערכית או מונעות אותן מעשית.

Share

מינורי בבריכה

מורן פותחת את הירחון הפנימחברתי, ורואה את החבר שלה מתועד בבריכה בפעילות נופש עובדים בקייץ, כשהוא מעורבב עם כחצי תריסר רוחצים ואיזה פליצה לידו. כלומר, בקרבתו. במרחק מגע.

 “זאתי, מה עושה כל הזמן ליד אלירן?” שואלת מורן הידועה בתשוקתה להיות מוטבעת, כלומר- לטבעת, והמועמד, איך נאמר, מצידו, מפגין קרירות משהו, אולי אטימות, שלא לומר סרבנות נחושה.
להערכתי, אם אתחוב את פרדיקציאתי, זה זמני, הוא עוד לא יודע, אבל הוא הוכרע.

לא שאני יודע מה קורה ביניהם, ובכלל מי זו, אבל, מה זו הקנאה הזו?” אני שואל.

זה ככה ב-עדה” מעידה חברתה מיטל, שהיא בכלל מעדה אחרת.

אני רואה כל הזמן שמסתובבות סביבו בחורות” מורן מבהירה את תפישתה על העובדה שחגות סביב אלירן בנות.

אלירן, איך לומר, שרמנטי, ומקפיד בהופעתו. ראיתי, איך נאמר, נאים ממנו.

מורן נראית טוב. נחושה. לא רהיטות, לא אינטלקט, יהיה גם מי שיאתגר את הקביעה לחכמה, אבל יש יכולות ומיומנויות שרידה פרקטיות.

תגידי,” אני מעיק “מה המשותף לכל מי שסביבו?” ומוסיף להקשות “ואולי בכלל נראה לך שהוא יותר שווה, כשכל מיני ציפורות ומלכות מזמזמות לידו“?

לא יודעת” היא מבטלת את הפלסף בהינף יד, ומצמצת “אני אראה לזונה הזו מה זה.” וטופחת להמחשת רצינותה על התמונה.

Share

מינורי בהדדיות

גליה בת ה-35 נראית פצצה. נבונה, הומור, כולל עצמי, רהוטה, מודעת – כך לפחות מעידה על עצמה.

מטופחת, רזה שלא כדרך הטבע. הגדילה, הגביהה, עבתה, השביחה – קיצור, נגעה לעצמה גם בציצים. בארבי-יתית במובן הפרופורציונאלי של המלה.
להמשיך לקרוא מינורי בהדדיות

Share

מינורי במורבידי #1

דודה סטלה מציינת שבתאריך המסוים ההוא, היורצאייט– יום השנה לסבא.

את יודעת דודה סטלה” אני משיב “אין לי יחס למאורעות כאלה. כזכור, לא ערכתי לוויה לאמא.”

כן” משיבה הדודה “גם אני מבקרת רק לעתים רחוקות בקברו של ראובן” בעלה שמת.

האם מי שפוקד אחת לשנה, דומה יותר לזה שלא מבקר כלל, או לזה שמבקר בתכיפות?

Share

מינורי בבטיחות הדעת

זהירות מוטורית

תל אביב, יולי, צהריים. בוהק גיהנום. חם רצח. לח מוות. בִּתי ואני יוצאים מהמרפאה, לאופנוע. הכלי רותח, המתכת על סף התכה. היא מתכוננת נפשית, שישבנה יבעבע תחת מגע המושב. יש לו, לישבן ולה ניסיון.

באופנוע מימיננו דמות מתכוננת לנסיעה. לובש מעיל רוכבים כבד, עוטה אפוד זוהר מעל המעיל, גורב מגיני ברכיים של רולר בליידס, חובש קסדה תקנית מלאה, כסה ידיו בכפפות (או כפף אצבעותיו בכסיות- מה לelef עזאזלים הפועל לעטיית כפפות ייעודיות משובחות?) ללא קשר לחום, גם בחורף, כזה מיגון לא ראיתי בחיים.

מתפתחת שיחה על הדגם החדש שלי, ועל האופנוע הוותיק, עתיר- 1,200, הסמ”קים שלו. מניח, שהאיש רופא. רציני. זהיר. בקיא. העדפות ברורות. מנומקות. הוא לא מתגבר על תשוקתו לדו-גלגלי.

נפרדים ב”שמור על עצמך” ממני, ו”אכן עושה זאת” ממנו.

אתה יודע“, אני לא מתאפק “בחיים* לא ראיתי בנסיעות כביש רוכבים עם מגני ברכיים.”

הוא מסביר לי ש”במקרה של תאונה, אין ביטוח על שיקום מפרקים.”
כמה שעות קודם קבלתי sms מחנה’לה, גרושת חבר, שרכש ענתיקת חיפושית קבריולט- נטולת גג, מהסיקסטיז, שמשמעותו- הרכב פטור מחובת התקנת חגורות בטיחות. היא תובעת ממני: “דבר בבקשה עם אליק, רכש מכונית ללא חגורות בטיחות.”

בתור מה אבקש? בתור ‘קול הסבירות?’ בשם מי שרוכב עם בתו, על דו-גלגלי, כשהיא במושב האחורי, ללא חגורה, במהירות שהקבריולט, רבועת הצמיגים, מעולם לא נסעה ולעולם לא תגיע?

 


* יולי 2007,
9 שנים אחרי, מיגון ברכיים היה לנפוץ.

Share

מינורי בקטנטנה

עמליה בת ה-5 נכנסה לחדר שמכירה היטב, השרוי בחשיכה.
פרצה בצווחות.

כשבת דודתה משקיטה אותה, עמליה מסבירה לה ש”אמא אומרת שזה בסדר לפחד בחושך.”

אפריל 2007

Share

התנשאות אותנטית

האמינו לו

“‘התנשאות’ היא אחד החיוויים האותנטיים ביותר
לתחושת מי שחווה שמתנשאים עליו.
יש לרחוש אמון לתפישתו את נחיתותו,
הוא יודע למה.”

Share

מינורי במודעות עצמית

פתיח לווידוי

אני [מאוד] מודע לעצמי” היא הצהרה ששמעתי. רבות.
יש בה ארומה פתטית משהו.

על פי רוב, זהו משפט חיזוק תקפות א-פריורי של מי שממש תיכף ומייד ישתחרר מעול, ישחרר עדות עצמית.

האם ברוב המקרים, עדות על מודעות עצמית באה בסמיכות לאמירה אישית מפחתת? להמשיך לקרוא מינורי במודעות עצמית

Share

השתניתי

בחווייתי נתקלתי במעט מאוד אנשים, ששינו סט תפישות והתנהגויות הנלוות אליהן משמעותית. לתפישתי.

שמעתי יותר, משחוויתי, אנשים המעידים על עצמם “השתניתי“.

עדות זו, מעידה על

  • היות המעיד ביקורתי שלילית לסט התנהגויות או תפישות שלהערכתו לא קדמו אותו לאן ששאף להגיע,
  • שהביאו אותו לאן שלא רצה,
  • ובעיקר, הבעת תקוותו שהחליף סט תובנות והתנהגויות מסויימות באחרות, מקדמות חיובית.

לא זוכר שנתקלתי ב-
אידיוט שהתפתח לחכם,
אישיות מכורה לרציונלית,
אישיות מתכנסת לעצמאית,
חסר ביטחון עצמי שהשתנה לאישיות בטוחה,
קמצן שהותמר לנדיב,
רציני שהתלייצן.

Share

מינורי במשאב האנושי

נעמי סמנכ”ל בחברה עסקית חשובה. אחראית על משאבי האנוש. בפרשנותה המעשית את התפקיד, מטפלת בפרוצדורה, ביורוקרטיה, אדמיניסטרציה על שלל היבטיהם. בין התגמולים על פרשנות זו – אינה מואשמת בחמלתיות יתר או אפילו כמי שמטפלת בסוגיות אנושיות. מכניסטית. גם בתגובות הרגשיות. אינטליגנטית, משכילה, חדה, אגרסיבית, קשוחה, דפנסיבית, טריטוריאלית, תגובתית, חורצת, חותכת במהירות אפקטיבית בין עיקר לתפל.ממוקדת כמו שחברה עסקית בעולם גברי מעודדת אותה להיות כדי לשרוד וכופה עליה על מנת להתקדם. כך לתפישתה לפחות. התנהלותה זו, מתוייגת ‘כניהול גברי‘ כזה, ‘עם ביצים‘ כאלה. אישית, לא הכרתי גברים שהתנהלותם כה סטריאוטיפית.

רואה אותה עם משקפיים אחרים מאלה שזוכר, היפר מעוצבים. מתייחס לכך. משיבה לי שהם נרכשו בחנות ידועה, סופר מוקפדת, בנווה צדק.

אבל מה,” היא מוסיפה, “עשו לי תרגיל בקנייה.” “לך? איך? מה?” מתעניין.

מדדתי, התלהבתי, התחבטתי עם המחיר הנקוב על מסגרת המשקפיים והחלטתי לרכוש.”

נו…” אני ממתין לשוס “ואז, עדכנו אותי שזהו המספר הקטלוגי, לא המחיר, שהוא הרבה יותר יקר.”

או.קי.“, אני מקשה “אם כך, למה קנית?”

זה בדיוק הענין, לא יכולתי” היא מסבירה “הם פיתו אותי, ואני כבר רציתי אותם.”

יוני 2007

Share

מינורי באמונות

שמנצ’יק, חבר עתיק. צ’חצ’ח אשכנזי חסר אמונה, חסר אינטליגנציה רגשית.
האמנם?
נשאל באיזה מידה הוא מאמין/דתי.

לא מאמין, לא דתי” ובהמשך המשפט מוסיף שהולך עם חמסה, שצמודות לה שמות ילדיו, וגם למראשותיהם ספרים. מתחת לזה של הגדול תהילים.
לא, הוא לא מייחס לכך חשיבות. אבל גם לא ישים שם את מדריך הטלפון של חיפה והצפון, כי את התהילים קיבל מסבא שלו.

ואני אומר ש-יש שונות של דרגות של אמונה, לא של חוסר אמונה. חוסר אמונה חסר מידה. אז אולי זו לא אמונה, זה יישום פרוצדורה?

אז מה אם אני אומר?

Share

פגוש פוגייש פגשתי – בקצה, באבסורד

מוני יזם באופיו. מעודכן בכל טרנד וחידוש טכנולוגי. בקיא בבאז וורדז, שולט במלים, בכלכלה הגלובלית. בהתנהלות היומיומית הוא בעלים של חידושים טכנולוגיים. לא סתם רוכש, חמוש באידיאולוגיה יישומית אסטרטגית; לא מייד עם צאתם לשוק, אלא, לאחר השקתם, כשתצא גרסת הפשרות, מעגולת הפינות, במותג נחות מעט – אחרי הקנאק של הורדת המחיר, אז ירכוש. בכסף שאין. באשראי. בתשלומים ארוכי טווח.

מצויד בתובנות מוצקות על האסטרטגיה הגלובלית. החלומות בהתאם. היישום פחות. כלומר, הרצון לא מסונכרן עם העשייה. מכך יוצא – עם התוצאה.

בשיחות, בהן הקונפורמיזם המתכנס שלו נמצא בביקורת ייקח סיטואציה, ימתח אותה לקצה, לאבסורד, יעצב את עמדתו, ואז: “אם כך – לא ישים או לא נכון“.

האם זהו המתכון לאי העשייה, או, לצידוק הכשל?

Share

הכרזה על מות אמי

חברים,
אמי האהובה נגאלה מייסוריה לפני זמן קצר.
מבקש להימנע מכל פעולה של ניחום אבלים ותנחומים.
תודה על הרצון, הערכה על הנכונות.

16/12/2005

Share

הודעה על מות

חברים,
אמי האהובה נגאלה מייסוריה לפני זמן קצר.
מבקש להימנע מכל פעולה של ניחום אבלים ותנחומים.
תודה על הרצון, הערכה על הנכונות.

דיקמן

Share

לאומיות, לאן

ז’ורז’ קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בתחילת המאה ה- 20, אמר, שהוא “פטריוט אך לא לאומן” והסביר-

  • פטריוט הוא מי שאוהב את ארצו
  • לאומן הוא מי ששונא את האחרים. 

בעבר סברתי, שממד ההזדהות הלאומית תפחת ובעתיד כלשהו תיעלם. ייחסתי

  • עצמאות אינטלקטואלית לחתירה המתנערת מגילויי זהות פטריוטית באשר היא,
  • משמעות פרקטית לקוזה נוסטרה אד-הוקי למכלולי חיים,
  • ולתרבות- ערכי הנאה, מקדמי חיים שיתופיים.

עם הזמן פחות נחרץ שזו המגמה,
ועדיין מעריך, שבעתיד המגמה בלתי נמנעת.

Share

מינורי בכשפים

את ץ’ מכיר מהסבלות, ניו יורק, 1986. אמצע שנות העשרים של שנינו. ב- Noah’s Ark, שנים אחדות, מאות ג’ובים של תיירות בגובה המותניים, מצבים אנושיים, גרפיקה אנושית מרצדת, תריסרי סרוויס אנטרנסס, אלפי מדרגות, מאות שעות משאית טוונטי סיקס פוטר, לא, לא מיותר לציין – הכרח ללא רישיון ייעודי. תנועה באי הנוצץ והמחוספס כזכוכית מנופצת. להמשיך לקרוא מינורי בכשפים

Share

מינורי בהוכחה לקיומו של האל

או, ברוחניות

את ץ’ מכיר מהמובינג בניו יורק, 1986. אמצע שנות העשרים של שנינו. עשרות ג’ובים של תיירות אותנטית בגובה המותניים, מצבים אנושיים, עשרות תריסרי סרוויס אנטרנסס, מאות שעות משאית, תיבת נח, 26 פוטר (- מידת אורך), אלפי מדרגות, תנועה באי הנוצץ, המחוספס.

אף על פי שהמלנכוליות כבר אז נתנה את הטון, הוא היה בשלב טרום ההסברים. אלה הגיעו בהמשך, התפתחו, טופחו, תפחו והצטיינו, תואמים את הכשלים, שלובים בהם;
הרחיב על האנווירוינמנט הקיבוצי כגורם, כמאיץ וכמכריע בתוצאה המכזיבה. להמשיך לקרוא מינורי בהוכחה לקיומו של האל

Share

אהבה

אחיזה תודעתית

אהבה (1)
זיהוי כמקדם, משפיע חיובית.

אהבה (2)
זיהוי, פעולה תודעתית,
של סובייקט,
באובייקט אחר
כמקדמ/ת עניין, רצון, תשוקה, מאווה, יצר,
של הסובייקט המזהה.

מידת האהבה המתועלת על ידי סובייקט
תלויה ב- להמשיך לקרוא אהבה

Share