תובנות מקומיות

  1. מהשבועות העמוסים ביותר.
    בטח לאחר הסתלבט ששכשכתי בו קודם.
  2. כניסה
    • ראיתי שדה תעופה בינלאומי קטנקטן יפהפה בלילונגווה, מלאווי.
    • ממש לפני תורי בביקורת הדרכונים, שלפוני מהתור כדי שאועבר ל-vip שופוני.
      פרוצדורת ה-vip היתה ארוכה יותר.
      גם לא נתנה לי שום תחושת ערך עודפת.
      גם לא קבלתי תחושת ערך או הנאה.
      לא חבל על $12?
  3. אוטו-פורטרט:
    • מחלק כספי זכייה בלוטו. כאורח. בטלויזיה. פריים טיים.
      רדיו, עיתון.
    • אם זה לא היה מרתק, מרטיט, קורע, זה היה איום וזוועה.
    • מתנחם שמעורר בת שחוק באלגותי הענגליתית.
  4. במסגרת הסדנאות, אולי המעבדות, שעובר לא אכלתי שבועות גבינות. גם לא פירות. וממתקים.
    כמו בסרט על ההוא שאכל חודש מקדונלד.
    מילא הייתי מרזה מזה.
  5. מנפלאות האסתטיקה הסוציו-גיאוגרפית;
    • כשנחתתי במלאווי פסקתי שהנשים לא יפות
      • על פי הטעם המערבי.
      • ואני הרי מבין.
      • מי מינה אותי לנציג הטעם המערבי?
    • האמריקאים כמכתיבי התרבות במאה ה- 20, שווקו את מראה היופי השחור כפי שמתבטא במראה אנשי מערב אפריקה שהם אבות השחורים שהגיעו לארה”ב.
    • באתיופיה, יפהפיים- כהי עור עם תווי פנים אירופאיים.
    • בסודן, קניה ודרומה הם במראה מאובחן שלא זכה ליחסי ציבור במערב:
    • פנים אחרות, כולל בטן ותחת. כלומר וואחד בדן וא-שטיקאלע דחד.
    • והשיער הוא כמובן אישיו.
    • ואחרי יומיים- frrret frrret, נעשית אקומודוצית טעמים נרכשת, ומבחין ביפהפיות.
  6. בצפון מזרח אפריקה האנשים לבנים.
  7. ככל שמדרימים- משחירים.
  8. שחורים לא סובלים מסרטן העור.
  9. זקנה
    • שנים שאני מחפש בה יתרונות.
    • לא מוצא הרבה, שלא לומר כלל.
    • יכול להיות שצריך משקפיים?
    • יכולותיי שלי בנסיגה רבתית.
    • כעת הבנתי, שהיכולת (שלי לפחות) להדחק, לתחוב עצמי, למצבים הזויים ומופרכים, הולכת ומשתפרת.
    • מקווה שגרף שיא היכולת יתנהג כשן משור.
  10. המלך עירום
    • מלכת היופי של מלאווי נטולת פאה, יחפה, רגלי X, מוכרת כרטיסי גירוד
    • ואני המפיק.
  11. דרום אפריקה לאפריקה זה אמריקה לעולם.
    בפועל, בדיבור. בערגת הכמיהה.
  12. פטריו-סוציו-נורמטיבית
    • ראיתי קבוצת הולנדיות. סטודנטיות לרפואה שנה אחרונה. באות לעזור במלאווי;
      מקסימות, נבונות חמודות, פרות דשנות במובן הלקצוטילי של המילה.
      אמרו לי שההולנדים הם הכי גבוהים בעולם.
    • צופות במשחק הולנד-דנמרק.
    • בכדורגל לא מבינות, מכירות את השחקנים.
    • המשחק הוא מי מותנה יותר לסוציולוגיה:
      • כולן בכתום בוהק,
      • שרות את ההימנון,
      • מפסיקות לשתות את הקרלסברג בהתעדכנותן שזו בירה דנית,
      • משמיעות קולות תסכול סופקות כפיהן בצער ההחמצות,
      • פוכרות ידיהן יחדיו, להחזקת אצבעות,
      • מכרכמות פרצופן בצער ההחמצה,
      • מעודדות אחת את השנייה מחד,
      • דואגות איך האחרת תעמודנה בצער התבוסה,
      • ובסוף, בהפסד, ממאנות להתנחם.
    • ולא, זה לא דת.
      • בדת יש אמונה כפלטפורמה ועליה מונחים פוסטולטים, ציוויים.
      • פה יש השתכשכות בביחדנס. סוציולוגיה.
  13. בבר של צעירים מלאווים, ראיתי רווק, שחגג את יום הולדתו ה- 45. חולל עם צעירה מקומית. עשה לה ערסולי וואלס איטיים לשמע מוזיקת טכנו מחרישת אזניים, כולל לסובב אותה על צרה. כמו הדוד נחצ’ה מחיפה. “אני מרגיש כמו בן 25 לא כמו בן 45” שיתף.
  14. הזדהות מקצועית
    • ראיתי רואה חשבון. הוא במקצוע. מתפעל מיכולתו להיות מעשי גשמי ביותר, ורוחני קבליסט באותה מידת אדיקות.
      זה הוא שמתפעל, אני פחות, כדי שלא לומר לא מתפעל כלל.
    • הוא לא מסוגל לשלם מסים.
    • מעיד על עצמו שלא עשה את עבודתו אם שילם.
    • מתייסר איך להעמיס את הוצאות הנערה המקומית והמלון על החברה, רק שהוא לא מוכן שמע”מ המלון יושת עליו.
    • ברור לי שימצא פתרון. כלומר לא ישלם.
    • שבוע חלף. מצא פתרון. חסך $7.5.
  15. שער רוח ונחישות
    • הוא החל להקריח.
    • בגיל 28, לתפישתו, רמת האטקרטיביות שלו צנחה כשערותיו לכרית.
    • לפני דייט חשוב, אסף אותה ואותן, את האטרקטיביות ואת השערות והדביקן בדבק מגע לפדחתו ואז אסף את הגברת.
    • בבוקר, להפתעתו, ראה את התפזורת על הכרית.
    • “איך היא הגיבה?” שאלתי בחרדה.
    • “היא ראתה מה הייתי מוכן לעשות בשבילה והיא לא היתה מוכנה לוותר עלי יותר.”
    • “אז איך זה נגמר?” השתוממתי.
    • “פחדתי ממנה. היא היתה קופצת מהחומה פנימה הביתה, אז חתכתי.”
  16. עסקי אוויר וקרקע
    • רואה החשבון נוכח שהסינים מתים על רגלי תרנגולות.
    • אנחנו לא יודעים לפרק למצוץ לאכול את זה.
      • אני יודע איפה התרנגולת דרכה קודם?
    • מעדכן את הקיסר הסיני שאנחנו לא ממש מתים על זה.
    • עולה הרעיון לרכוש את תוצרת רגלי התרנגולות הישראליות בפרוטות, לשנע אותן הונג-קונגה, שם ימכרו במחירים מופקעים לשוק הסיני הכמה.
    • ‘נתחלק חצי חצי’ מציע הסיני.
    • “אחלה רעיון” אני מתפעל. “ומה קרה?”
    • “לא סגרנו, האם זה חצי חצי בהוצאות או ברווחים.”
  17. חתיאריזם
    • להנהלת חשבונות הצטרפה פקידה חדשה..
    • וואחד פקידה על האש.
    • כל הגברברים פה נדרכים
    • לאחר כמה ימים מביאים אלי את החוזה לחתימה.
    • לומד ששמה רוז.
    • “בשפתי” מעיק על אשת ה- HR, “רוז תהיה שושנה או ורד. מה לדעתך יתאים יותר?”
    • “שושנה” חורצת, ואז מסתייגת- “לא בטוח שרוז היתה מסכימה עם זה.”
    • אלה הלצות דודיקמן, שהיו נראות לי הכי מבאסות שיש.
      וכמו שאמר שאו- “זקנה היא השלב שבו אתה מזהה שאתה דומה להוריך.”
  18. ארכימדס
    • אין לנו מנופי פעולה.
    • לא פצחנו את הפיזיקה.
    • המים, כך נראה לא זורמים למקום שנראה לי כמקום, שנתפש אצלי לפחות, כמקום הנמוך.
    • לא ברמת הלקוח לא ברמת העובדים ולא ברמת הרשויות.
    • יוצא דופן הספקים העצמאיים החברות הפרטיות. חוקי הפיזיקה מקובלים.
  19. סינרומן מ-Mangochi, סיפור בתמונות לפני השינה:
    • זה צ’רלס הוא סיני.
      Charles
    • צריך להכיר לו את איריס. כדי ש-
      1. Yair

        אם הוא חושב שהוא יודע חריצות מהי,
        שיראה דרכיה יקבל השראה,

      2. כדי שתסביר לו שאני עצלן ומפונק.
    • זו מלכת היופי של מלאווי. היא מוכרת חלומות ב- 100 קוואצ’ה האשלייה.
      Faith
    • א-פשטינק. זה איפה שמחרבנים.
      shit
    • רות היא הקופאית במלון.
      היא בטוחה שמלכת היופי של מלאווי זה הדבר הכי יפה שפסע על האדמה הזו.

      ruth
    • הכותב בדעה שרות יפה ממלכת היופי, רק שההורים שלה לא אמרו לה את זה. טוב, אולי גם הסוציולוגיה.
      והשערות שלה, ובכן, הן כלל לא שלה. זו פאה. לא שבדקתי לה מה קורה לה מתחת, אבל תסרוקת הבסיס, במידה רבה של סבירות היא כמו זו של מלכת היופי.
      סוף.
  20. התודה לנסיבות- הכריזמה עובדת באפריקה.
  21. מבוכה וחוסר הכרה
    • מביך לפגוש אנשים מ-orange או מסמינר הקיבוצים מחוץ להקשר ולתודעה, ולא לזהות.
      1. מעמיד את מי שפונה אלי בחן, באי-נעימות של חוסר הזיהוי,
      2. וההכרה של התודעה המתפיידת.

      אתמול – שבת בערב, יום הבילוי, אין משחק – עורך סיבוב בין שליש תריסר מקומות הבילוי בבלאנטייר.

      • בראשון, Sports Bar, יש במוצאי שבת הופעה חיה, לידר הלהקה מברך אותי מהבמה ואף מגיע להתחבק.
        • איך זיהה אותי?
        • יכול להיות שבגלל שאני הלבן היחיד?
      • בשני, El Pachino, פוגש את Faith מלכת היופי ואת Tadala המופיעה בהגרלת הטלויזיה.
        • חיבוקים, נישוקים,
        • נפרד בנחישות- לא מתכוון להשתרך אחריהן.
        • פורש. ביציאה רואה מישהו שובר בקבוק, חובט, מנער ומנופף בשומר במיומנות של בריונים ובנחישות של פושעים.
        • גם השומר נחבט, מנוער וממונף במיומנות מעוררת השתאות- הוא קם כאילו כלום.
      • חוזר לראשון, שם רואה התלקחות של שתי בנות, כנראה עובדות, כשלזרועה השמאלית של אחת מהן סימני דם שהותירו שלוש שני המזלג שמונח מגואל בדם בצלחת הראשונה.
      • פונה לשלישי-, Mustang Sally Club, מקום עצום.
        • מחייך בחזרה לצחקוקי הברכה של פיית’ וטדאלה המתכנסות.
        • “Hi boss” שומע פעמיים ברציפות משני אנשים שונים, מתעלם- לא מכיר.
          יכול להיות שלא מזהה, כי

          • ‘כל השחורים דומים’?
          • עיניי המתקהות?
          • חשיכת המועדון?
        • כששומע את “Hi boss” השלישי, מזהה את Days, וברביעי- עובד נוסף.
  22. ורוניקה רואה אותי על המחשב. “Every time I see you, you are busy, working on your computer.”
    “Dear Veronica” עונה “not busy, I enjoy do what I am doing.”
  23. סליחה
    • Sorry מלה חשובה.
    • חוצה תרבויות.
    • לתומי, חשבתי שתפקידה ליידע אחר, שמבקש הסליחה מכיר בגרימת אי-נוחות כלשהי לאחר, בכך מביע את הכרתו זו כך שתהיה גם נחלת האחר כבסיס להתדיינות המשך.
    • רואה מוקצן כאן, את הקיים גם במוקדים המתוחכמים ביותר של העולם המערבי, שהאינסטרומנט הסליחתי תפקידו בעת הפעלתו לחשק את האחר לקבל את ולא להגיב בשלילה על אי-הנוחות שמבקש הסליחה גרם.

לפרקים נוספים:

  1. חוויות
  2. תובנות מקומיות
  3. הסינים
  4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
    1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
    2. לקח, שיעור, למידה והפנמה
Share

מלאווי 2012

טחינות, חפירות, פיצוחים, שרבוטים, אסוציאציות והכללות,
חלקן לא נכונות והשאר לא בלתי

  1. חוויות
  2. תובנות מקומיות
  3. הסינים
  4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
    1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
    2. לקח, שיעור למידה והפנמה
Share

לא מסתדר

לא הסתדרתי

בחיי

תרתי משמע,
לא הסתדרתי

  • לא עם אלימות,
    • כן, גם בפעולה רגולטורית, אני רואה אלימות
  • ולא עם רגשי נחיתות,
    • ציפיות אחר לתמיכה ועידוד דימויו העצמי הנמוך,
    • ציפיית אחר להעצמת גילויי אישיותו הנידפת,
    • חוסר יכולתו, היעדר אחריותו,
      להשתלט על סערת רגשותיו,
      למתוח את ריפיון ריסון התפרצויותיו,
      להתמודד עם פראות/ פרעות/ חידלון/ מניעת מעשיו.

להמשיך לקרוא לא מסתדר

Share

משולש תפישות

במשולש תפישת מציאות ערכית,
נטולת השפעה קונקרטית על הבוחן,

  • קודקוד קלריקלי, שמרן, אמוני, ימני, ביצועי, מחזק רוב על חשבון מיעוט,
    רוב המכריע של האנשים,
  • חתירה לרציונליות מצד שני, כנטייה, כהבנה, כתפישה שזה קל ונכון ומתאים לקדם טובה אישית מצרפית, לא מקושי,
    מעטים, קרים מנוכרים, היפרפרקטיים לא פרקטיים,
  • ישנה איזושהי בליטה כזו, היברידיות, של מרוב מולקולות לא רואים את החומר, משכילה בדרך כלל, של התכנסות אפולוגטית, ערכית, להסכמה, הערכה ולגיטימיות, גם וגם וגם וגם.
    לכן השוני, המאובחנות המטושטשת והריצוד הליברלי.
Share

הרהורים ספורטיביים

באבחנה באהבת הספורט באהדה, ההזדהות, אני נמצא ב להמשיך לקרוא הרהורים ספורטיביים

Share

חדשות

“מה חדש, יאירי?” אמי הייתה מתעניינת,
בשלב בו הייתי כבר מבחינתה “דוב זקן”, במחצית הראשונה של העשור החמישי לחיי.

“אין חדש” הייתי עונה, תדיר.

“אין חדש, זה טוב” הייתה מתנחמת.

“אמא, בגילך – זה אולי טוב.
בגילי ‘אין חדש’ אלה הן חדשות רעות.”

Share

אתיופיה 2012

אדיס אבבה

מינורי בפוזיציה

בוקר יום שלישי, סיטואציה הזויה. הטרמינל באדיס אבבה, לאחר שהחלטתי להעביר בה יום, ממתין לטיסה ללילונגווה מלאווי, הממשיכה ל-לובומבשי, זמביה. איזה יופי, שמות חסרי פשר, אקזוטיים, נטולי משא של ידע, אסוציאציה וממילא התייחסות קודמים. מבטיחים כאלה. להמשיך לקרוא אתיופיה 2012

Share

תצורות מחשבה פוליטיות

בהמשך לתפישות פוליטיות, המחשבה האנושית נחלקת לשלוש תצורות:

  1. פעולות על פי ערכים שהוטמעו ומיושמים אינסטינקטיבית או נבחנים על פי רלוונטיותם למצב לאור הרקע האישיותי, תרבותי.
    • רוב האוכלוסיה
  2. פתרונות המייחסים ערך לפעולות כאן ועכשיו המשמרים מצב וסדר קיימים
    • אחוז משמעותי, הטייה לתוצאה, הקבוצה השנייה בגודלה
  3. פתרונות המייחסים ערך לרעיונות מופשטים, ידע מקדמי, חתירה לשינוי, לטווח ארוך, לבחינה על ציר זמן,
    • פלח קטן, הטייה להתייחסות תיאורטית, הקבוצה השלישית בגודלה

קטיגוריות מחשבה אלה מתאפיינות מהיות כמה אלמנטים. השלכות אלמנטים אלה מיושמות במגוון תחומים.
גם פוליטיים.

מכיוון שמכניקת מחשבה לא מחליפים,

  1. מי ששייך לקטיגוריה הראשונה, יכול לשנות דפוסי הצבעה, אבל יישאר שייך לתפישה פוליטית; שמרנית, ליברלית, או נטול.
    בדרך כלל יהיה שמרן.
  2. מי ששייך לקבוצה 2, השנייה בגודלה, יצביע בהתאם לסיבה אחת שתיראה לו הרלוונטית ביותר בנקודה הקריטית- בעת ההצבעה. את שאר הסיבות המשניות יכפיף באינוס רציונלי לסיבה העיקרית.
    משרעת הצבעתית.
  3. הקבוצה השלישית מכילה את מי שבוחן רעיונות על ציר זמן, פחות מחוייב להצבעה קודמת ומחיל תמלול רחב של גורמים בבחינת העדפתו.
    מאפיין יותר מצביעים ליברליים או מצביעי ימין שהדת אינה חלק ממשוואת ההצבעה.
Share

אני אשמר ממתחריי

שאלוהים ישמור עלי מאופטימיות שותפיי

אני אשמר מ
מעשיוּת מתחריי,
תבונת יריביי
וכוונות שוחרי רעתי.
מי ישמור עלי מאופטימיות שותפיי?

Share

לאטרל ורטקליות יחסית

ביחסים, הצדדים מביאים להנאתם המשותפת את

  • העניין,
  • החיבה,
  • התכנים,
  • התקשורת.

את עצמם.

חסר תחליפיות. טובין בנדירות, ובה במידה שלא בעתו או בשינוי טעמים- חסר ערך.
כצעיף חורפי בחוף ים בקייץ. 

במקרים של פגיעה בתפישת אחד הצדדים, או יותר, בערך משמעותי, בשל נדיפות שיווי המשקל יכול להיווצר מצב של חוסר הלימות.

טרום אבדן העניין ההדדי נקלעים נו למלחמת שליטה, בין התנהלויות.

לעתים נראה שיחסים ברי-תיקון. ממשיכים, שוכחים, הלאה, זורמים, אולי מדברים על כך, אולי סולחים- אוקסימורונית, זוכרים לשכוח.

  • בהתנהלות לאטרלית, המאורעות עצמאיים, נבחנים מה משרת עניינית או הנאתית ברגע נתון את הבוחן.
  • בהתנהלות ורטיקאלית, המאורעות נתפשים כמשורשרים, קשורים בקדימויות זמנים וקשרי סיבה תוצאה, חלק מתפישת אופי אופיינית של הנבחן.
Share

מינורי באקספליסיטיות

צורך שירותים מאקס סלבריק’ה ספורטיבית.

תגיד תגיד“, שואל אותו “איזה קונצנזוס יש עליך, ואתה יודע שהוא לא נכון?”
חושב רגע ומשתף “כולם חושבים שאני מאד אוהב את אשתי. ואני כל הזמן מחפש לזיין.”
אני עֵד, חושב לעצמי על החלק השני של המשפט.

Share

חד גדיא לטיני

ואני נזכריאיר דיקמן בר לטיני

במסימו האיטלקי שישב איתנו בבר בקוצ’במבה, בוליביה, 1985:
הפיל כוס בירה, שנשברה.
בעל הבית תבע “שלם לי (שווי של) $1.”
מסימו נחרד מגובה הסכום וסירב.
הביאו שוטר שפסק – “$1 לבעל הבר, $5 לי.”
כשמסימו שלנו מחה, הביאו לו את הסמל שהורה “$1 לבעל הבית, $5 לשוטר ו-$10 לי.”
מסימו מיאן, וכאקט אסקלציה נלקח לתחנת המשטרה, ואני מלווה אותו.
החד גדיא הסתיים ב- $1 לבעל הבית, 5 לשוטר, 10 לסמל, 50 לקצין ו- 100 למפקד.

Share

הבחנה תקשורתית- מולקולה מסתירה

יש מי שבאופן בחינתו את המציאות,
יתעכב על המולקולה הזו, שמסתירה את העיקר.

Share

טיפול לאומי בטראומה

ברמה הלאומית, בישראל, פעילויות האפטר-שואה מטפלות בפיתוח, טיפוח, שימור והעצמת הטראומה,
בעוד שברמה האישית היינו נוהגים אחרת לטפל בטראומה.

Share

מינורי במניפולציה

הזמנתי במסעדה בתאילנד פצצת סוכרים של וופל בלגי. 
המלצרית התאילנדית באה בצהלות ‘wow wa wow.’

Share

גם גסטרונומיה, היא עניין של גיאוגרפיה?

קבלתי מאכל משחתי במרקם מחוספס, בלתי מזוהה.

יכול להיות שלא זיהיתי בשל,
החושך/ הטעם/ המסעדה הארגנטינאית/ בעיר קולומביאנית,
שזה חומוס?

Share

מדג’ין וסאן אנדרס

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

מוי כיף בטגנגה

בצבוץ בטוטומו

מדג’ין, סאן אנדרס וסיום

בהמלצות שקיבלתי לקולומביה היו גם מדג’ין וגם סאן אנדרס. במשולש הטיסות לעיר, לאי וחזרה, לא בטוח ששווה את זה. כך שמבחינת הטיול היו אלה ימים לא ממש חשובים ועם זאת הסבו הנאה רבה. להמשיך לקרוא מדג’ין וסאן אנדרס

Share

בצבוץ בטוטומו

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

מוי כיף בטגנגה

בצבוץ בטוטומו

שְמֵי קרטחנה צלולים, ואדמתה מוצפת, עקבות ליומים קודם של גשמי שיא עונה כשהייתי בטגנגה. הגשמים הסבו נזקים ו-8 אנשים נספו. כך מדווחים בתקשורת המקומית. להמשיך לקרוא בצבוץ בטוטומו

Share

מוי כיף בטגנגה

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

מוי כיף בטגנגה

לאחר המסע בטבע חוזר הביתה. כלומר לקאסה.
מציעים שאלך לבדוק את חומרת הנזק ברגל.
זוכר את סבא שלי לועס כדורים שקיבל. שאלתי את אבא שלי למה – “הוא לא יודע לקחת כדורים” הסביר.
החלטתי לנקוט בשיטה זו; להתעלם בשלב הזה, ללעוס כדורים בהמשך, על פי צורך. להמשיך לקרוא מוי כיף בטגנגה

Share

שוט הטיול – טיירונה פארק

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

פרק רביעי, בו יסופר איך ניעורה בתו של האיכר וטיילה בפרק טיירונה.

להמשיך לקרוא שוט הטיול – טיירונה פארק

Share

טגנגה

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

לאחר הלוסט אין קרטחיישן של הלילה הקודם, שם פעמיי (איזה יופי של ביטוי, רק לא יודע מה זה ‘פעמיי’) לסנטה מרתה.

שומע שהיא מעוז הקרחאנה, מסיבות וכאלה. רק שלא בעיר עצמה, העייפה, המתבוססת בבוצה, אלא בכפר דייגים שהמוצ’ילרים הפכו את פרנסתו מדֵיג דגים, לדֵיג תיירים. להמשיך לקרוא טגנגה

Share

פסיכו ו-לוגיה

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

זו העת לציין שטיול כזה הוא לא רק כיף צרוף, מרוכז, אחלה וסבבה.

מכיוון שלבד, הבאלאנסים המייצבים רגשית נסמכים אקסקלוסיבית על מקורות אינטרינזיים. אין את הרפרנסים, המשככים, של סביבה רגשית אוחזת. אי-נוחות באי-וודאות מעצבנת, בזבוזי זמן מתסכלים, חדר מדכא, בהיעדר רפרנסים אחרים מתעצמים, בעוד שהיכולת לשכך אותם נחלשת. אין עזרים טקטיים. להמשיך לקרוא פסיכו ו-לוגיה

Share

קרטחנה

אחרי כמעט שבוע בקרטחנה,
החדשות הרעות הן, שנראה לי שאכן זה הטיול האחרון.
במתכונת הזו לפחות, לא נראה לי שיהיו עוד.
מעט הגמישות שנותרה אובדת. להמשיך לקרוא קרטחנה

Share

הבחנה תקשורתית- תיאור מציאות – קידום אג’נדה

יש הנוטים לתיאור אמת ומציאות,
ויש הנוטים לקידום תפישה, אג’נדה מקדמית,
כמאפיין אישיותי.

Share

נבואת השוטים

…ואני תמה, באוקטובר 2011,
האם תצורת המחשב הנייד הבא תהיה בסלולר
עם קישורית ליחידות i/o כ-
מסך, מקלדת, מדפסת, רמקולים, שיארחו את המשתמש,
וזאת, טרם 2016?

Share

רשתות חברתיות

ההצלחה של הרשתות החברתיות בעשור הראשון וחצי של האלף השלישי היא אחת ההצלחות הכי אם לא ה מאובחנות בתקופה זו, כשבראשן אחת, המאפילה על הצלחתן המטאורית של האחרות.

הצלחה פנומנלית זו נשענת על:

שאיפת אנשים, במיוחד בתקופה זו, לשלוט ולעצב תדמית נתפשת בכלל, בדגש על המדיה הממוסכת.

יתר השימושים הרבים של התועלות והצרכים המסופקים, נתלים על שאיפה בסיסית זו.

בשל רצון זה, נוצר היפוך מצבי, שבו רוב החברים ברשתות החברתיות אינם הלקוחות, שכן אינם משלמים.

החברים ברשתות הם המוצר, שכן אלה המשלמים עושים שימוש בידע הצבור עליהם.

Share

הערכותיי המעכירות

חרא הערכות השפרצתי.
ההערכות המגדירות, האססמנטס שלי, סובלות (גם) מהבעיות הבאות

  • הן שלי,
    תוצר של חושי ויכולתי לעבד ולהגדיר מאורעות
    ומתייחסות, בדרך כלל, לאוניברסאלי.
  • נחרצות
    לפחות נתפשות,
    לבטח נתפשות שבוטח בהן יותר ממה שאני בוטח בנכונותן.

לחלקן, בעיקר לקלסיפיקציות של אחרים הסכימו.
גם הסכים מי שהאססמנט על עצמו נתפש בעיניו כחיובי.

אם לא- פחות יסכים.
כלומר אני מתיימר לתת תיאור והשומע מסכים שהתיאור אובייקטיבי אם בעקבות הגירוי השומע ייחס לעצמו ערך חיובי.

Share

דה-פרגמנטציה

coinsמיונים ממין אחר

קורות חיים, כמבחני בגרות,
כגורמים ממיינים מחד ומנבאים השתלבות פרודוקטיבית במקום הלימודים או העבודה הבאים
הם סוג של מדיה הולכת ונמוגה.

למה?

ההסבר פחות חשוב, ולא בהכרח מתקף או מפריך את האמירה. להמשיך לקרוא דה-פרגמנטציה

Share

בקשות

קורא אהוב ומזדמן- ברכות,

התפעלויות וחיוויים חיוביים ממערכות ממוחשבות בנוסח- “אהבתי את כתיבתך, היא הייתה בעלת ערך עבורי” או, “I really enjoy your writing style” מקבל עשרות. ביום.

לא מעניין. כמובן.

מבחינתי,
את הטקסט המצורף ניתן להשליך לפח האשפה הוירטואלי הקרוב למקום מגוריך. זה בסדר.

אם כן קורא ורוצה להביא, לי, ערך או תועלת, אשמח לכל חיווי.
מכיוון שאין את ממד ההתכנסות להסכמה נורמטיבית,
בקרה חיצונית מקדמת, היא בעלת ערך רב.

לכן, כל תגובה, כ-

  1. דבעאילדמי”ל (- דיקמן, באמאש’ך עזוב אותי, יש לי דברים מעניינים יותר לעשות),
  2. הפסקתי לקרוא בפסקה ה …, דבעאילמי”ל,
  3. מצאתי את השגיאות הבאות …
  4. הניסוח שלך ל… לא תקין.
  5. לא הבנתי את …
  6. לא הסכמתי עם …
  7. או כל תגובה אחרת תתקבל בברכה ותודה.

ממנאד רוש פחות מתפעל.

Share

GPS

מכשיר יוצר סדר נטול אג’נדה למי שמחוץ לסדר עם אג’נדה.

gps_garmin_100.

  • כלי עזר לניווט,
  • לצי שרוצים להגיע למטרה מסוימת,
  • נעים בחוסר ידיעה, רפרנס, למקומות ידועים,
  • אם יש תכנית, לאן.
  • כלומר במוד של סדר, יש הנחה מקדמית שרוצים להגיע למקום מסוים,
  • במציאות צפה ולא ברורה.
  • המכשיר, באמצעות מערכת קבועה – לוויינים – בודק מיקום יחסי לנקודה קודמת.
  • לא מניח הנחה א-פריורית, מקדמית- מהיכן מגיע, ולא פוסט-פריורית, עתידית, לאן אמור. בודק תמידית.
  • ואז המכשיר עבר מטה-מורפוזה:
    • ממכשיר ייעודי המעיד על רוכשו, למכשיר שנלווה לסט מכשירים אחר, מוטמע בסמארטפון.
    • השימוש בו, בשל נפיצותו הפך לאחר, כמעט ייתר את האבחנה הקודמת.
    • עם שינוי יישומי התקשורת מ-חד כיוונית, מלווין למכשיר מעבד ומציג מיקום על פני מפה שעודכנה מראש – במקרה אופטימלי – בעת התקנה,
      נעשה מטמורפוזה לתקשורת של ריבוי משתמשים,

      • עם מוקד היודע את מיקומם, כך מספק מידע עדכני, כולל עדכון מפה, מנפק מידע עדכני על עומסי תנועה, איומים ומידע רלוונטי נוסף, על פני מפות מתעדכנות בזמן אמת,
      • ואף מציע רשת חברתית בהן משתמשי עמית מעשירים את המידע בעדכונים תוך כדי שימוש.

להמשיך לקרוא GPS

Share

היררכיה השפעתית

בין שלושת הדמויות- גייטס, ג’ובס, צוקרברג,
רואה את היררכיה של מי השפיעה על האנושות כפי שנראית ב- 2007-2013.

  1. ביל גייטס
  2. סטיב ג’ובס
  3. מרק צוקרברג

בהתעלם הן מהאסוציאציות שכל דמות מעוררת, והן מהחיבה/ העדרה למוצריה, להמשיך לקרוא היררכיה השפעתית

Share

אי שביעות רצון וחרדה פוליטית

שמעון פרס אמר ש-

היהדות תרמה את חוסר שביעות הרצון‘.

פראפרזה על אמירה עממית-

מי שבצעירותו לא סוציאליסט, אין לו לב,
מי שנשאר בבגרותו סוציאליסט, אין לו שכל.

להמשיך לקרוא אי שביעות רצון וחרדה פוליטית

Share

מוסקבה 2011

מסיבת סוף שנה

  • תקציב מסיבה – $11,000. מטורף. $157 לראש. ברבע מזה מתחתנים. צורח כשמציגים לאישורי.
    זה מה שהעובדים רוצים. האולטימה רציו מונדי שעובדת על בעלים נדיבים ומנהלים באוריינטציה אינטגרטורית.
    מציין בפני מי שדברתי איתו שאני לפני חוויה. אנתרופולוגית. בדיעבד, קלישאה מפגרת אחרי מציאות.
  • STAKAN. קלאב בסגנון עדות הבארוק. אוליגרכי. בהשראת הרפובליקות האיסלאמיות. 200 מטר מהכיכר. לא סטרומה. האדומה. מוסקבה.
  • הנהג מביא אותי בשעה 7 פנימה, מינוס 15 מעלות בחוץ.
    חצי מהמוזמנים נוכחים. כ- 60 איש בתחילת העשרימים. אוהב את הגילאים האלה: יכולות בוגרים, גבולות ילדים.
    קוד לבוש: בנים בחליפות. חצי מהבנות, אלה המתנוססות עד 170 מדדות על עקבי 20 סנטים. לעומתן, אלה מעל מטר ושבעים מהדסות על עשרים.
    נסטיה מהקומפליאנס, שבשיגרה נראית כמי שנמלטה זה עתה מלוקיישן של סרט פורנו, כמעט ערומה. בנפתולי נפנופיה אפשר לראות. כלומר אין צורך להציצ. רואים. וזהו. אין דברים כאלה מציין לעצמי ביובש.
  • דוחה את ההצעות לאוכל ובעיקר לשתיה. מילא הכבד בפעולה – כבר רגיל המסכן, אבל שאפחית במשהו, במודע, את תשומות תודעתי המתמעטות?
    אוסיף, ספונטנית לנאום המנהל, שלא יודע לשחות. ולשתות.
  • ב- 8 נותן בנאום. 5 עמודים. עבדתי עליו ארבעה לילות. אנגלית מרוססת – כל חצי משפט עוזרתי המצויינת מתרגמת. העברתי לה מראש את הנוסח, מודפס, כולל ההערות הספונטניות כ- ‘אני נורא מתרגש. מרוב לחץ, בטעות, נכנסתי לשירותי הנשים’. [פאט ריילי – באון-ליין לא יכולתי לציין שזה שלך, אז. סוגר את הפינה כעת.] אני צריך שבאון-ליין היא תתמודד עם הפרחות מופרכות נוסח ‘לאסי שבה הביתה’, ‘חוד החנית’ וחביטות בדוחות על כשלי תחבורת מוסקבה? היא עושה, כך אני מקווה – לא מבין רוסית, עבודה טובה.
    אני מסרב לדבר באמצעות המיקרופון. חשובה לי האותנטיות, מנעד הווליום והאינטונציה הטבעיים. רוצה למנוע את מלאכותיות השטחת הטון בשימוש במיקרופון. אם אין שפה, שהטון יתמוך.
    מדבר על 2010, מטיח בהם את תובנותי החלודות על גורמי מוטיבציה, ומסיים על 2011. מנסה לבנות מסר נוסח מאיר שלו – ריבוי רבדים, כל שומע יקח מה שאליו מותנה. שהרוב יקחו את היעדים המספריים שאינם ניתנים לפרשנות. השאר – את היתר.
    שותל דאחקות. ההלצות לא כדי להצחיק, אלה חיוויים לבקרה על רמת המעקב והקשב. הם מגחקים – בין מגחכים לצוחקים, במקומות הנכונים. ישנן תגובות לכפלי המשמעויות, והרמות ידיים לשאלות. הוספתי שלא יודע לשחות. ולא לשתות. כדי שלא יציעו, למנוע גילויי קרבה וחיבה מזוייפים ומיותרים – את האינטראקציות הנבובות של בוא אשקה אותך ואתה אותי. ו-כן, שמעתי, שמעתי, ו-לא, באטימותי, אני לא מאמין שישנן תרבויות בהן נפגעים שלא שותים איתם. ואם כן – זה בסדר, שיעיפו עלי ויחשבו שאני החנאנה.
    לקראת סוף האירוע מתבאס. השוס לא מספיק שוס. האימפקט לא ממש עִימְבָּגְד, אלא יותר הימפקט, חלושששש, מדיייי.
    מנער בחמיצות נרגנת את מחמאות העידוד והתמיכה שמורעפות על ידי מקורביי. כיוונתי ליותר. את הפוסט מורטם אשמור לגופה שתתקרר.
  • אין להם מה לאכול, אבל לרקוד הם יודעים” ידידי הנערץ ציטט את אביו שהיה מפטיר בעת שידור תמונות הקרנבל מריו, בחדשות ערוץ אחת.
    הרומנים יודעים לעשות שמייח” היתה מכריזה ריטה, אמי.
    הרוסים שלי יודעים לחגוג: מחלקים את התכנים להפסקות מתודיות, בהן אוכלים שפע מוגזם של אוכל ושוטפים בשפע לא מספק של אלכוהול.
  • כל צוות מציג תכנית אמנותית. הצוות הראשון מחקה דמויות מפתח.
    מה רבה שמחתי שויטלי קמלין, ליצן שמנמן ודחוס המאיים להתפוצץ מבעד לבגדיו המתפקעים, אותו אני מחקה במשרדי בהליכתו הדובית והמתנודדת, לא מקפח אותי; הוא מרכיב משקפי היפסטרים, מפשיל את חולצתו מתוככי מכנסיו א-לה סטייל כותב שורות אלה בתלבושת נאומי הבוקר שאני מטיח בהם, ולקול געיות הנוכחים הוא מכניס לי, בהתיזו אנגלית מרוסקת שברי מלים.
    רגע, מה, הוא מסתלבט עלי? לא, כי אם כן – שימשיך. בכל מקרה עלי לרשום אותו למועדון האווזים, אלה שמתעאווזים עלי, וגם וכמו כן עלי לעדכן אותו שלמצער, האנגלית הרופסת שלי לא ממש ולא באמת הרבה יותר טובה מלהגיו שלו. לאחר מכן, הוא מתנודד אלי בהליכתו האופיינית שכעת מוקצנת באדי אלכוהול, מוודא, אם טו דו ביי?, אלעס אין אורדנונג?, או הכל בסדר?, שאני לא יודע להגיד או להבין ברוסית. בכל מקרה והכוח אני מבהיר לו שהכל מצויין מאוד ביותר.
  • תכנית האוסקר מתחילה. קטיגוריות בהן מתחרים העובדים היתולית, אך התחרותיות רצינית עד אימה. פחד. הנבחר יצויין. יקבל פסלון עם שמו חרוט. גראצ’ה התלונן עלי בעבר בפני הבעלים, שאני לא מציין טכסית את עשייתם.
    משעשע. תוך כדי, אלכסיי, איש האייטש. אר., המארגן, נזכר שאין מי שידבר בשבחו של גראצ’ה ראש הצוות המצטיין. שואל אם אסכים. מסכים. בטח מסכים. לשם כך עטיתי חליפה וקשרתי עניבה, לא?
    מבטיח להם שאדבר יותר מאשר קודם. ראשית, מודה להם שכובדתי בחיקוי. מצביע על גראצ’ה, הגרסה הארמנית של ברוטוס, ההוא מפופאי, כעל דמות המאצ’ו הגברי הקלאסי. אך, בעוד הגברים מתאפיינים במעטה קשוח, קריספי ומתפצח בקלות מבחוץ הם רכים מבפנים. גראצ’ה שלנו, שיום יום טוחן אותי באפס אנגלית בקול משי ואינטונציית קשמיר בבקשות שנחלקות לתשובותיי שבין ‘לא יכול’ או ‘לא מוכן’ להיענות להן, ניחן גם באיכויות נשיות של רוך מבחוץ ונוקשות צור מבפנים. את התוספת המתבקשת, המופעלת על מכרים מקומיים שבעצם -הוא ‘נקבה עם שק אשכים שעיר’ השמטתי.
  • התכנית מתקדמת. החקיינים של גראצ’ה והראפרים של יֶיגור מתחרים ראש בראש. צוות השופטים, אני ביניהם, מניפים את הציונים. בהפסקה אולגה נוביקובה שקיבלה את עיטור זו שהביאה את סך החוזים הגדול ביותר בחברה, מתמקחת למה נתתי לצוות שלה 4 ולא 5.
    הם לא מקבלים ‘לא’ כתשובה. כן אני יודע שזו קלישאה מוכרת. אז זהו, פה זו מציאות השרדותית. הם לא היו יכולים לשרוד את פרנסתם כאנשי מכירות מהקצה של הז’אנר אם כן היו מקבלים תשובה שלילית. תוסיף את הקשיחות הסובייטית…
    שיוויון בין הצוותים. מציע שובר שיוויון לפי רמת רעש מחיאות הכפיים לשמע שם של כל צוות. ייגור לוקח, זוכים לביצוע חוזר של הראפ עלי.
  • ממשיכים בקריוקי. רוקדים. עניין של טעמים – הבנות רוקדות בתנועות חדות, מוגזמות, בוטות, חסרות חן, כצ’יר לידרס לפני קהל, מחקות את איליין בניס, כאילו. זה לא הם, זה אני. מה אני מבין בריקוד? well, לא הרבה. עניין של העדפות. אחרי מועדון שחורים בעיר שכוחת אל ונטולת לובן בדרא”פ- East London, חוויית חיי כמה חודשים קודם, כנראה, כל מוכרחיםלהיותשמייח בקלאב פוסט סובייטי ייראה לי אילייני.
    מזמינים אותי, אותי, לרקוד. אני הרי פארטי פופר ידוע. שאחרב גם מסיבות רוסיות? אין מצב.
    שמייח במוסקבה. תם פרק א’ של המסיבה. ה- Par.
  • פרק ב’. ה- ty. הם שותים. כאילו. לא כאילו. הם שותים. לא מכיר דברים כאלה. מקבל חיווי שהמים והקולה נגמרו, שחצי ליטר וויסקי איכותי לראש לא מספיק. באחת עשרה וחצי נשלחות אלי משלחות בראשות רומן, המנהל הבכיר שלהם, שמשיאות לי עצות ידידותיות ונדיבות להתגבר על פאשלת אזילת הנוזלים, פאדיחת האין מספיק, פשע המחסור שדינו קשה ומחילה לו אין, ברכישה נוספת, לפני שכולם יידעו שהוויסקי נזול אזל.
    כדי שלא אחזור על מה שהייתי אומר לאמי – שאם הייתי חכם לפני המעשה כמוה לאחריו – מצבי היה טוב יותר, כשהראו לי את תכנית המסיבה הזהרתי, שלא אשלם רובל אקסטרא. על כלום. לא מוכן להיות על המנגל. שיוודאו מראש. הריטה שלי מתעורר – לא מוציאים ממני מה שלא התכוונתי לתת. איש האייטש. אר. נבוך. עוד ברוסיה וברומניה הוא ניהל משמרות בקזינואי מוסקבה ובוקרשט. לא האמין שיצרכו את הכמות שרכש.
    כמה עולה בקבוק? אני עוטה את ארשת הביצועיסט הפותרן. 7,500 רובל מבשרים לי. יעני $250, לבקבוק? אני מוודא. כן, הם מנידים את ראשם בצער ובהשתתפות. וויסקי איכותי מסבירים לי שתייני הספירט.
    שלאק! הטראפ הקלאסי מופעל עלי. אני על המנגל. כנראה שזה נראה עלי. יותר משלושה מבררים אתה נהנה? מתאפק לענות ‘ככלה ביום חופתה’, שכן, כנראה הכעס נראה. אין בי, מחד, את הנדיבות הקולית הזו, הזורמת של ‘יאללה בסבבה’, שכולם ייהנו, ולא את הרתיעה מהעימות, מאידך.
    אני אומר לבעלי החברה “לצערי, כסף אני לא מבטיח לייצר מהכנסות – אלא, ממניעת הוצאות מיותרות.”
    איפה התקרה? מברר עם האייטש. אר. לתחימת סף ההוצאה, להערכת הסיכונים. הוא מושך בחוסר אונים בכתפיו. מבחינתי, שיתייבשו. שיאבדו נוזלים. לא מוכן.
    הצורך, כזכור, הוא אם כל הפתרונות: מבשרים לי חגיגית שהחדשות הטובות הן שהמקום, בטובו, יחייב אותנו במחירי ספק, 6,000 רובל לשלושה בקבוקים. שלושה בפחות ממחיר אחד. משתווקים עלי.
    האשכנזיות, חוסר האמונה וחפותי מאינטליגנציה רגשית מתכנסים יחד בועטים בשווקנים, ומתמקדים במחיר – שלא יספרו לי מה מקור הסחורה ושלא יביאו לי את ה’אח שלי, תאמין לי, לי זה עולה יותר.’ רוכש.
  • וזו רק ההתחלה.
    עומק מרבצי הספות סביב הקירות לא מאפשר ישיבה נוחה. המשענת רחוקה מדי מכדי לאפשר הנחת רגליים והישענות. קונספט שאינני מכיר מהעבר, ורווח בקלאבים מוסקבאיים. כעת מבין למה. עיצובן מיועד לשריעת גופות ממוטטות אלכוהול, שכעת מציפות אותן.
    על אחת מהן, מחוץ לשני חדרי המסיבה שלנו, רואה מישהי מתייפחת. אלכסיי אייטש. אר. לידה. מוודא שהיא משלנו. וואלה.
    היא מליטה – וואחד פועל, שנים חיפשתי היכן לתחוב אותו – את פניה בכפותיה בנחישות שלא מצליח לזהותה. בהמשך- כן; השבוע, בקורס הניו קאמרס ציינתי לעצמי, שהילדה הזו היhתה יכולה להיות נאה, אלמלא האף; מצדו המזרחי נראה חוטם נורמטיבי לכל דבר ועניין. ממערב, הנחיר השמאלי בדפורמציה שלא בטוח אם בדרך הטבע. כלומר מזהה אסתטיקה בחוטמים דיסהרמוניים וא-סימטריים, אך שלה – חוצה את גבולות הטעם הטוב* – טעמי שלי כמובן.
    * אמנע כאן מהתמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית.
    מתעניין אצל האייטש. אר. “מה קרה?” “אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?” מוודא, דואג ברגישות לחוסני. “בהחלט” משיב לו מניה וביה. מסתבר, שאנשי האחזקה איתרו נזילת מים משירותי הנשים. פרצו לשם כדי לחזות ביקירתנו שלנו, מחמל נפשנו, בת יוספה פורת, ישובה על ארטיום, בתנוחה שלא משתמעת ולו לפן אחד, כמו שמתבטאת אחותי האהובה, כשהאסלה מנותקת מתושבתה, אחרת איך, הן, הן הנערה והן האסלה, ידהרו בקצב?
    יפה, העניינים מתחממים. מה הבעיה? אני תמה. המקום מחייב 5,000 על נזק, מסביר לי בסבלנות, לארטיום אין כסף, השומרים לא נותנים לו ללכת הביתה. ו-למה לשלוח את גיבור השעה, אושיית התרבות, נושא הנערה, נשוא הקנאה הביתה? אני מתפלא. חראשו, משלם חמישיה, מוודא שיקחו לנפקן מהמשכורת. ועל הדרך מחוייב על 20 כוסות, שנשברו להן מעצמן, ככה וולונטרית בלהט הפאן.
  • ואז, קיריל מכיר לי את החברה שלו, שמסתננת פנימה ויחד עימה עוד כמה מרעיו. ומרעיו. שואל אותי אם יש בעיה שהם בפנים. משיב לו שלא. הוא שואל אותי שוב. אני מבין שאולי כן. מציע שאלך לשאול את האייטש. אר. קיריל מתחנן לא, לא, לא. אז ברור לי שיש בעיה.
    בחתירה לסדר, בתפישה התרבותית, יש משמעות למלה. קיריל מנסה לקבל את ה’אין בעיה’ המקדמי ולחשק אותי, את עצמו, את הסיטואציה, כך שהוא יהיה בסדר, ואין חזרה. מוכר מכל מקום, רווח אצל ילדים, שם ברוסיה, זה חזק מאד.
    ניסו לגהץ אותם מעמדית כל כך, שכל יישותם מוכוונת להתמודד עם רצונם להיבדל. ייגור מסביר לי בשש מלים שאלה פרום דה סטריט, ואסור לנו לתת להם להיכנס. מקבל החלטה- החוצה! חש שיש איזשהו רספקט אלי אישית, מתוקף גילי הכפול/ מעמדי/ זרותי/ קרחתי – לאף אחד אין את הפריזורה שלי/ בהיקת חולצתי הלבנה שנלבשה לראשונה לקראת האירוע עם העניבה חמורת הצבע האפור כהה/ אישיותי הכריזמטית מגנטית לשעבר – ניתן למחוק את המיותר. מתוך כך פונה בגינונים של שומר בארים סובייטי למסתננים: “סורי, פליז אאוט. נאו!” הם, המסתננים, שואלים אם יכולים לקחת את האלכוהול המשלים שרכשתי. אני מתפעל מהתעוזה ומשיב רוסית, הפעם רהוטה: “נייט!” אבל ללא הקיבינימט.
  • והיא, דאשה, אז עוד לא ידעתי את שמה, וגם כעת לא זוכר קיצור של מה זה, זאת אדע לימים, בעצם, ללילות, כלומר בהמשך, בשלה – מתייפחת. וואלאק, כמה אפשר? וראבאק, לא מבין על מה היא מתייפחת שעות. מה, היא לא גמרה? כלומר סיימה? עלות התיקון מושת על ארטיום. יכול להיות שהפמיניסטית עולת הימים, יורדת הלילות, מתרעמת על אי-השיוויון, שלא נתנו לה לשלם? מעלה את האפשרות שאולי כואב לה – כלומר, יכול להיות שנצבט לה טוסיק בין אסלה לקרש? היא פוכרת [אח, עוד פועל שיוצא מהארון] את אצבעותיה וממוללת את סידור התפילה, מניח שזה לא – המאה ה-20 הרגה להם את אלוהים, ועם זאת הכמיהה לצורך לזהות סדר גורלי לא שכחה – מסתבר שזה סידור הרכבות שלה, בנחישות. מסכם עם האייטש. אר. שהיא כנראה… נבוכה. מתביישת. נֶבֶּשְקוּ.
    היא לא הולכת. “בהמתנה לרכבת הבוקר. היא בת 20. וגרה מחוץ לעיר.” מתרגם לי את המציאות.
  • ו-העניינים מתחממים עוד. כלומר הגרבג’ טיים מתלהט. רומן ששוכר לשתיה ושותה לשוכרה, נכנס לתפקיד מיסטר הייד: הוא מזדקף נהיה איטי יותר, לואט את תנועותיו, ולא זוכר אם מעמת את החיפוש או מחפש את העימות.
    יש להם, בחיי, את תנוחת העמידה, הקרובה מדיי האחד לשני, בה הם מריחים את הבל האלכוהול הנידף במקרה הרע, וברע אף יותר את באשת קלקול העיכול או ניחוח החניכיים הלקויות. וכל זאת, בישירות מבע ללבן של העיניים, במרחק טינטש אחד מאף היריב.
    ואני תוהה, איך ברגע האמת והצורך אני אעשה זאת? איך אצליח, נמוך מכולם בראש, נשימתי הבאושה תמיט חרפה על המעמד, ראייתי הלוקה תצריך הרמת צוואר ורטיקאלו- גרוטסקית נוסח אריק בנאדו, וזאת כדי להתכוונן לאטֶרלית למרחב הצר של תעלת הקריאה המולטיפוקאלי של משקפיי?
    כשרומננו שלנו גומר להציק לדי. ג’יי.אית רק כאשר הסקיוריטי של המקום מנהל איתו מגע, בשלב זה עיניים, קרוב, והסקיוריטי שלנו מהמשרד מפריד ביניהם. ואז רומן פונה להראות לדמיטרי האקאונטנט לשעבר, שבא לכבד אותנו בנוכחותו, מי כאן הגבר, שלא יתעסק עם יאנה האקאונטנט לשעבר-עבר, שהיא באמת, אבל באמת ולגמרי, פצצת עולם, וכעת היא של רומן. כך אני מקבל תרגום לגופו של עניין מתוך הריאליטי המוקרן לפני. האייטש. אר. משלח את דמיטרי לביתו, ואני רושם לעצמי שעלי להתנצל בפניו.
  • 3:00, ידיים חמדניות נשלחות לעבר בקבוקי הג’וני ווקר שרכשנו אקסטרא. בנחישות אמא דובה המגוננת על חלב-גוריה, אני מסרב לכל מי – לפחות תריסר נסיונות, לחמוד את זוג הווקרים שבידיי. כולל נסיונות מגע: אשכרה לקחת לי מהיד.
    נרשם תחילתו של עימות של פאשה עם המלצר שרוצה לחייב אותו על הקולה האישית שהזמין, שכן הכללית נגמרה. גופות מכורבלות, מתרבות, מעטרות בחוסר חן את הספות שמיועדות מראש לאכלסן. מין בילוי כזה, שבבורותי התרבותית לא מצליח לשוות לו נופך מרשים. שאר הגופות מתגפפות בנחישות ש-יאה לחדרים אחרים.
    זהו, אני פוקד על האייטש. אר. “קאט.” לתמיהתו, כך מסתבר, הוא שבוי בקונצפט הטריוויאלי, שכמו שאין עשן בלי אש, אין מסיבה רוסית ללא תגרות. הוא לא שמע על פתרון הקשר הגורדי – חיתוך. “קאט!”, אני חוזר בסמכותיות של טלי סבאלאס מקוז’אק, גארבג’ טיים. כולם הביתה. “אנד נאו!” במהלך הפינוי נרשמות דחיפות קלות בין אנשינו לסקיורטי המקומי, תהליך הקאט הוא אכן תהליך ולא תהריץ – לפחות 20 דקות לקלף את כולם. אני מתנצל בפני ההנהלה המקומית.
    בדרך, שולח את האייטש. אר. לדאשינקה הבוכיה ואומר לו “תגיד לה שיש לי שני חדרים בבית היא יכולה לישון באחד” ובמקביל ממשיך לדחוק את הפינוי.
    בחוץ, האייטש. אר. וקיריל מיישמים את תנוחות הקרב, שכן קיריל, עוד באירופה, כלומר במשרד, מייחס כמה מצרותיו לעוינות ההדדית עם אלכסיי. נותנים לאחד את השני המבט ממרחק אפס. מרעיפים השני לאחד את מילות הקרב השגורות למעמדים אלה. כשקיריל שם עלי את המעיל שלו ואלכסיי את התיק, אני מפריד ביניהם במגע. ייגור ודמויות נוספות מצטרפות להפרדה במיומנות ונחישות, וגורעים ממני, זה שלא מבין את התרבות, שמשתלב בסיטואציה אותנטית כהשתלב המגדלור הזוהר בעלטת האפילה, את התענוג המפוקפק של בטישת אוויר בידיים נואשות, חסרות קואורדינציה, מעוררות חמלה תוך צווחות גוערות באנגלית מבאסת שמחות מחרבת מסיבות.
  • במכוניתו של אלכסיי, איש הסקיוריטי ודאשתנו מצטרפים. ב- 4:00, בדרכנו לביתי, אחרי שנותן לסקיוריטי את האודים מוצלים מאש – הג’ונים, שולח לבעל הבית המקומי הודעת טקסט: party is over. Ok.
  • יורדים מאלכסיי ליד ביתי. שואל לשמה – דאשה, משיבה בביישנות, מדדה על מסמריה על הקרח, מטר ימינה ואחורה ממני. מגיעים לדירתי בשתיקה. בעודה חולצת את עקביה, אני מניח מגבת בחדר שמייעד לה, מותיר אותה להתמודד עם פריסת הסדינים, ופונה להתרסק על מיטתי.
    מוטרד. מגלגל את המאורעות. לפי סדר, ערכית, תרבותית, מהסוף להתחלה. פתאום נבעט ומתבעת – מה אם פתאום יופיעו חבורת אנשים חבושי כובעי ענק ויאשימו אותי באונס? גם נכנסה עם ארטיום לחדר שנכנסים אליו לבד, גם שברה את האסלה, גם נתפסה על רטוב, גם אין לה לאן לחזור. ואני סופח את צרור התקלות האלה אלי? למרחבי האישי?
    התבלבלתי. תקלה. שיקול דעת לקוי. יכולות בדגרדציה.
  • מתעורר, ב- 10 ומשהו. שומע את נוכחותה. מפריעה לי לארגוניזציית הבוקר
    – מה שחסרי מיומנות הגדרה מכנים טקסים, בְּבלבלם אלמנטים עם הסמלה בפעולות שגרה חוזרות על עצמן – להלן רוטינות.
    ולי זה מביא לי רעיון. אני מהדס מעדנות לשירותים קצרים עם הפיז’מה המאגניבה שרכשתי בפאריז
    – מאורע משמעותי, שכן אלה תכריכי מיטה שרכשתי לראשונה בחיי. בשנות ה-60 ישנתי עם אלה ששרה’לה הלפרין, השכנה מאילת, העבירה לי מבנה, אפי הלפרין, המבוגר ממני בעשור. לפני כן עם חיתול, מאז – נטול.
    מברך אותה “דוברה אוטרה”, מצפה שתחמיא לי על האחלה פיג’מה – סתאאאאם, ומטלפן לאייטש. אר. לפי הצלצול הצרוד וקולו המתמשך, ולהיפך, מבין שמעיר אותו. לא נורא, מברך אותו ומבקש ממנו שיברר איתה את תכניותיה להמשך, ושיוודא איתה שלא נגעתי בה.
    ווט דו יו מין? הוא לא מבין. אני חוזר על בקשתי “אסק הר איף איי טאצ’ד הר.” חוזר. מעביר אליה את השפופרת (שפופרת, עכשיו מאיפה?) שומע דיבור חפוז שלה, שתיקה, שאלה של לא מבינה, ואת ההיפוך המקביל של דא, דא, דא רק בלא. היא מביאה לי “ספסיבה” חפוז ומבוייש ויוצאת.
  • חצי שעה עד שהנהג יגיע לאסוף אותי למשרד. בנסיעה מדווח לבעלים המקומי בקצרה. גם הוא שבוי בקונצפט הברזל שמסיבה-אלכוהול-חופשי-תגרות, ברוסיה, זה כמו פיצה עם גבינה צהובה – בלתי ניתן להפרדה.
    בבורותי האנתרופולוגית, בהתנשאותי התרבותית, לא מבין למה לספק לחתני השמחה אלכוהול ללא סוף וללא תחימת קץ סגור ומוגדר לאירוע. לא יודע אם אני אערוך את המסיבה הבאה, אני מבטיח לאיש הטוב, אם כן – זה יהיה אחרת. נוסח האחד במאי בקולחוז: רק Par, והיתרה tee.
    והוא, וֶולודיה אחד משני בעלי הבית, למוד הניסיון, בוגר התרבות, הוא בכלל שמייח מהעובדה שהמשטרה לא נקראה. לך דע איזה התרחשויות נוספות היו כשהפלגנו מהמקום לעבר הזריחה.
  • בנאום הבוקר הבא, בחלק הראשון שאלתי איך היה. קבלתי תגובות צוהלות, החמאתי, הודיתי, מסיבה פצצה.
    ואז בחלק השני, התהפכתי עליהם, “למדתי” שיתפתי בתובנותי העמוקות, כלומר המעיקות, “שלא רק אני לא יודע לשתות. גם חלקכם.” משחק להם יאנוש קורצ’אק, המורה שמילקיהו, ופוגע באושיות כבוד ותפישת ערך עצמי.
  • הכל פאטרן. הכל. מה שאנחנו רואים ומצרפים, ומאורעות יחידניים שלא יודעים לשייך אותם לאחרים ליצירת הפאטרן.
    הם, אני, הסיטואציה. אין פרט הנמלט מהפאטרן. קטעים. חוויות.
    כל שיני, ספורות, בפי, בינתיים, עד להודעה חדשה.
    בחיאלוהימבספרהתורה, לא הכחדתי/ הוספתי דבר.
  • בעצם נ”ב.
    מסתבר ש1: קיבלנו טלפון מהקלאב. נאסטיה קומפליאנס, היא הרי נערת קלאבים ידועה, הטרידה את המועדון בתביעה לקבל מעשר מההכנסות. והתפטרה. עברה למתחרים.
  • למעשה נב”א.
    מסתבר ש2: אלכסי, איש האייטש. אר. מפיק המסיבה בפועל, בעימות מילולי מול קיריל שהטיח בו, באלכסיי, האשמות על קבלת טובות הנאה מקיום המסיבה, לא טמן ידו בצלחת אלא תחב את שתיהן בסט אבחות רצופות בכיוון סרעפתו וקיבתו של קיריל. שאותו לפטר היה כמו להסיר שיער. בשעווה. בסוף קרה.

ינואר 2011

Share

מינורי בדיסקרימיניציה

במוסקבה, הכישור המרכזי לפקידת קבלה, פרונט-דסק, פרונט-פייס, הוא המראה. והאנגלית.
היסטורית הפקידות הקודמות- מדהימות. אחת גם הייתה בסדר באנגלית.

השנייה פנתה לקריירת דוגמנות עיצוב שיער.

היינו צריכים פקידה חלופית.
מצאו מישהי. עומדת בדרישות השכר. האנגלית לא משהו.
״אבל יש בעיה״ הסתייגו ״עור הפנים שלה לא טוב. תראה ותחליט
״לא מוכן לא לקבל אותה לעבודה בשל עור פנים״ שומר על חזות וג׳יבורית בסביבה קרניבורית ״אם מתאימה- קחו
לקחו.
רואה אותה בבוקר למחרת. אבעבועות הרוח עשו בה שמות. אולי גם באנגלית שאולי תראה ימים יפים מאלה, כעת לא נשמעת משהו.
עובדתית החזיקה שבועיים.
למה? ניתן לפרשנות.

פרשנותי? מהעוינות שהפגינו כלפיה מהרגע הראשון. המראה.

Share

הנגשה מקצועית

ברור שהִתֲרבות המקצועות ותתיהם החל מהמאה ה-20 הואצה בסדרי גודל שונים מכל ההיסטוריה האנושית שקדמה לכך.

הדעה הרווחת שההתמחות המקצועית הולכת ומתגברת ככל שנוצרים תתי מקצוע נוספים שלא היו ידועים קודם, ככל שלא היו רצונות לצריכת תוצרי מקצועות אלה (- לא צורך, צורך זה להשתין.) להמשיך לקרוא הנגשה מקצועית

Share

זדראסטוֻוייט

יום ראשון במוסקבה

יוני 2010

פרק 1

זדראסטוֻוייט

זהירות: חומרים מתישים. הקורא – על אחריותו, הכותב מתנער ונוער.
המלצה: במנות קטנות. כדאי להדפיס. רצוי לא להיאבק- לא מתאים לא נורא, שכן, בסיום הקריאה לא ממתין רצפט או נ.צ. ג’י.פי.אסי. למעיין נעורים ואף לא למעין עושר. אולי לאין אושר.
תלונות: להעביר ל
בין הקוראים השורדים יוגרל סוף שבוע. להמשיך לקרוא זדראסטוֻוייט

Share

קאנייץ

יום ראשון

פרק 8

קאנייץ

סוף? איזה סוף. כמה שבועות אחרי, בסנקסט פטרסבורג.

אם מוסקבה היא הווה, המרכז העיסקי, הפעילות המעשית, התוססת, אדריכלות מעשית פרקטו-קונקרטית, פוסט-מודרנית, פסאודו-אסתטית, תל-אביב, אז סנקסט פטרסבורג היא היסטוריה, תרבות, ערש המהפיכה האידיאולוגית, המנומנמת, אדריכלות מפוארת, היסטורית, סמלים, משמעויות, מוסדות השכלה, לכל אבן סיפור, לכל פינה הסבר, סיפור לכל הסבר פינה לכל אבן, פרשנות לכל נאד. הֶעבר. ירושלים.

במוסקבה היופי הנשי הוא קומודיטי. בסנקסט פטרסבורג הן, הבנות, מהז’אנר האינטלקטואלי. המראה הסלאבי, בטוויסט אינטליגנטי, זה שאינו בוטה ופחות מוחצן.

אם בכל מקרה ומקום כדאי להיות חכם, מוכשר, נאה, רלוונטי, added value לסיטואציה, במוסקבה, כדאי גם להיות כוסית. או להתחמש באחת, או יותר, ולא לתת לאף אחד לטעות, או סתם לא להבחין בכך. לכן, במוסקבה הן גבוהות, מוגבהות, מטופחות, רזות, אתלטיות, מוחצנות ובכמויות. בפתח כל מסעדה בסדרי גודל של סבירה ומעלה המארחת היא מארחבעת. קוואדרחת. כלומר ארבע מארחות. ומהז’אנר. כהומאיות המשווקות מסעדות דגים במנילה, הבבושקות המזמינות והשחורים המשדלים לחנויות המזכרות בארבאט, כך, אולי, במסעדה: אם האוליגרך הנכנס למסעדה נמלך בדעתו ושוקל מנוסָה, למראה המארחת יערוך רי-אססמנט. שכן, וזה ידוע עוד מאז גילוי השוּם למאכל אדם, שטרם התגלו מכלול סגולותיו המדיציניות, אין כמו מארחת מצויינת לעיכול או לפחות לטיפוח החשבון.

אז זהו, שבתור חובב שירותים ידוע, שלא לומר מקצוען, שכן אף אחד לא הסמיך אותי או משלם על כך שאחשיב זאת כמקצוע, ביום ביקור אחד, שני אתרים הותירו את רישומם הנמחה: האחד, ברשת קפה אופנתית שירותי הגברים ממוקמים בחדרון מרווח כשהאסלה נטועה בקצהו. תקרת החדרון הולכת, בעצם נשארת, ומתנמכת בואכה האסלה, שכן מעליה מדרגות. כך, גם קצר קומה שכמותי לא יכול לעמוד. לכן, מתבקש, בעצם נאלץ, בלחץ התקרה, לשבת תוך כדי. כנקבה. אי-אפשר היה למקם את האסלה מטר אחורה? יש מקום. אני עד.

האתר השני פשוט ומעניין אף יותר: מסעדה אורינטאלית. רשת הנקראת ‘שני צ’ופ סטיקס’, רק ברוסית. עמוסה באופן בלתי נתפש. כל היום. אוכל קצת יותר מסָביר במחירים מעט פחות. שירות זוועה ושירותים מעניינים; שם, במתחם, שלוש דלתות. השתיים האחרות צופנות שירותים סטנדרטיים לכל דבר ועניין, בעיצוב חרדל-בורדו. הדלת הראשונה, בהיפתחה חושפת, טא-דם, חדרון מעט גדול יותר, ושם, ממוקמות ברווחה זוג שלם של אסלות.

ו-אני, נעדר מחשבות קונספירטיביות שכמוני, נשאר עומד תוהה מול פלאים אלה. אנא עזרו לי קוראים אהובים ונאמנים שהגיעו עד הלום, האם יש קשר בין המקרים? האם יש כאן אמירה אירוטית, אורולוגית, אנאלו-קונצפטואלית כלשהי? האם ואולי, בזירוגים כפולים אלה, סרגיי התכוון שאולג ומאשינקה היושבים על נישנושי סשימי ומדסקסים את הפרלודים הצ’ייקובסיקאים, במקרה שנתקפים בדחף, סימולטנית, בלתי ניתן לדחייה, של הטמפורה שזה עתה נכנסה גם לצאת, עכשיו, מייד ובדיעבד, וכדי ששיחתם התרבותית בענייני מעלה לא תוסח מענייני מתחת, אלא יוכלו להמשיכה, בצוותא וללא מפרע בהליך יצואתה?

 

6/9/2010

Share