פריבילגיה – אליטה [-אריסטוקרטיה]

אליטה, פריווילגיה חברתית

המשך מעמוד 1.

אזרחים, יישום, שלטון

בהיבט שלטוני, חֲבָרות אנושיות נחלקות לשלושה נדבכים עיקריים:

  1. אזרחים שקבלו על עצמם את הסדר השלטוני,
  2. מיישמי ואוכפי מדיניות השלטון,
  3. שלטון.

אזרחים

אזרחים קבלו על עצמם מרות שלטונית בשל תמהיל של הכרח ו-וולונטריות:

  • הכרח – גופי שלטון מתחזקים גופי אכיפת סדר והשלטת מרות המאיימים ב’טיפול’ בסוררים,
  • וולונטריות – אזרחים ברמות שונות של בקרה וקונפורמיות מבינים אינסטינקטיבית, שסדר מגביל חרות, ברוב הזמן, מיטיב איתם מידה רבה.

קבלת עול שלטון היא סימביוזה, אקוויליבריום. שילוב של פרקטיקה

  • רציונלית – הכרה בטובין הנספח מהיות סדר חברתי-שלטוני,
  • אימת החשש מאי-ציות,
  • מרכיב אמוניות, לאומניות סנטימנטלית – על גורל משותף, ייעוד לאום שמשותף לרוב המכריע של האזרחים.

בעלי תודעה נבדלים גם בין מי שמייחל לסדר מושלם ו-חושש מכאוטיות דמונית, הקיצוניות המוחלטת דרות יחד באותן תודעות,
ולעומתם,
מי שמבין שגן עדן וגיהנום הם מושגים אמוניים אוטופיים.

אזרחים מפוזרים על רצף של מי ש’מרוצה מתצורת סדר קיים עד מי שמאד לא’, על כל נקודות הביניים, כולל הזדהות אישית עם שליטים או אדישות וחוסר עניין גורף.

פריבילגיות – סנקציות

חברה מכילה את

  • מי שחוקי החברה חלים עליהם,
  • אלה שבנקודת זמן מסוימת, פונקציונלית, יוצרים חוקים,
  • אלה שמיישמים ואוכפים אותם,
  • מערכות בוחנות, שופטות, אוכפות, מגמישות חוקים, ל-
    • מתן הקלות ופריבילגיות
    • הטלת מגבלות וסנקציות.

שלטון

שלטון נתון למי שנמצא בעמדה החזקה ביותר להחיל את ריבונותו על מאסת האזרחים עיקרית, וזאת בהתאם לתצורה שהם מקבלים את הטלת מרותו – להלן ‘שיטת ממשל’.

פרסונה, או צבר אנשים, נוטלים עמדות שלטון באופן מסודר על פי צבר חוקים מקדמיים שמסדיר החלפת שליטים, או בכוח מתעלם מסדר מקדמי.

שליטה אינה נעשית ישירות על אזרחים; אלה רבים, מפוזרים ומבוזרים מדיי.

שליטה שלטונית נעשית באמצעות גופי יישום ואכיפה, על פי רוב צבא, כגוף עיקרי.
אמנם תכלית צבא להגן על מבנה מדיני מול איומים חיצוניים, אך בשל עוצמתו, והיותו אמור לסור למרות השלטון, כוחו מופנה פנימה במקרים ששלטון מזהה* איומים קיצוניים להמשך ריבונותו.
בכך צבא מהווה נקודת משען שלטוני בשימוש ביכולת אכיפה ויישום ראשוני טרום הסדרה רגולטורית, חוקית, נורמטיבית, או במקרה בעיתות משבר, חוסר יציבות מאיים על סדר שלטוני.


* במשטרים דמוקרטיים שלטון מוחלף בבחירות.
בעת הפסד בבחירות, על פי רוב, שליט אינו מפעיל צבא לשמר שלטונו,
– או בשל כך שהשליט מקבל את ההכרעה הדמוקרטית,
– או, בשל חששו שהצבא לא יסור למרותו.


יישום ואכיפה

בסינכרון מקביל, שלטון מקיים את ריבונותו באמצעות אנשים מאורגנים פונקציונלית במוסדות שלטוניים.

גופי שלטון, ממסד, כולל צבא, על אנשיו, הסר למרות שלטונית, הכרחיים לקיום שלטון. כלומר יש צורך בצֶבֶר הסכמה – אישור וולונטרי, של אנשים הממלאים פונקציות שלטוניות כדי ששלטון יתקיים. בהיעדר צבר הסכמה כזה, לא ניתן לשלוט. גם קים ג’ונג און לא יכול היה לשלוט, אם לא הייתה מתהווה מאסה קריטית של מי שתומך בו לעמוד בראשות קוריאה הצפונית.

במבנה שלטוני נוצרו, מתוחזקים, נאכפים, חוקים ונורמות שבאמצעות החלת שליטה וסדר מאפשרים לרווחה מצרפית* נתפשת גבוהה יותר יחסית לכאוס אפשרי, או לשיטות אחרות.

באופן אורגני, גם אם לא מסונכרן, עולים, בין היתר, שני צרכים, מחייבי מענה:

  1. פטור של חלקי אוכלוסיה מחוקים ונורמות שהוחלו על היתר,
  2. קביעה מי הם המחילים את החוקים והנורמות.

הבחנה בין כלכלה לסוציולוגיה

פריבילגיה כותרת אליטה
כתב זכויות –

ניתן על ידי גוף שלטוני לפרט פרטיקולר או לקבוצה מסויימת,
אישית או אנונימית על פי קריטריונים,
לקבלת טובין או הטבה ממשאבי הקולקטיב, או מניעת הרעה. בפטור מחובה או תשלום מוחלים על שאר הפרטים.

הטבה כלכלית, שוברת שיוויון בכך שנמנעת מיתר פרטי החברה.
ניתנת לפרט(ים), על ידי חברה בהצדקה ביורוקרטית, פיצוי או תגמול על עוול או מעשה שנעשה בהקשר לקולקטיב.

אחיזה תודעתית [במקור] אריסטורקטיה

שלטון הטובים. ביוונית מי שנולדו מוצלחים והנהגת הכלל תופקד בידם.

גישה שלטונית המפקידה את השליטה בחברה בקבוצה קטנה שפרטיה סומנו כמוכשרים.
המונח עבר מטמורפוזה בו אריסטוקרטיה היא הורשת אצולה מאב לבן, ללא קשר למוכשרות הראשונית.

אליטה, הנגזרת מכך, מגזר סוציו-אקונומי המכיל פרטים, שאוחזים בעמדות משפיעות על פרטים בחברה, ונתפשים כזוכים להטבות חברתיות וכלכליות בשל תפקידם החברתי.

מתח מתמיד בין ‘הגינות לכל’, לבין ‘הגינות עניינית’, לבין ‘אי-הגינות’. מוטו מהעת העתיקה, אריסטוקרטיה, אצולה, קיבל נופך שלילי של פריבילגיות מורשת.
מי שנמנה על אליטות זוכה גם בפריבילגיות. גומלין זוכה בפריבילגיות לא בהכרח נמנה על אליטות.
קבלת הטבות אופיינית לאליטה, ואינה הופכת מקבלת פריבילגיה לחלק ממנה. הגמוניה אליטה שולטת במבנה החברתי; ממנה מגיעים השליטים, יישמי השילטון

  • מגיעים ממנה,
  • ואלה שלא באו מקרבה והצטרפו לממסד השלטוני הופכים להיות אליטה.
זכאות טכנית, עיוורת; הגדרת תנאי סף, מה הן הפריבילגיות ובחינה [בשאיפה] עיוורת. קבלת הטבות שזכה מקולקטיב חברתי, באופן ששאר אזרחים אינם זכאים לה, בשל הכרת החברה ש’לא נכון’, סדרי החברה ישתבשו, החברה לא תעמוד בכך כלכלית, יהיה להנפיק טובות אלה לכולם. תנאי קבלה סף כניסה גבוה, מראש מאבחן ומבחין בין הפונים, ומהווה מסנן את ה’ראויים’ לפעול בשם ולמען החברה.
חברה מכירה מצמצמת מתן פריבילגיות רק לחלק ממנה שכן, יהיה זה ‘לא נכון’ להנפיק לכולם:

  • סדרי חברה יעורערו,
  • על החברה יושת נטל כלכלי כבד מתפישת טובתה המצרפית.
רציונל קבלה חברה שואפת שהמטפלים בענייני הכלל יהיו

  • איכותיים, מוכשרים,
  • ומטפלים באופן זהה בפרטיה הבאים איתם במגע.
כישורים לעצם העמידה בסף הכניסה הפריבילגי, אם אין עמידה בסף הכניסה הטכני. כישורים שילוב של כישורים ראשוניים, רכישת מיומנויות בעלות סף כניסה גבוה, עמידה בספי כניסה ליצירת תוצרים שנתפשים כחיוביים לחברה ותפישה כעומדים באמות מידה מוסריות גבוהות.
טכנית, דיכוטומית, on-off, עמידה בקריטריוני תנאי סף בנקודת החלטה. השגה תהליך ממושך של קבלת הערכה חיובית על תוצרי ספיחת ניסיון, הישגים, של השקעת זמן משאבים, אינטלקט, על בסיס כישורי בסיס ופיתוח מיומנות, שמצריכים סף כניסה מבחין.
טכני, משך הפריבילגיה שחברה הקצתה. משך תחזוק תודעתי של היות פרט פרט על אליטה, בתפישה תודעתית של אחר.
בהתאם לכך יוכל ליהנות מפריבילגיות נלוות.
טכני, דיכוטומי, on-off, אי-עמידה בקריטריוני תנאי המשך בנקודת החלטה. אובדן .הימנות אליטה עשויה להימשך על אנרציה תפקודית שהסתיימה בפועל בשל הערכה לתוצרי עבר.
בשל תוצרי המתח האינהרנטי בהענקת פריבילגיות,
אם בעל פריבילגיה זכה בה בשל חולשה,
אם בעליה חושש לתקפות זכאותו, וכך עלול לסכן את היותה,
חשש מיחסי ציבור גרועים של זכאים לפריבילגיה, חשש שהחצנתה יפיג תוקפה – יש שיעדיפו לא להיתפש כנמנים על בעלי פריבלגיות שנתפשות ערכית כנמוכות, ייטו להצניע את בעלותם עליה.
הצנעה/ החצנה הכרה בהימנות על אליטה, מהווה סוג של תגמול ולכן תהייה נטייה לחשיפה.
טכני, משך זמן שהוקצה ביורוקרטית. משך כל עת שתודעת אחר תופשת את הימנות פרט מסוים על קבוצת האליטה, בהתאם לכך יוכל ליהנות מפריבילגיות נלוות.
היזון הפרייתי: פריבילגיות עשויות להגביר רווחה כלכלית, רווחה כלכלית יכולה לספוח פריבילגיות. רווחה כלכלית אין היזון הפרייתי בין עושר לבין הימנות על אליטה; עושר אינו כרטיס כניסה. מי שנמנה על האליטה אינו בהכרח עשיר.
אין סולידריות בין בעלי פריבילגיות. טכני, פרקטי מד וייתכן שיתוף פעולה בין ממקסמים את הפריבילגיה. סולידריות ישנה סולידריות של הערכה להישגים, תחושת תרומה לחברה, וייתכן מולקולרית תחרות דיסציפלינרית.
פריבילגיות, בדרך כלל, ברובן, אינן מורשות. עם זאת, ייתכן שהורים וילדיהם יספחו פריבילגיות דוומות, וכן, עם הורשת עושר מורשות פריבילגיות פריפריאליות לעושר. הורָשָה בעבר – אצולה, על המשתמע ונספח לכך עברה מאב לבן. כעת, קל יותר לבני אליטא לפלס דרכם לאליטה, אך אינו מועבר בהורשה.
פריבילגיות הן קומודיטי. ערך ריאלי, גם אם לא תמיד נקוב. ריאליות בעת המודרנית עם המוביליות החברתית, המושג התמסמס.
מצוקה כלכלית, חיילים משוחררים, עולים, גימלאים, נכים, מתנחלים. נמנים על מדינאים, שופטים, מצביאים, מדענים, אנשי רוח, אמנים, ספורטאים.
מצוקה כלכלית, חיילים משוחררים, עולים, גימלאים, נכים, מתנחלים. היברידים מדינאים, שופטים, מצביאים, מדענים, אנשי רוח, אמנים, ספורטאים.

שלטון ואדמיניסטרציה

אריסטוקרטיה מודרנית

בַּפּועל, שלטון הוא תצורה של אוליגרכיה, שלטון המעטים. לא עניין ערכי, טוב או לא טוב.

האדמיסנטרציה, בתצורתה המיטבית היא סוג של דיקטטורת החוק מיושמת על ידי מי שאמורים להיות חסרי פניות והעדפות לקידום האיטרסים הישירים או העקיפים שלהם.

מדינות דמוקרטיות, ‘מתקדמות’ משגשגות, מתאפיינות גם במשרתי ציבור ב’מה גבוהה’, כלומר מי שמיישימים את טובת הציבור כש

  • ישנה התכווננות שהפונקציות האדמינסטרטוריות עיוורות בשיקוליהן לטובן האישית,
  • ובה בעת ברור – זו שאיפה שלא ניתנת למימוש מוחלט.

כששלטון מתחלף, על פי רוב, האדמינסטרציה, הפקידות השלטונית, מקצועית ה- civil saervants, זו המיישמת את השלטון, ברובה, נותרת על כנה.

בארה”ב, באופן מובהק ודי חריג, כששלטון מתחלף הוא ‘לוקח’ עימו חלק מהאדמיניסטרציה ששירתה אותו, זו שאמורה להיות מיישמת את ‘מאפייני’ השלטון, מיישמת את העדפות האישיות של בכיריו ואת מאפייני האידיאולוגיה שלה.

קץ האליטיזם

בעידן הנוכחי יש פחות התמחויות, משרות ממשלתיות אטרקטיביות פחות מבעבר.

יש מי שזוכה לזכויות יתר לעומת עמיתיו בחברה שלא על פי פריבילגיה או הימנותו על אליטה, אלא בשל אינטליגנציה רגשית- EQ, או בשל  VQ, סיפוק תחושת ערך לסיטואציה.

הבחנה בין פרט נמנה על אליטה לבין פרט פריבילגי הוא בתפישת פרטים אחרים; מי שנמנה על אליטה הוא פריבילג, במובן שפריבילג זוכה לזכויות יתר, בשל תחזוקו עמדה מסויימת.

מי שלא זכה לזכויות אלה אינו רוצה למלא את פונקציית בעלי הזכויות, אלא רק ליהנות מהפריבילגיות הנלוות.

פרטים מבקשים את הפריבילגיות הנגזרות משיוך לאליטה, ולא להימנות עליה, וזאת או בשל

  • נעדפתו להישאר בתחומי עיסוקיו,
  • או שאין לו את היכולת, ומתוך כך העניין הנדרש לעסוק בתחומי עיסוק הפרטיקולרי.

בממשל טראמפ, פוטין, אורבאן בהונגריה, וכעת בישראל על ידי נתניהו ומינויי מבקר המדינה ונציב שרות המדינה, בנוסף על השיח הציבורי ומינויים קודמים, ישנה מגמה של ניתוץ הרשויות הממסדיות שאמורות לנטר את רשויות השלטון.

סוף דבר

המתנחלים הם פריבילגים, הם לא אליטות.
נתניהו, טראמפ, מבשרים את קץ האליטיזם.

נתניהו, בדומה לטראמפ בא מאליטה. יש מי שיאמר שמשפחתו והוא חוו דחייה מהאליטה שאפפה אותם. ייתכן.
עם זאת, מי שגדל בירושלים, ובצ’לטנהאם פילדלפיה, היכן שגדל, שאביו עם השכלתו ומשרותיו היה מ היה שמח להימנות עליה; במשמרת שלו בהתנהלותו הפופוליסטית אליטיזם, מושג קונסרבטיבי במהותו, נשמט לו. האליטות לא רואות בו חלק ממנה.

Share

השאר תגובה