פרופ’ אווה אילוז

משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

“אני יותר אוהבת את המושג של פרוטסטנטים דתיים – ייעוד.
יש לי תחושה עזה, דחף פנימי, להבין דברים ולהגיד אותם.
אני רוצה לעשות מה שאינטלקטואלים תמיד חשבו שהם עושים: להציע הסברים או פרשנויות, ולתת לאמירות שלך להסתובב בחברה ולהיות מנוכסות על ידי האזרחים. וזה כל מה שאני יכולה ורוצה.”

איזה יופי.

במוסף ספרות של 7 לילות, ידיעות אחרונות 22/11/2013, נשיאת בצלאל ופרופסור לסוציולוגיה הגברת אווה אילוז מתראיינת על הכאב הכרוך ברומנטיקה.

מעניין. מדברת, בין היתר, על כך ש-
בעידן הנוכחי, הגברים לא צריכים להתחתן ולהוליד ילדים כדי לזכות המעמד, הנשים כן, והמשמעויות הנגזרות, במהופך מלפני 200 שנה.
על סקס כמוצר קפיטליסטי, בצריכת עזרים שיכולים להפוך את הפרטים הפחות נאים לנחשקים יותר, אם רק ירכשו את זה ואת זה.

הציטוט הוא שלכד אותי.

אישית

מזדהה עם המהות הכוללת במידה רבה, במובן שיש לי התייחסויות דומות.

ישנן תופעות מסוימות,
בדרך כלל סביב תופעות המשיקות להתנהגויות אנושיות,
שנקרות בדרכי,
מעוררות בי עניין רב,
רוצה להבין אותן,
שואף לנסח את היותן,
מותנה לפרקן למרכיביהן,
נהנה להגדיר את מהותן,
מתיימר לבנות מכניקה שתנבא מאורעות עם התקיימן,
ושמח לבקר בפרספקטיבת זמן אירועים את התוצאה או לפחות את ההנחות המקדמיות..

יכול להבין את האמירה על תחושת ה’ייעוד’.

לעצמי, כמי שהאל, האמונה, כוחות כבירים על תצורותיהם השונות לא דרים בתודעתי,
אלא אף ישנה התנייה להדרת מופעים ממין אלה,
אישית,
לא כל כך מבין מה זה ייעוד.

מבין מה אלה הנאה, סיפוק, ציפייה, תפקיד, וכן הלאה מושגים ארציים.
ייעוד באמצעות כוחות-על? לא אצלי.

בשונה מאמירתה של פרופ’ אילוז,
לי פחות חשוב שתובנותיי מגירויי מציאות יסתובבו במחוזות חיצוניים לי,
אדיש להכרה בהם.

כן רגיש למידת תקפותם ועדכונם של הרעיונות בהתחככותם באירועים משיקים להם,
גם אנונימית במאורעות גלובליים שמשליך על תפישות,
וגם בתרומה של פרסונות המתייחסות קונקרטית להן.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share