הזדהות חרדתית

האם זה מקרה
שחיווי החרדה שנחשפתי אליהם, ברובם ('רובם'-מס שפתיים),
שהופנו כלפי קרובי החרד,
הופגנו על ידי פרסונות חרדתיות,
שאני מייחס להן
התמקדות מובהקת בעצמן, בתחזוק תחושותיהן, עיסוק אקססיבי בעצמן?

האם ייתכן, שעצם חיווי החרדה של אובייקט לאחר
היא ביטוי אותנטי לבעתתו מסיטואציה,
שתגרם לו אי-נוחות,
שהוא חושש שלא יוכל,
ובעת הביטוי לא רוצה,
להעמיד במבחן את עמידתו בה?

Share

2 תגובות בנושא “הזדהות חרדתית”

  1. תגובה למס השפתיים

    אתה לא אדם חרדתי.
    נסה לשחזר כמה פעמים אתה חששת מכך שאירועים מסוימים ישפיעו על אדם ברמה כזאת שהוא לא יעמוד בהם, שיקרוס, שחייו יהרסו.
    רוצה לומר שבעוד שבמקרים מסוימים הדאגה לשלום האחר היא השתקפות של חרדה של הדואג לזולתו, זהו מקרה פרטי (אולי נרחב) אך לא כלל.

    1. מיגל אנחל דה לוס טרונצ'וס אי פאהיטוס,
      מה שאתה מתכוויין לומר, זה שאתה חולייק? עלי?!

      יופי, אם כן, המשך!

      אם אתה חולייק עלי, זה טוב, זה אומר שאתה חושייב.

      אם היית מסכים אתי, זה אומר שאנחנו חולקים את אותה תפישה, משתכשכים באותה ביצת הסכמה חמימה.

      פיחס. לא רוצה.

השאר תגובה