מידתיות, היעדרה

אחיזה תודעתית

בהֲלנה על מי שלא נוקט מידתיות ישנה התייחסות לשני אלמנטים אפשריים:
הפרדה מוחלטת בין שני קצוות.
שאיפה למיקסום ממד אחד.

תפישה

היות ‘מידתיות’ או העדרה כמאפיין אישיותי אצל פרסונה, או מובחן במעשה קונקרטי הינה פסיקה סובייקטיבית על ידי הבוחן.

בפועל, כשמשתמשים ב’מידתיות’ בהבחינת תופעה, מתייחסים, על פי רוב ל

  • העדרה,
  • לאחד משני מרכיבים אפשריים.

ישנן שתי גישות להתייחסות ל’מידתיות’, או להעדרה, אצל פרט נבחן על ידי הבוחן:

מידתיות – דיכוטומיה

השקעת משאבים מנטליים מזקקים, או חוסר יכולת להכיל מורכבות
בחתירה לדיכוטומיה רעיונית, שוללת גווני ביניים.

מידתיות – קיצון

חתירה למקסימום/ מינימום אפשרי.

פרקטיקה

תפישות פוליטיות בזיקוקן הן נטולות מידה.

יישומן הוא מידתי.

פעילות ספורטיבית תחרותית הינה בלתי מידתית, כאשר תוצאה מקסימלית מחייבת רגולציה של משאבים כדי להדיע לתוצאה מכוונת בנקודת זמן מסויימת.

Share

השאר תגובה