תפישת מציאות

לתפישת המציאות מייחס חשיבות קריטית לניהול חיים.
מבחינתי לניהול חיים נשאפים, 'תפישת מציאות' היא שנייה בחשיבותה רק ומייד אחרי החשיבות שמייחס ל'בריאות נפשית'.
ומוסיף, שהטיפול בתפישת המציאות היא חלק מבריאות נפשית.

חלק ניכר מתשומותיי מתועל לניסוח היבטי תפישת מציאות.
מה ש(כמובן) מעיד על תפישתי את חלוקת משאביי,
ולא על מידת עמידת הניסוחים ב'תפישת מציאות'.

מציין זאת, בין היתר, מפני שמאתר אצל רוב סובביי, שעיקר תשומותיהם המנטליות מתועלות להתמודדות רגשית עם השלכות המציאות- מציאות מהמעלה השנייה, ופחות עם הבנתה וטיפול ישיר בה.

טיפול בהיבטי המציאות, בצד המדיקלי/ תרפויטי שלה, הוא בהקלת חיווי המציאות למי שלא הצליח להתמודד עם אימי השלכותיה, שמשפיעים על 'תפישת מציאות' בהליך מתחפר ומעצים.

תפישתי את 'תפישת המציאות', סובלת (- היא לא, היא איננה יישות ובטח לא אישיות, המחזיק בה סובל) מחסרונות רבים וחורים כפומפיה.
עם זאת, עד כה, טרם ניסחתי תפישה טובה ממנה.
חולשותיה העיקריות הן בהיבטי הקצה התיאורטיים.
חוזקותיה, לשימושיי, הם בהיבטיה היישומיים.

המציאות, לתפישתי,
היא ה'יש' החוץ תודעתי, המתומלל, ש(ריבוי) בני אנוש יסכימו שחושיהם הפיזיולוגיים חיוו על קיומו.

מכיר את החולשת הרבות בתפישה:

  • מה, זה פה, 'דמוקרטיה'? איך קשור ריבוי?
  • רק אחד ראה ושמע קוקוס נופל, לא מציאות?
  • אם אין מי שמחווה שהקוקוס הרעיש בעת שנשמט מהעץ לא השמיע קול, זה לא קרה במציאות?
  • אם שניים מחווים על תופעה, היא התקיימה?
    רבים חיוו שהרבי מליובוויטש, משיח, הוא משיח? האפיפיורים הקדושים?
  • אם יש מי ששלל תופעה שאירעה, זו לא מציאות?
  • אם פרסונה צריכה לחוות לאחר על תופעה, רובד השפה נכנס.
    האם תיווך המציאות באמצעות השפה מותיר את המציאות 'לא נגועה'? עדיין 'מציאותית'?
  • ומה עם תורת הקוואנטים?

יש עוד, שנים עליה- בצד בחינה מתמדת של התפישה, אוסף בשקיקה את הנימוקים לערעורהמניח, כאן, לטיפול בחולשותיה.

בשיא הצמצום הפשטני- חיווי מציאות:
אני כתבתי, אתה מדווח שקראת.

אפשר להתווכח, על ההווייה, על אופן ואמצעי תפישתה, אך יש לנו מציאות.

בהרחבת התפישה היא מכילה את פרקטיקת החיים.

במי שאני מזהה בהם סבירות נטולת חרדה או דיכאון מיישמים אותה.

משמעות התפישה אומרת, בין היתר, ש-
אהבה, אמונה, הסבר, חיבה, משמעות, ערך, פרשנות, רגש, רצון, תפישה, תקווה, תשוקה וכאלה…
חשובים ככל שיהיו, אינם חלק ממציאות. אלה אמצעים אישיים מנטליים להתייחס אליה. הם, במשותף או בנפרד, עשויים להוות טריגר לפעולות משפיעות על מציאות, אך הם לא חלק מהמציאות.

מניח שהרבה יסכימו עם הפשטה זו.
בפועל, בחייהם הפרקטיים- הם לא.

לצפייתי, הבלתי מדעית, גורמי החרדה/ דיכאון הרווחים ביותר, הם

  • ייחוס לאלמנטים שמניתי ממשות מציאותית.
  • לחיוויי מציאות, שלילה קיומית, אם לא עולים בקנה אחד עם תחזוק האלמנטים שלמעלה.

היפוך סדרי קדימויות.
בהיררכיה הקיומית יש המקדימים את הטיפול באלמנטים האלה לתפישת המציאות:
לקיחת כדור הרגעה, לא מטפלת במציאות אלא בתחושה שהגיעה אחרי חיווי המציאות, תוצאות השלכות לקיחת הכדור או אי-לקיחתו ישפיעו על מציאות*.

* כמובן שאין כאן המלצה לקחת כדור הרגעה או לא.

בקרה

לסקפטים, שמכניקת תפישת המציאות שלהם שונה משלי, ומסיבות רבות, שישיתו את חוקי המתמטיקה ויגרסו שדי במקרה אחד שלא עובד, שימיט על התפישה כלייה, כעל משפט מתמטי עם מופע סורר אחד,
אטפל בחולשה אחת של התפישה המוצעת- הבקרה.
מכיוון שהמציאות היא בעייתית לתפישה והגדרה, יש להשית על חיווייה בעבר, בקרות על בסיס קבוע,
שעניינן של בקרות אלה זה תקפות התפישה עם אותם חיוויים על תודעות לא קשורות ובעתיד.

בשיא הצמצום המפשט-
בקרה: אם אמשיך להזיז את כוס הקפה הריקה ימינה מעבר לסף השולחן, ב(קפה)זוריק, אחווה את נפילתה? גם מחר? גם באלקלעי?
התפילות האינטנסיביות לבריאותו של הרב עובדיה יוסף השפיעו על חזרתו להכרה היום. האם וביתר אינטנסיביות יעשו זאת גם מחר?
האם שני אנשים שלא מכירים האחד את השני ולא חונכו לאותו סט אמונות, יגיעו לאותה פרקטיקה תפילתית, כמו שהגיעו לפרקטיקת גידול חקלאי?

כשבן גוריון אמר,

מי שלא מאמין בניסים – הוא לא ריאלי

הוא ניפק משפט מXים, שנון, מלא חן.
לא יודייע, מניח שלא, באיזו מידה הוא האמין בניסים, או שנגמרו לו הנימוקים הרציונליים להחיל עמדות שרצה לקדם.

עם זאת, לדעתי, חתירה ל'מציאות' שמתפשרת על רציונליות מוגבלת, ולחילופין, אימוץ ואינוס הסבר רציונלי לתופעה שאין לה (עדיין) הסבר רציונלי (נניח ההסבר לקיום האנושי) הוא הסיבה העיקרית לתופעות החרדה/ דיכאון [אם מתעלם מהפרה באיזון הכימי (שאולי אף היא תגובה מציאותית לקשר בין תודעה לפיזיולוגיה בתפישה מציאותית שגויה, כפי שחושד במיגרנות.)].

Share

השאר תגובה