הדדיות, ערש הנורמטיביות

newyorker1פרוטוקול ההדדיות ביחסים בינאישיים מעניין אותי בריבוי ממדים;

  • היות צבר פרטים, יישות קבוצתית גם אם אמורפית כקבוצה,
  • הפרטים מקיימים פעולות אינטראקטיביות של התנהלויות בינאישיות, בדגש על תקשורתיות.
    כלומר, כל התנהלות בינאישית מכילה ממד תקשורתי.
  • מנגנון הדדיות:
    פרסונה אחת, מתנהלת, מתַקשרת מול פרסונה עמיתה באופן מסוים.
    הפרסונה השניה בוחנת התנהלות זו על-פי סט מדדים מתומללים ברמה כזו או אחרת.
    המדדים:

    • רגשיים,
    • ערכיים,
    • תועלתניים
  • ומגיבה על-פי עקרונות שהיא (הדמות השניה) זיהתה בהתנהגות הדמות הראשונה.
    כלומר, עקרונות שהדמות הראשונה הניחה, והשניה הטמיעה. וולונטארית. מרצונה.
  • כשהתנהלויות הדדיות משוחלפות בין ריבוי זוגות אינטראקטיביים, נוצרת, נוצקת, נורמטיביות.
  • נורמטיביות: התנהלויות הדדיות הנפוצות בין פרטים.
  • נורמטיביות, כברירת מחדל, מקלה על מי שלא מתאים לו לחפור בכל התנהלות מחדש, ולראות אם מתאימה לו. לכן הנורמאיבי פונה לפרוטוקול מוטמע, שעבר תקינה- אשרור, תיקוף – חברתי. הדדי.

תוספות

מינון ומידה

ישנם ביטויים מעניינים כ-

מינונים, מידתיות.

כשביטויים אלה לא מתייחסים לפעולות מדידות, פיזיות או כימיות
הם עוסקים בהתייחסות הפרסונה הדוברת לתפישתה את ההתנהגות הנורמטיבית שהוא מתכנס אליה,
ולא למעשה כשלעצמו.

הפקרה הפקעה הפקדה

בעת שפרסונה מגיבה לפי עקרון ההדדיות, מתאימה את תגובתה לפעולה, אמירה, גירוי האחר,
כשבאופן טבעי, ללא גירוי האחר, הפרסונה לא הייתה מגיבה כך,
היא בעצם,

  • מפקירה את סט ההתנהלויות הערכיות שלה,
  • בהפקעתה מעצמה,
  • והפקדתה להתנהגות האחר.

הדדיות היא הגינות לעניים

כלומר לעניי תודעה, לבעלי תודעה במחסור של תשומות או יכולות.
לאלה שלא מבינים את מושג ההגינות
וממצעים את מה שמשערים שארבעים מטפוריים מימינם וארבעים וירטואליים לשמאלם היו נוהגים,
בהניחם שהגינות היא ענף של דמוקרטיה.
הבהרות
  1. אין כאן המלצה לפעולה כזו או אחרת, אלא תיאור סיטואציה, מגזוזטראת הסתכלותי.
  2. לברך אחר לשלום, ליום הולדתו בשל כך שבירך אותך, לבקרו בסיטואציה שביקר אותך ופעולות דומות הנובעות מתוך אינסטינקט של צידוק הדדיות, הן פעולות התכנסות נורמטיבית, הפקר+ע+דה של עצמאות ערכית.
  3. עשייה מודעת, מתומללת שעולה בקנה אחד עם עקרון ההדדיות, מונחת על סולם הערך (שלי) גבוה יותר.

הדדיות- אז זהו שלא

josef_gevelsאם הדמוקרטיה נהגה כלפינו, כשהיינו באופוזיציה, לפי העקרונות הדמוקרטים, הרי הייתה היא הדמוקרטיה חייבת לעשות זאת.
אך אנחנו לא אמרנו מעולם, שאנו מיצגים את הרעיון הדמוקרטי, אלא אמרנו בגלוי שאנו נוקטים אמצעים דמוקרטים כדי להגיע לשלטון,
אך כשנגיע לשלטון נסרב לתת למתנגדנו, וללא רחמים, כל אותם הזכויות והאמצעים שניתנו לנו כשהיינו באופוזיציה.

– מיכאל זיו דברי הימים כרך ד חלק ב.

באופן רציונלי לחלוטין יוזף גבלס מבהיר ש-

  1. אם אחד לקח על עצמו אופן התנהלות שתואם תפישה רעיונית, ערכית, צדק, אינטרס שלו,
  2. אחר כלשהו נהנה מיישום תפישה זו, האחר לא מחוייב לאפשר לאותו אחד או לאחרים ליהנות מאותה תפישה גם אם הוא נהנה ממנה, אם לא תואמת את תפישתו.

כלומר הציפייה להדדיות היא באחריות המצפה.
[ממתי גבלס סמכות למשהו? הוא לא בכל מקרה?]

אין צורך להתרחק לספירות כאלה,
בין שניים, מתקיימת דינמיקה של פגישה, שלעיתים אחד, באופן מובהק ממתין לאחר.
האחר, מנסה, מבחינתו, להגיע בזמן לפגישות, מקציב לכך תשומות רבות, יקרות, מקריבות וכואבות, מבחינתו.
המחכה מייחל להדדיות שהאחר לא יחכה לו, אלא פשוט יגיע בזמן.
יעזור לו?

אישית, מינורי בלמידה,

לא יכול להתרברב שפיתחתי הבנה זו עצמאית,
לא להתנאות שלמדתי את העיקרון תיאורטית,
ואפילו לו להשוויץ שמדמות משמעותית כגבלס.

למדתי עצמאית באמצעות ר.מ., היפה, ששירת אתי בבסיס מודיעין בהר אביטל.
יצאנו שלושה שבועות שבוע עם אפטר באמצע, אם מתאפשר ובאורך, הכפוף לאילוצי ההתרעות ומצאי כוח האדם.

ר. היה לחוץ בית; הביע רצון רציף, עז, יותר מהמקובל במחוזותנו לצאת, הפעיל לחץ בכל בדל הזדמנות, גם מחוץ לסבב.
עשה זאת בתערובת חן ונחישות שתוצרן יציאות תכופות יותר לו וביקורת הומוריסטית מצד עמיתיו.

באחד המקרים, על פי חישובי האקטואריה היבשה, היינו שווי זכויות.

  • באצילותי – כך חשבתי, אז – הצעתי את וויתורי על היציאה,
  • בטיפשותי –  כך הבנתי בהמשך – חשבתי שארדה הכרת תודה ממנו, ואולי הערכת האחרים לנדיבותי,
  • בחולשתי – כך אבחנתי בהמשך – נכנעתי לנחישות הנחרצת,
  • בקמצנותי – במעשיותי המאוחרת, בהתחשבנותי האינהרנטית, כשהצעתי את הוויתור הנדיבותי – אמרתי:
    "ר., אני מוותר עכשיו, אבל בפעם הבאה תשמר לי הזכות בינינו."

ר. נעץ בי את התובנה החשובה, בגוננו טרם יציאתו אז על הגדלת התכנות יציאתו הבאה:

"כל מקרה לגופו. זה שוויתרת עכשיו, זה לעכשיו, בפעם הבאה- נראה מה יהיה אז."

שיעור חשוב. תודה.

Share

4 תגובות בנושא “הדדיות, ערש הנורמטיביות”

  1. מיגל אנחל דה לוס טרונצ'וס אי פפליטוס,
    תודה על תגובתך.
    זה שאתה לא מסכים אתי, זה כבר טוב, זה אומר שאתה חושב.

    כנורמטיב מיומן אתה מבלבל בין טעם פרסונלי לבין הגינות אוניברסלית;
    כשמישהו נוהג באחר באופן שונה ממה שהנוהג נהג ראשונית בו, יש פה אכן הפרה של ה'הדדיות', ועם זאת אין בכך ולא כלום עם 'הגינות'.

    אם אחד נהג באחר בנדיבות כאשר האחר נהג בו ברשכות- הרי זו 'אצילות', 'טפשות', 'נדיבות', גדולה', איך שהמפרש החיצוני לסיטואציה ירצה לתייג ערכית את הסיטואציה על פי טעמו האישי.
    אין בכך ול'הגינות' ולא כלום, שכן,
    אין לייחס למגיב ראשון את הסמכות להכתיב את התנהלות הסיטואציה ובטח שלא לעגן אותה אוניברסלית, בכך שהשני מחוייב להגיב על פי ערכיו האסתטיים והפרסונליים של הראשון.

    כאמור, כשל נפוץ, מתבקש, נפרץ של מיומני מתכנסים נורמטיביים.

    1. אותו ר.מ ידע שאתה מצפה להחלפה, בשם ההדדיות (הנורמטיבית, שבעצם היותה נורמטיבית מקובלת על הכלל)
      עם זאת לא יידע אותך שאינו מתכוון ליישם אותה עד שהיה מאוחר מדי.
      יש כאן שבירה של ההוגנות. הלא כך?

  2. כאשר אתה מתייחס לזולת בצורה שבה לא היית רוצה שיתיחסו אליך, זו אינה הוגנות.
    זהו חטא לאמת. סוג של שקר. (אפס נקודה כמה?)

    סייג, אם הזולת יודע מראש את חוקי המשחק החורגים מההדדיות.
    אפשר להתווכח האם החיים הוגנים, האם אנשים דוברי אמת.

השאר תגובה