מדיום לא נוח לקורא וליוצר, מתעקייש כי מאפשר לי להעיף אותו

חרא מדיום, גם התוכן – הטחינה – לא משהו

איך, אמר, שו אסמו, ההוא מהכפר הגלובלי-
מרשל מקלוהן– “המדיום הוא המסר” “הכפר הגלובלי”.
גאון. 40 שנה לפני פייסבוק וווצאפ.

כעצלן,
כשאני סובייר שיש מצב שאשתמש בתוצרת עליה עובד גם בעתיד,
מעדיף לעבוד בתחילה, כעת, אולי מעט יותר,
ולשכפל, ללא מאמץ, בהמשך.

אין עניין של אופטימיזציית משאבים;
גם אם אנרגיה מבוזבזת – בהמשך לא אשתמש,
– חדוות ההנאה, העשייה האנרגטית,
– וגם כי לא יודע לדחות.  🙂

וואלה, חרא מדיום-

  • לא נוח לקורא
    • מעצבן, מרצייד מול העיניים,
    • קצב החלפת התוכן לא תואם את קצב הקריאה.
  • לא נוח לי, המייצר
    • מגביל בגודל שניתן לכתוב בו,
    • ים עבודה,
    • מתאים רק לשורת מסר קצר.

נכון,

למה מתעקיש להשתמייש?

  • המדיום מאלץ זיקוק מהות,
  • מאפשר שליחה כרפרנס*, להקשר מסויים,
  • יש משהו ברפיטיביות חיוב קדיחתי, קדיחה חיובית, חפירה פוזיטיבית.

* הקשר תגובתי

בעת שמתקשר עם מישהו,
בהינתן ההקשר,
מטיח את שנוסח ונכתב בעבר,
בבחינת ‘נכתב בעבר’. 

ומה עם הקורא?

אחד עבר במכס עם שני שקים.
שאלו אותו “מה יש לך בשקים?”
“אוכל לציפורים” ענה.
“ממתי ציפורים אוכלות פולי קפה?” נשאל.
“ירצו יאכלו.”

ירצה לאכול חרא- יקרא בקפה.

לאקוואריום קלישאותיי

 

Share

השאר תגובה