אהדה ספורטיבית התכנסות הזדהותית

לד.ז. המxימה,

רב המרחק בין אהדה ספורטיבית לבין התכנסות הזדהותית.
רב המרחק עד היעדר קשר לוגי, אלא מלאכותי עד מקרי.

"ספורט ההמונים אינו משחק, אלא פולחן, בו הנתינים חוגגים את כניעתם/ כפיפותם."

Theodor Adorno

מניח, שהתכוון לאהדה.

הבחנה

אהדה ספורטיבית

העניין שיש בתחרות ספורטיבית.

לפרסונה יש עניין בספורטאי או בענף מסויימים.

יש מי שאוהד כדורגל, יותר מאשר כדורסל, ונטול כל אהדה לבדמינטון וכמובן ריבוי אינסופי של ווריאציות.

התכנסות הזדהותית

אהדה, ייחול, בהחלטה מקדמית, להצלחת ספורטאי או קבוצת ספורט, ושימור סנטימנט זה על ציר זמן.

התיייחסות לספורטאי או לקבוצה כמי שמייצג/ת את הסובייקט האוהד,
כשבפועל, בהיפוך, האוהד הוא המייצג את הספורטאי, או את הקבוצה.

הספורט הוא בסך הכל – 'כולה', פלטפורמה לתיעול העניין הרגשי של המתכנס כלפי פרט או קבוצה ספורטיבית. התוכן הספורטיבי, ברוב המקרים, אינו משני, הוא זניח.

חולון '78

זוכר את השמרןץ' הנבוןץ', חולון 1978, בששי בערב ברמה, סטקייה על שנקר, מול קולנוע ארמון, סח לעמוס, הבעלים, שהיה מוכר לנו בערבי שבת חצאי פיתות עם חומוס נפלא ופיסת מלפפון חמוץ – פאנטום הטעם בפי – על 'אנחנו', בדברם על הפועל טוב.

היו אלה הימים שההורמונים של ג' געשו, לפני שצמח להיות קונסרבטיב מובהק, והבין שהפועל תל אביב לא יכולה להיות קבוצה עימה מזדהה – פוליטית לא מסתדר, ולפני שהרוויח את הכינוי ג'ינג'י. אז היה בלונדיני, כעת לבן, אוטוטו נטול, בשום שלב לא פיארה את פדחתו ולו שערה אדומה אחת.

ה'אנחנו' נשמע לי אקזוטי. אז לפני 40 שנה. 'אנחנו?' הותיר בי את רישומו העמוק, עד היום כשאינני זוכר דבר, כלומר זוכר רק את הדברים הלא חשובים, כלומר משהו חשוב, בעת שאני נזכר בו – הופך ללא חשוב.

איך קרתה הבלבלה?

אצל אורגניזמים בעלי תודעה, ישנו אינסטינקט השרדותי, רציונלי ומתומלל אצל חלק מבעלי תודעה אנושית, שבמצבי איום איחוד כוחות מעצים כוח פרטים.

עם התפתחות התודעה, באבולוציה חברתית, נוצרו קשרים מורכבים ומופשטים יותר בין פרטים מאשר מיידיות הישירה של 'תן–קח' תועלתני, השרדותי.
סימולטנית, גם התפתחה מוכנות רגשית להתכנסות הזדהותית גם במצבי נינוחות.

בני אדם מינקותם, בתפקוד רגשי נורמטיבי, מטמיעים את הסנטימנט התודעתי המתכנס רגשית לקידום צרכיהם, רצונותיהם, תוכניותיהם, תשוקותיהם, שאיפותיהם, העדפותיהם באמצעות ספיחת אהדת סביבתם.
אהדה זו היא שתגייס עזרה או שתמנע התנגדות לפעולה המיישמת את תפישתם לקידומם האישי.

אחד מביטויי רכישת מיומנויות אלה, הוא במצבי שפע והנאה התכנסות להסכמה חברתית.
האבולוציה ייצרה ביטוי זה לטובת הטמעה, אימון ויימון יכולות ספיחת אהדה מזולת.

כך, מוחצנים חיוויי אהדה, ובהם ביטויים מוקצנים המתקבלים חיובית, שכן, בה בעת שביטויי אהדה מעוררים תחושות נעימות, אמפטיה, הם גם מגדרים את מובחנות העמיתים הדומים להם – מנרמלים את האבסורד המגוחך והלא רציונלי, ובה בעת חורצם, מטמיעים עד כמעט פיזיות, את זהות וצביון הקולקטיב; נותנים לו נוכחות ומתייחסים לרעיון המופשט נוכחות מטה-ריאלית.

כך, ישנם ביטויים רווחים, שהיו נתפשים כמגוחכים עד הזויים מחוץ להקשר בנוסח התייחסות לקבוצה אליה מתכנסים גם מי שאין לו הבנה בספורט המשוחק כאל גוף ראשון רבים – 'אנחנו', המחצין את ההשתייכות לקולקטיב האוהד.

המעניין הוא שהאוהדים אנונימיים לספורטאי ולקבוצה ומהווים מרכיב אינסטרומנטלי לספורטאי ולקבוצה – בלעדי מתכנסים אלה

  • ספורטאים לא היו סופחים תגמולי תהילה,
  • ובעלי קבוצות לא היו סופרים רווחים.

דת, פוליטיקה, שיווק ומסחר, באופן מתבקש, משתמשים בציניות מניפולטיבית בסנטימנט מובהק זה של התכנסות, לטובת ה'ספורטאים' או ה'קבוצות' שהמתכנס שואף לייצג בטעותו שהם מייצגים אותו.

מכניקת ההתכנסות מאפיינת תפישת עולם קונסרבטיבית, ויש לצפות, שמתכנס הזדהותי לספורטאי או לקבוצה, מחיל איכות אישיותית זו על תחומים נוספים בחיים.

קושיות

  1. האם ההבחנה ברורה?
  2. האם אינה נכונה?
  3. אם הבחנה ברורה, מה הקורא מעדיף להיות
    1. אוהד ספורט
    2. מתכנס הזדהותי?
Share

השאר תגובה