swag

ירדתי עם סְטֶלָה לטיול. אתמול לא הרגישה טוב, היום מאוששת. הלכנו בשכונה אנה ואנה, בשונה מהמסלול הרגיל; כשאני מטייל איתה היא המובילה, נותן לה לנווט בין כמה נתיבים. בקצב שלה, אני נשרך אחריה.

לא מכיר בן אנוש המחלץ ממני רגשי אשם כפי שהיא. אולי בשל כך שכלי ההסבר לא עובד עליה, מציעה איריס.

האופנוע שלי חנה על המדרכה. את הקטנוע של איריס היא מכירה ברמה שהיא יכולה לטעות בו עם קטנועים אחרים – צורה, צללית, צבע, לך דע. לאופנוע עוד אין לה סנטימנט.

באחת האנות, רואה ילד רוכן על האופנוע. קרוב, קרוב. מדי קרוב.

מתקרב אליו בכוונה שלא להבעיתו. רואה ילד כבן 9, שמנמן, תכול עיניים, בלונדיני עם שיער יחסית ארוך לא מסודר, עם ספלאש כחול בצד.

"הכל טוף?" אני שואל בטון ענייני ידידותי. לא עונה.

אני שואייל שוב. I don't speak Hebrew, השיב.

אני עובייר לדיאלקט הענגלית האילגת שלי; להתעניינותי הוא מספר שהוא גר די רחוק ואין לו כסף לאוטובוס.

אני מפשפש בכיסי, שולה מטבע עשרה שקלים – עוברים לי בראש תסריטים של מבוגר מתחיל עם נשים, נערות, נערים – ומציע לו.

לא, הוא לא רוצה.
יפה.

הוא מסב לאופנוע: מתפעל ממנו, מברר האם שלי. אני מאשר, ומבטיח, נוטע בו חזון ש one day, son, you'll own a bike like that, בטייק אוףף מיוזע ממאמץ על סרטים מזמני.

כן, הוא מאשר, ומביא לי משפט משהו עם old man ו- swag, שאני לא ממש מבין, כלומר אולד מאן – זה אני, מבין, הוא swag, ואת הקישור ממש לא.

אוה, מעניין, שואל אותו מה זה swag.

הוא מסביר משהו עם קסם, שלוש אצבעות.

אני בשלי – לא מבין.

שואל אותו מה הוא עושה בסביבה:
לומד בעירוני ד', בן 12, 6 שנים בארץ, מוושינגטון, לא יודע לענות האם סטייט או די סי. מעיד על עצמו שלא השתלט על השפה, ושיש לו מלים בעברית אבל עם מבטא.
שמור על המבטא, אני ספק מייעץ ספק תומך, זה חמוד ומועיל.
גר ברוטשילד, ליד הבימה, מציין שליד הבימה, ב'דוך' – ציטוט, 'לים'.

אני מברר היכן טוב לו יותר, פה או בארה"ב, פה משיב, לאחר תהיונת.

שוין. מיציתי, פונה ללכת, take care, אני משפריץ לעברו.

הי, הוא עוצר אותי, אמא שלי שלחה לי אס. אמ. אס., בקשה ממני למהר, תוכל בכל זאת לתת לי כסף?

nope, עניתי I changed my mind.

Share

השאר תגובה